RL10
| RL-10 | ||
|---|---|---|
 | ||
| מפרט RL-10 המקורי | ||
| ייעוד | מנוע רקטי | |
| משפחה | RL-10 | |
| יצרן | פראט אנד ויטני (Pratt & Whitney) | |
| ארץ ייצור |  | |
| גרסאות | RL-10-B-2 RL-10-A-4-2 | |
| סטטוס | פעיל | |
| יחידות שיוצרו | למעלה מ-350 | |
| שיגור ראשון | 27 בנובמבר 1963 | |
| יכולת | ||
| כוח | 66.7 קילו ניוטון | |
| מתקף סגולי (בריק) | 410 שניות | |
| מתקף סגולי (בגובה פני הים) | 425 שניות | |
| שימוש בדלק | 16 ק"ג לשנייה | |
| זמן בעירה | 470 שניות | |
RL-10 הוא מנוע רקטי אמריקאי ששוגר לראשונה ב-1963. המנוע מופעל באמצעות מימן נוזלי והיה הראשון מסוגו בארצות הברית. המנוע פותח ומיוצר על ידי חברת פראט אנד ויטני (Pratt & Whitney). גרסה מעודכנת של ה-RL-10 עדיין בשימוש במשגרים רבים. עד 2009 שוגרו מעל ל-350 מנועים מסוג זה.
היסטוריה
הניסוי הסטטי (ניסוי בו המנוע רתום לעמדת ניסוי קרקעית) של ה-RL-10 בוצע ב-1959. טיסת הניסוי הראשונה בוצעה ב-27 בנובמבר 1963. המנועים היו בשלב קנטאור של משגר אטלס.
נעשה שימוש במנועי ה-RL-10 בשלב השני של הסטורן 1 (שישה מנועים), בשלב השני של הדלתא 3 והדלתא 4 ובמשגר DC-X.[1][2] מאז ישנו שימוש ב-RL-10 (מנוע אחד או שניים) בשלב הקנטאור, לדוגמה במשגרי האטלס והטיטן.
במשך השנים היו הצעות לשימוש ב-RL-10 שלא יצאו אל הפועל, בין היתר שימוש בהם בסטורן 5 ובמעבורת החלל.
מאז שיגורו הראשון, יותר מ-350 מנועי RL-10 הגיעו לחלל, והביאו לחלל יותר מ-150 מטענים שונים. ה-RL-10 גם תרם להבאת חלליות וגשושיות לכל כוכבי הלכת במערכת השמש.
עיצוב נוכחי
ה-RL-10 עבר מספר רב של שדרוגים במשך השנים, כרגע הוא בשימוש בשתי גרסאות עיקריות.
RL-10-B-2
בשימוש בשלב השני של הדלתא 4 והיה בשימוש בשלב השני של הדלתא 3.
- דחף: 110.1 קילו ניוטון.
- זמן בעירה: 1152 שניות.
- גובה: 4.14 מטרים.
- קוטר: 2.21 מטרים.
- דלק: חמצן נוזלי ומימן נוזלי.
- שימוש בדלק: 3.5 ק"ג לשנייה (מחמצן 20.6 ק"ג לשנייה).
RL-10-A-4-2
בשימוש בקנטאור, השלב השני של אטלס 5 (מנוע אחד או שניים).
- דחף: 99.1 קילו ניוטון.
- זמן בעירה: 740 שניות.
- גובה: 2.28 מטרים.
- קוטר: 1.53 מטרים.
- דלק: חמצן נוזלי ומימן נוזלי.
