שמואל גלינקא

ראשית חייו

שמואל גלינקא נולד ב-4 ביולי 1927 בעיירה אוסטרוב-מזוביצקי שבפולין. אביו, חיים, היה עסקן ציוני ואמו, לאה, הייתה מחנכת עברית. בילדותו התחנך גלינקא בגן ילדים ובבית ספר עברי ציוני. בגיל 11 עלה עם משפחתו לארץ, שהתיישבה בכפר יהושע. למד בבית ספר החקלאי הראשון בארץ, מקוה ישראל.

קריירה צבאית

לאחר לימודיו במקווה ישראל הצטרף להגנה ובמסגרתה הדריך ילדים צעירים. בשנת 1946 התנדב לפלמ"ח בפלוגה הימית ולמד קורס ימאות שנועד להכשירו כימאי על מנת לסייע בהעפלה ארצה. בשבת השחורה, 29 ביוני 1946, נעצר גלינקא יחד עם רבים מחברי ההגנה והועבר למחנה המעצר בעתלית ולאחר מכן לרפיח ולאחר שישה שבועות שוחרר ושב לפעילות.

במלחמת העצמאות שירת בחטיבת הראל בתפקיד מ"פ, ובקרב על הראדאר נפגע קל אך המשיך בלחימה, לאחר המלחמה הצטרף לשירות קבע ונשלח לקורס מגדי"ם ומיד לאחר מכן מונה למפקד ענף-נשק בבית הספר לחיל הרגלים. בשנת 1950 קודם לדרגת סגן אלוף ופיקד על גדוד בחטיבת גבעתי. בשנת 1955 שימש כקצין האג"ם של פיקוד הדרום ובשנת 1956 שימש כראש ענף המבצעים במטכ"ל. בשנת 1956 הקים את חטיבה 37 המשוריינת וכמה חדשים לאחר מכן הוביל אותה למלחמת סיני, בקרב על משלטי אבו עגילה בליל ה-31 באוקטובר נפצע קשה ותוך שהוא קורא קריאות עידוד לפקודיו פונה לבית חולים שדה שם נפטר מפצעיו, הוא נקבר בבית קברות לשעת חירום וב-7 בנובמבר 1957 הובא למנוחות ביישובו כפר יהושע.

היה נשוי לשרה ואב לשלושה ילדים. אחד מבניו הוא תת אלוף רן גלינקא שהיה מפקד שייטת 13 וקצין חינוך ראשי.