F/A-18 סופר הורנט
| F/A-18E/F סופר הורנט | ||
|---|---|---|
 | ||
| F/A-18F סופר הורנט במשימה במפרץ הפרסי | ||
| מאפיינים כלליים | ||
| סוג | מטוס קרב רב-משימתי | |
| ארץ ייצור |  | |
| יצרן | מקדונל דאגלס (כיום בואינג) | |
| טיסת בכורה | דצמבר 1995 | |
| תקופת שירות | 1999 | |
| צוות | F/A-18E: 1, F/A-18F: 2 | |
| ממדים | ||
| אורך | 60 רגל (18.31 מטר) | |
| גובה | 16 רגל (4.88 מטר) | |
| מוטת כנפיים | 44 רגל 8 (13.62 מטר) | |
| שטח כנפיים | 500 רגל רבוע (46.45 מ"ר) | |
| משקל ריק | 30,600 ליברות (13,900 ק"ג) | |
| משקל טעון | 47,000 (21,320 ק"ג) (בתצורת קרב) | |
| משקל המראה מרבי | 66,000 ליברות (29,900 ק"ג) | |
| ביצועים | ||
| מהירות מרבית | מאך 2 ( 2420 קמ"ש) בגובה 40,000 רגל | |
| טווח טיסה מרבי | 3,330 ק"מ ללא חימוש, 2,344 ק"מ בתוספת שני טילי סיידוינדר | |
| סייג רום | 60,000 רגל (20,000 מטר) | |
| דחף | יבש: 14,000 ליברות (62.3 קילו ניוטון) בכל מנוע; עם מבער אחורי: 22,000 ליברות (97.9 קילוניוטון) בכל מנוע | |
| חימוש | ||
| תותחים | תותח אחד מסוג M61A1 רב קני | |
| טילים | אוויר-אוויר: AIM-7 ספארו, AIM-9 סיידווינדר, AIM-120 אמראם, אוויר-קרקע: AGM-45 שרייק, AGM-65 מאבריק, AGM-88 הארם | |
| פצצות | פצצות מונחות GPS מסוג JDAM סדרה של פצצות מונחות לייזר מסוג פייבואי | |
| הנעה | ||
| שני מנועי טורבו-מניפה F414-GE-400 מתוצרת ג'נרל אלקטריק | ||
| תרשים | ||
 תרשים של F/A-18 סופר הורנט | ||
F/A-18E/F סופר הורנט (Super Hornet; מאנגלית: Hornet - "צרעה") הוא מטוס קרב אמריקני רב-משימתי מתוצרת מקדונל דאגלס (כיום בואינג). משמש כמטוס קרב של הצי האמריקני, ומוצב על נושאות המטוסים של הצי. המטוס נמצא גם בשירות חיל האוויר המלכותי האוסטרלי.
המטוס מצויד בתותח 20 מ"מ פנימי והוא מסוגל לשאת טילי אוויר-אוויר וטילי אוויר-קרקע. הוא יכול לשאת עד חמישה מכלי דלק חיצוניים, וניתן לציידו במערכת שתאפשר לו לתפקד כמטוס תדלוק.
היסטוריה
שני הדגמים של "סופר הורנט", דגם E החד-מושבי ודגם F הדו-מושבי, שומרים על השם והעיצוב של F/A-18 הורנט אך הם למעשה מטוסים שונים שגדולים ב-30% מהמטוס המקורי. לסופר הורנט יש גוף מוארך וכנפיים מוגדלות, הארכים בשפות התקיפה ובמייצבי הגובה. מנועי ה-GE F414 חזקים יותר ממנועי ה-F404 המקוריים של ה-F/A-18; חליפת האוויוניקה שודרגה אך דומה באופן בסיסי.
תוכנית ה-E/F החלה כאשר חברת מקדונל דאגלס הציעה את הגדלת ההורנט כדי להחליף את פרויקט ה-A-12 שבוטל (ה-A-12 היה פרויקט שאפתני ויקר לייצר תחליף חמקן למטוסי ה-A-6 של הצי ולמטוסי התקיפה של חיל האוויר האמריקאי). הקונגרס נטה שלא לממן מטוס "חדש", אך ה-F/A-18E הוצג כשדרוג, וחוזה הפיתוח על סך של 3.8 מיליארד דולר נחתם בדצמבר 1992. המטוס הראשון מהדגם החדש נגלל במקדונל דאגלס ב-17 בספטמבר 1995, והייצור הסדרתי החל בספטמבר 1997, לאחר המיזוג בין מקדונל דאגלס לבואינג חודש קודם לכן. הסופר הורנט מיוצר גם כיום. המטוס החל לפעול בשירות הצי האמריקאי בשנת 1999, והוא פועל בו לצד ה-F/A-18 הורנט.
המטוסים מיועדים להחלפה במטוס מהדור השישי שיפותח במסגרת פרויקט F/A-XX החל משנת 2025.
חימוש
למטוס 11 מתלי חימוש: 2 בקצות שתי הכנפיים, עוד 6 מתלים על שתי הכנפיים (3 בכל כנף) ועוד 3 מתחת לגוף, קיבולת של 17,750 ליברות (8,050 ק"ג) דלק תחמושת חיצונית. בנוסף לחימוש מסוגים שונים, הוא מסוגל לשאת גם פודי סימון ורכישת מטרות מסוג לנטירן.