תרביחא
|
תרביח'א (ערבית: تربيخا) היה כפר ערבי בגליל המערבי לפני קום מדינת ישראל.
הכפר היה אחד משבעה כפרים מתואלים בגליל שנותרו בשטח ארץ ישראל המנדטורית לאחר סימון גבול הצפון בתחילת שנות ה-20. ישנם רישומים על קיומו של הכפר עוד מתקופת האימפריה העות'מאנית, מן המאה ה-16. בכפר היו שני מסגדים ובמפקד האוכלוסין המנדטורי מ-1931 נמנו בו כ-150 בתים. בשנת 1938 נפתח בכפר בית ספר יסודי לבנים. בשנת 1945 מנתה אוכלוסיית הכפר 1,000 נפש ושטחי אדמותיו היו 18,563 דונם.[1] האוכלוסייה ושטחי האדמה כוללים את השטחים והאוכלוסייה של הכפרים "נבי רובין" ו"סורוח" שהיו צמודים לתרביח'א[2]. במקום הוקמה מצודת טגארט, מדגם מצדית, במסגרת סלילת כביש הצפון והקמת גדר הצפון בעת המרד הערבי הגדול. במלחמת העצמאות, במסגרת מבצע חירם, בתחילת חודש נובמבר 1948 נכבש הכפר ויושביו עזבו אותו ללבנון.
מושב שומרה הוקם על אדמות הכפר בשנת 1949. רוב בתי הכפר נהרסו, למעט כ-20 המשמשים כיום את תושבי שומרה.
בשנת 1994 העניקה לבנון לפליטי הכפר ולצאצאיהם אזרחות לבנונית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דני רובינשטיין, התביעה הבאה של נסראללה, באתר הארץ, מאמר הסוקר את ההיסטוריה והמוצא של המתואלים, לרבות סקירה על ההתיישבות המתואלית בארץ ישראל בעבר.
הערות שוליים

רישיון cc-by-sa 3.0