תעלת ההטיה

תעלת ההטיה (או תעלת הירדן) היא תעלת מים פתוחה מחופת בטון, שתוכננה על ידי תה"ל כשלב הראשון של המוביל הארצי ואף הוקמה בחלקה על ידי סולל בונה בין השנים 1956-1953. התנגדות סורית לעבודות בשטח המפורז בגיבוי לחץ בינלאומי, מנעה את השלמת העבודות, והתעלה נזנחה ולא הופעלה. במקומה נבחרה חלופת שאיבת המים ישירות מהכנרת והמוביל הארצי יצא לדרכו בשנת 1964.

התוכנית

מפת הסכם שביתת הנשק עם סוריה 1949. מסומנים בגוון כהה שלושת האזורים המפורזים כולם בגבולות המדינה היהודית על פי החלטת החלוקה והגבול המנדטורי-הבינלאומי 1923: הצפוני, רמת הבניאס מול הקיבוצים דן, דפנה ושאר ישוב, המרכזי, רצועה צרה המתחילה בחופה המזרחי של ימת החולה, ממשיכה מדרום לימה במשולש גאוגרפי ובמרכזו המושבה משמר הירדן, ולאחריו רצועת שטח צרה לאורך נהר הירדן (הגבול הבינלאומי לאורך רצועה זו נמתח על הגדה המזרחית של הנהר) המתרחבת מעט בקרבת שפך הנהר לכנרת, והדרומי, הגדול מכולם, בדרום רמת הגולן, הנושק לגדה המזרחית של הכנרת ומתכנס למפגש הגבולות ישראל, סוריה וירדן (אל-חמה)- שפך הירמוך לירדן והמוצא הדרומי של הירדן מהכנרת
המפעל הארצי לפי תוכניות מוקדמות, בספרו של שמחה בלאס משנת 1944, אוצרות המים בארץ ישראל, לפני ע' 43

תוואי מוביל המים הארצי - חלופת תעלת ההטיה, ראשיתו בגזרת גשר בנות יעקב, מדרום לימת החולה, בשטח המפורז המרכזי שבגליל העליון המזרחי. התוכנית נועדה לתפוס את מי הירדן ההררי דרומית לגשר (לפני איבוד גובהם בזרימה לכנרת) ולהובילם בתעלת הטיה פתוחה לכורזים. משם יובלו חלקם לים כנרת תוך ייצור חשמל הידרואלקטרי, והחלק הנותר יוזרמו בתעלת מים מערבה למאגרי צלמון ואשכול של המוביל הארצי.[1]

העבודות

העבודות על תעלת הירדן החלו ביולי 1953[2]. ב-2 בספטמבר 1953 החלו העבודות בשטח המפורז המרכזי[3]. שני מחפרים ראשונים נכנסו לירדן, להתחיל בעבודת ההטיה. הסורים התנגדו לפעילות ישראל. יש הטוענים שההתנגדות כללה ירי[4] ואחרים טוענים שלאורך כל תקופת העבודה בשטח המפורז (ספטמבר-אוקטובר 1953) הסורים הסתפקו בהתבצרות בשטח שבשליטתם [5]. במקביל הם הגישו מחאה לאו"ם על העבודות שמבצעת ישראל[6]. ראש משקיפי האו"ם בישראל, ואגן בניקה, הכריע ב-24 בספטמבר 1953, שעל ישראל להפסיק את העבודות כל עוד לא הושג הסכם הדדי[7]. ב-28 באוקטובר בשעה 23:59 הופסקה העבודה באתר לפי צו הממשלה. ישראל הספיקה לחפור את התעלה באורך 2800 מטר בשטח המפורז, אולם היא לא הייתה עמוקה מספיק למטרתה[8]. ישראל ראתה את ההפסקה של העבודות בשטח המפורז כזמנית והמשיכה בעבודות באזורים האחרים של התעלה. לאורך התעלה נסללה דרך כבושת חצץ לצורך מעבר כלי העבודה[9].

בינואר 1954 הגישו מעצמות המערב הצעת החלטה שהתירה את המשך העבודות, לאחר הבטחת ערובות לזכויות הערבים בקרקע ובמים. אלא שברית המועצות הטילה וטו וההצעה נדחתה.[10] לבסוף, כעבור שלוש שנים, נאלצה ישראל להפסיק את עבודות ההטיה ולהשאיר בשטח שמדרום לשטח המפורז תעלה חפורה מדופנת וסכרי מים.[11]

התוואי המקורי של תעלת ההטיה לא הושלם. לאחר שהופסקה הטית הירדן מגשר בנות יעקב, הוחלט לשאוב את כל מי המוביל הארצי מהכנרת, ונמנע ייצור החשמל מן העודפים שהיו צריכים לזרום לכנרת. תכנון לקוי גרם למליחות המים יתר על המידה הרצויה, יחד עם הסבת המים למי שתייה, נתייקרה עלות המפעל באופן ניכר.[12]

בשנת 1992 נבנתה בתוואי דומה תחנת כוח הידרואלקטרית על ידי קיבוץ כפר הנשיא.

  • עבודות הטיה 1
  • עבודות הטיה 2
  • עבודות הטיה 3

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שמחה בלאס, (1973). מי מריבה ומעש, מסדה, 1973.
  • אזדרכת, א' (2004). "הניסיון להטיית מי הירדן ליד גשר בנות יעקב", בתוך: א. שילר, ג. ברקאי וג. הורוביץ (עורכים), נופים – עיונים בידיעת הארץ, ירושלים: אריאל, עמ' 134–148.
  • שריג, ג' ומאיר פעיל (2005). "המלחמה על המים למרגלות הגולן בשנים 1950–1967", בתוך: מ' ראובני ומ' לבנה (עורכים), הגולן – אדם ונוף, תל אביב: רמות – אוניברסיטת תל אביב, עמ' 155–162.
  • מיכלסון, ב' (ספטמבר 2008). "המלחמה על המים – א-סימטריה כנגד הליגה הערבית", ביטאון יד לשריון, 29, עמ' 32–39.

הערות שוליים

  1. ↑ א"א חברת 'מקורות'.
  2. ↑ הוחל בעבודת החפירה של תעלת הירדן, דבר, 6 ביולי 1953
  3. ↑ בלאס, 1973, ע' 185
  4. ↑ שריג ופעיל, 2005, ע' 159
  5. ↑ שמחה בלאס, מי מריבה ומעש, הוצאת מסדה, 1973, ע"מ 185, 186, 189
  6. ↑ אזדרכת, 2004, עמ' 136–141.
  7. ↑ החלטת בניקה על הפסקה בחפירת תעלת הירדן, דבר, 25 בספטמבר 1953
  8. ↑ מה נעשה והושג בחפירת תעלת הירדן, דבר, 4 בנובמבר 1953
  9. ↑ נמשכת סלילת הכביש ליד תעלת הירדן, על המשמר, 16 בדצמבר 1953
  10. ↑ מיכלסון, ספטמבר 2008, ע' 34.
  11. ↑ שריג ופעיל, 2005, ע' 160.
  12. ↑ בלאס, 1973, עמ' 249–250.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.