שר בלי תיק

תפקידים וזכויות

בתיקון לחוק יסוד: הממשלה, שנכנס לתוקף החל מהבחירות לכנסת העשרים,^[1] נשללה האפשרות למנות שר בלי תיק. תיקון זה בוטל, משיקולים קואליציוניים, פחות מחודשיים לאחר שנכנס לתוקף.^[2]

אלה מאפייני המשרה:

• תפקיד: לשר בלי תיק אין תפקיד מוגדר, אך הוא יכול להיות מופקד על נושא מסוים, למשל, אחראי על תיאום עניינים חברתיים, או השר המופקד על ענייני ירושלים.^[3] בהתאם לקביעה של היועץ המשפטי לממשלה משנת 2003, ‫לא ניתן להעביר תחומי פעולה לאחריותו של שר בלי תיק.‬ אם רצתה הממשלה למנות את השר להיות אחראי על "תחום פעולה", חייב היה הוא להיות במסגרת משרד קיים. לדוגמה, שר בלי תיק שמונה לעזרת שר האוצר, נקרא "שר במשרד האוצר", כך היה למשל מאיר שטרית.
• משכורת שנתית ומענקים: שר בלי תיק זכאי למשכורת של שר, רכב שרד משודרג, אבטחה צמודה ו-8 עובדי משרד.
• הגבלות למספר עוזרים: על פי התקשי"ר מותר לשר בלי תיק למנות 6 עוזרים לכל היותר, העוזרים יכולים לכלול מזכיר, יועץ, כותב נאומים, דובר ונהג במשרת אמון.

מבט השוואתי

ניתן לראות כי אמנם מספר השרים כמעט הכפיל עצמו לאורך ממשלות ישראל, אך מספר השרים בלי תיק נשאר יחסית קבוע ובעלת קו רגרסיה מתון. המצב שבו מספר השרים שווה למספר המשרדים הביצועיים הוא נדיר. בפועל, שני מצבים שכיחים יותר: מצב שבו מספר המשרדים גדול יותר ממספר השרים (כפי שהיה בממשלות הראשונות ובממשלת נתניהו), ומצב שבו מספר השרים עולה על מספר המשרדים הביצועיים.

המצב בו אין הלימה בין מספר המשרדים (התיקים) לבין מספר השרים אינו תופעה ישראלית ייחודית ונובע מהמשטר הפרלמנטרי הרב-מפלגתי ומהאילוצים הקואליציוניים. מבט על סוגי משטר שונים ועל תצורות ממשלה אחרות מלמד כי גם במשטרים מסוגים שונים עשוי להיווצר מצב בו ישנו שר בלי תיק, או שר בלי תיק האמון על נושא מסוים. לדוגמה, בארצות הברית בה יש משטר נשיאותי (השרים, המכונים מזכירים, הם אנשי מקצוע הממונים ישירות על ידי הנשיא ללא שיקולים קואליציוניים) היינו מצפים כי תהיה יציבות רבה יותר של מבנה הממשלה ביחס למשטרים פרלמנטריים. אבל מבט על ארצות הברית חושף כי הדבר אינו כן. אמנם מבנה משרדי הממשלה יציב יחסית, אך לעיתים ובהתאם לנסיבות היסטוריות עשויים לחול שינויים. בממשל רייגן עדיין היו רק 13 משרדי ממשלה, אך בתום תקופת כהונתו הוא פעל להוספת "המשרד לענייני יוצאי צבא", אשר התווסף כחלק מממשל ג’ורג’ בוש האב. בממשל קלינטון שודרג מעמדם של ראשי שתי רשויות לחברי קבינט (הממונה על המסחר וראש מחלקת המנהל והתקציב).

חוסר הלימה בין מספר השרים לבין מספר התיקים קיים במשטרים פרלמנטריים נוספים, בקנדה למשל, שבה ממשלה של מפלגה אחת בעלת רוב פרלמנטרי שולטת בדרך כלל, מספר השרים בממשלה נע מאז 1980 בין 22 ל-30. באוסטרליה, מספר השרים בממשלה נע בין 13 ל-20. בניו זילנד עד 1996 הייתה נהוגה בה שיטת בחירות רובית, אשר הביאה למערכת דו-מפלגתית ולממשלות של מפלגה יחידה בעלת רוב פרלמנטרי. מספר השרים בממשלה נע בין 18 ל-23. ב-1996 הופעלה לראשונה שיטת בחירות חדשה ויחסית, שבעקבותיה נוצרה מערכת רב-מפלגתית וצורך בממשלות קואליציוניות. אולם למרות המעבר מממשלה של מפלגה אחת לממשלות קואליציוניות, מספר המשרדים לא עלה ולא השתנה באורח מובהק. בהולנד, גודל הממשלה יציב למרות הקואליציות: מאז 1959, מספר השרים לא ירד מ-13 ולא עלה על 16. באירלנד (אשר גם בה לרוב ממשלות קואליציוניות) מספר השרים עומד מאז 1961 ללא שינוי על 15.

ביקורת בישראל

עיקרי הביקורת הנשמעת בתקשורת מתמקדת בגודל הממשלה, כלומר במספר השרים, ובעיקר בנושאי התואר "שר בלי תיק". תפקיד זה הופיע כבר בממשלה השלישית, ומאז היה בשימוש ברוב ממשלות ישראל. הביקורת מתרכזת לרוב סביב העלות התקציבית הגבוהה ובהיעדר תוכן בתפקיד. עם זאת יש לזכור כי במשטר פרלמנטרי רב-מפלגתי חלוקת משרות שר, אפילו ללא תיק ביצועי, היא אחת מהתשואות הקואליציונית המקובלות ביותר ולא פעם היא חיונית כמנגנון של איזון בין-מפלגתי. אף על פי שאינו ממונה על משרד ביצועי, השר בלי תיק הוא חבר מלא בממשלה, בעל קול שווה לשאר עמיתיו השרים. הבעיה מתחילה כאשר מספר השרים ללא תיק חורג מעבר למספרים המקובלים בממשלות קודמות, כפי שקרה בממשלת האחדות הראשונה של יצחק שמיר (שבעה שרים ללא תיק) ובממשלה הראשונה של שרון (שישה שרים ללא תיק). וכן בממשלת גולדה (6). המצדדים טוענים, כי השר בלי תיק הוא בדרך כלל חבר כנסת ועלותו התקציבית לא שונה מהותית בעקבות מינויו לשר, וכן כי קולו בממשלה חשוב לאיזון הצבעות.