שרלוטה קנובלוך

שָׂרְלוֹטֶה קְנוֹבְּלוֹךְ (בגרמנית: Charlotte Knobloch; נולדה ב-29 באוקטובר 1932 כשָׂרְלוֹטֶה נוֹיִלַנְד) הייתה נשיאת המועצה המרכזית של יהודי גרמניה בין השנים 2010–2006; סגנית-נשיא הקונגרס היהודי האירופאי מאז 2003; וסגנית-נשיא הקונגרס היהודי העולמי מאז 2005. קנובלוך הייתה ממנהיגי הקהילה היהודית של מינכן במשך שנים רבות, וכן שימשה כנשיאת הקהילה היהודית של מינכן ובוואריה עילית משנת 1985.

מלבד זאת, חברה קנובלוך בארגון הנשים הציוני הבינלאומי (ויצו) ובהתאחדות הנשים היהודיות של גרמניה (Jüdischer Frauenbund).

חייה

שרלוטה קנובלוך נולדה ב-29 באוקטובר במינכן למשפחת עורכי דין יהודית אמידה. אביה, פֲרִיץ נוֹיִלַנְד, היה עורך דין ידוע במינכן וחבר בפרלמנט הבווארי, ואילו אימה מרגרטה הייתה נוצרייה במקורה אך התגיירה בעקבות נישואיה לנוילנד. הוריה התגרשו בשנת 1936, בהיותה בת ארבע. לאחר הגירושים, גדלה קנובלוך אצל סבתה אלברטינה נוילנד.

קנובלך היא ניצולת שואה: לאחר עליית הנאצים לשלטון נלקחה סבתה למחנה ההשמדה אושוויץ ונרצחה שם. לאחר מות סבתה נמסרה קנובלוך, על ידי ידיד של משפחתה, למשפחת איכרים קתולים בגרמניה, שם שהתה החל משנת 1942. המשפחה העמידה פנים שקנובלוך היא בתם מחוץ לנישואים כדי לא לעורר חשד. בשנת 1945 חזרה עם אביה ששרד את השואה למינכן, ובשנת 1951 התחתנה עם שמואל קנובלוך. בתחילה חשבו השניים על הגירה לארצות הברית, אך לידת ילדיהם הביאה לירידת התוכנית מהפרק. לזוג נולדו שלושה ילדים.

אחד מהישגיה הגדולים קודם למינויה לנשיאת מועצת יהודי גרמניה הוא חנוכת המרכז היהודי (Jüdisches Zentrum) במינכן, שהתלוותה לפתיחת בית כנסת ומוזיאון המוקדש ליהדות. קנובלוך קיבלה אזרחות כבוד במינכן בשנת 2005. היא נתמנתה לנשיאת המועצה המרכזית של יהודי גרמניה עם פטירתו של קודמה בתפקיד, פאול שפיגל. בתפקידה זה פעלה בין השאר נגד האנטישמיות שהתחזקה במזרח אירופה^[1]. בקונגרס היהודי העולמי היא פועלת למען קידום קהילות היהודים דוברות הגרמנית וחיבור ביניהן לבין קהילות יהודיות בארצות אחרות.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

• רויטרס, לראשונה: מונתה נשיאה למועצת יהודי גרמניה, באתר ynet, 8 ביוני 2006

הערות שוליים