תיארוך
תיארוך הוא פעולה, במגוון שיטות, לשם קביעת גילם של שרידים מהעבר – כגון סלעים, מינרלים, מאובנים, ממצאים ארכאולוגיים וביולוגיים; אירועים – כמו רעידת אדמה, שבר או מחדר; או תהליכים – הצפה (של ים), המסה, או התמרה.
מעצם טבעו, התיארוך אינו עוסק בקביעת עובדות שהיו בעבר, אלא קובע את משך הזמן הדרוש למושא התיארוך להגיע למצב הפיזיקלי הנתון. אם נניח שחוקי הפיזיקה הרלוונטיים למדידה לא השתנו לאורך התקופה המתקבלת, נוכל לקבל את גילו ההיסטורי של מושא התיארוך. לפעמים אפשר לצפות בשיטה זו, המצאות ממצאים במקומות מסויימים בהנחה שהתיארוך של ממצא מסויים נכון.
הפועל גזור השם "תִּאֲרֵךְ" (במובן קבע תאריך) הוא חידושו של המילונאי ראובן אלקלעי (לפי הכתוב במילונו).[1]
שיטות תיארוך
תיארוך רדיומטרי
תיארוך רדיומטרי כולל שיטות שונות המבוססות על ידיעת קצב הדעיכה הרדיואקטיבית של איזוטופים טבעיים, ושיעורו של קצב זה בעת המדידה. בין שיטות התיארוך הרדיומטרי:
- תיארוך פחמן-14 - משמש לתיארוך ממצאים גאולוגיים וארכאולוגיים שיש בהם חומרים אורגניים.
- תיארוך אורניום-תוריום - משמש לתיארוך ממצאים מבוססי פחמן.
- תיארוך אשלגן-ארגון - משמש לתיארוך סלעים ומינרלים בטווח ארוך של זמן רב. נגזרת של שיטה זו היא תארוך ארגון-ארגון, המשמש לתיארוך של גילים צעירים יותר.
- תיארוך איזוכרון.
- תיארוך רובידיום-סטרונציום מבוסס על התפרקות בטא של רובידיום-87 לסטרונציום-87. עושים שימוש בשיטה זו על מנת לתארך סלעי יסוד וסלעים מותמרים, כמו גם לתיארוך של דגימות מהירח. תיארוך רובידיום-סטרונציום אינו מדויק כמו תיארוך אורניום-עופרת.
שיטות נוספות
- תיארוך באמצעות טבעות עצים (דֶנדרוכרונולוגיה) - שיטה המבוססת על מדידות עוביין של טבעות עצים שנתיות.
- טיפולוגיה - קביעת גילם של ממצאים ארכאולוגיים שנתגלו באתרים שונים, על פי טיפוסי כלים שזוהו כמאפיינים תקופות מסוימות.
- סטרטיגרפיה - שיטת תיארוך ארכאולוגי המתבססת על ההנחה ששרידי תרבות האדם מצטברים באתר זה על גבי זה, כאשר השרידים הקדומים מצויים מתחת לשרידים המאוחרים להם.
- מאובן מנחה - מאובן של בעל חיים או צמח שהתקיים בתפוצה גאוגרפית רחבה אך שרד זמן קצר יחסית, והימצאותו מאפשרת לתארך שכבות גאולוגיות. בארכאולוגיה משמש המונח לציון סגנון או טכנולוגיה המאפיינים תקופה או תרבות ארכאולוגית מסוימת.
- תיארוך אובסידיאן באמצעות מיום.
הערות שוליים
- ↑ ראובן אלקלעי, מלון עברי שלם, הוצאת גליל, 1994, כרך 3