MQ-1 פרדטור

		יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

RQ/MQ-1 Predator

מאפיינים כלליים
סוג	כטב"ם לאיסוף מודיעין ותקיפת מטרות
ארץ ייצור	ארצות הברית ארצות הברית
יצרן	חברת ג'נרל אטומיקס
טיסת בכורה	1994
תקופת שירות	1995 - פעיל
צוות	3 (1 טייס, 2 מפעילי מערכות)
יחידות שיוצרו	360
משתמש ראשי	חיל האוויר האמריקאי
משתמשים משניים	חיל האוויר האיטלקי טורקיה חיל האוויר הטורקי חיל האוויר המרוקאי
דגמים	RQ-1 MQ-1
מחיר	4.03 מיליון דולר אמריקאי (2010)
ממדים
אורך	8.22 מטר
גובה	2.1 מטר
מוטת כנפיים	14.8 מטר
שטח כנפיים	11.5 מטר רבוע
משקל ריק	512 ק"ג
משקל המראה מרבי	1020 ק"ג
ביצועים
מהירות שיוט	130-165 קמ"ש
מהירות מרבית	217 קמ"ש
טווח טיסה מרבי	1100 ק"מ
שהות באוויר	24 שעות
סייג רום	7620 מטר
חימוש
טילים	AGM-114 הלפייר FIM-92 סטינגר Raytheon Griffin
הנעה
מנוע בן ארבעה צילנדרים, עם מדחף אחורי מדגם רוטאקס 912 או רוטאקס 914, 115 כוחות סוס

RQ-1 פרדטור

MQ-1 פרדטור חמוש בטיל AGM-114 הלפייר

ה-MQ-1 פרדטור (MQ-1 Predator; מאנגלית:"טורף") הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) תוצרת ג'נרל אטומיקס אירונאוטיקל סיסטמס. הפרדטור מסוגל לשאת ולשגר שני טילי אוויר-קרקע מסוג AGM-114 הלפייר או שני טילי אוויר-אוויר מסוג AIM-92 סטינגר. בתחילת דרכו הפרדטור קיבל את הציון RQ-1, כאשר R ציין סיור (Reconnaissance), אך בשנת 2002 קיבל את הציון MQ-1, כאשר ה-M מציינת רב-משימתי (Multi-role). הפרדטור נמצא בשימוש חיל האוויר האמריקני מאז 1995, והשתתף במלחמה בבוסניה, קוסובו, אפגניסטן, תימן ועיראק. מאז סוף 2004 הוא נמצא גם בשימוש חיל האוויר האיטלקי ומאז 2006 גם בשימוש חיל האוויר המלכותי הבריטי. ה-RQ-1 מרינר היא גרסה של הפרדטור המותאמת לשימוש הצי האמריקני.

הפרדטור נשלט על ידי תחנה קרקעית באמצעות תקשורת קו-ראייה או באמצעות תקשורת לווינית. הפרדטור מצויד בחיישנים אלקטרו-אופטיים לשימוש ביום, חיישן תת-אדום לשימוש בחשיכה, ומכ"ם מִפְתָּח סינתטי המסוגל לספק תצלומים של עצמים המוסתרים על ידי עשן, עננים או ערפל.

רקע והיסטוריית פיתוח

בסוף שנות ה-70 רעיון הכטב"מים תפס תאוצה בקרב קהילת הבטחון של ארצות הברית. בתחילת שנות ה-80 ענף פיתוח הנשק במחלקת ההגנה האמריקאית התחיל לפתח את המל"ט הראשון לאיסוף מודיעין טקטי ואסטרטגי במרחקים גדולים. בנוסף לאיסוף המודיעין, המל"ט שימש סוג של פצצה ותוכנן כך שבמקרה הצורך יוכל לשמש גם כנשק מונחה מדויק במרחקים גדולים מאד. הפרויקט קיבל במהרה את השם "אמבר" (באנגלית: Amber) והטיסה הראשונה בוצעה ב-1989. לאחר כמה טיסות ניסויים הפרויקט נחל כישלון ובמהרה הוחלט לסיים את המימון.

לאחר שהפרויקט נסגר, חברת ג'נרל אטומיקס (באנגלית: General Atomics) לקחה על עצמה את הפרויקט. על בסיס ה"אמבר" היא פיתחה את המל"ט הראשון שלה "גנט" (GNAT 750), שהיה בעל יכולות איסוף והנעה מתקדמות יותר משל "אמבר". הטיסה הראשונה של "גנט" בוצעה ב-1989 והוגדרה כהצלחה גדולה. לאחר מספר ניסויים מוצלחים הוחלט על יצור סדרתי של המל"ט. לעומת אחיו הגדול ה"גנט" נועד רק לאיסוף מודיעין קרבי ויכול היה להגיע לטווחים של 2000 ק"מ.

בשנת 1994, סוכנות הביון המרכזית שלחו צוות מפעילים ואת המל"ט "גנט" לאלבניה. המשימה שלהם הייתה איסוף מודיעין ביוגוסלביה שהייתה עמוק בתוך מלחמת אזרחים. המשימה הזאת הייתה הניסוי המבצעי הראשון של המל"ט. המשימה נחלה כישלון, בסוכנות הוחלט על הפסקת רכישת מל"טים נוספים. למל"ט היו חסרונות רבים והמרכזי שבהם הוא יעילות נמוכה מאד בתנאי מזג אוויר קשים, למל"ט לא היו אמצעים טובים מספיק על מנת לעבוד בשטח שבו ישנו ערפל כבד או עננות. בעקבות התעניינות רבה במל"ט ודרישות חדשות שהוצגו ג'נרל אטומיקס המשיכו לפתח את המל"ט וככה נולד ה"פרדטור".

הטיסה הראשונה של ה"פרדטור" הייתה ב-1994 והוא הוצג לראשונה ב-1995. המל"ט בעל מבנה דומה לזה של "גנט" רק מצויד במנוע חזק ושקט יותר ובאמצעי תצפית מתקדמים יותר. המל"ט קיבל את שם הקוד שלו RQ-1. במחלקת ההגנה האמריקאית האות R מסמנת את הסיור (באנגלית: reconnaissance) והאות Q מסמנת כלי בלתי מאויש.

בשנת 1995 נפרסו שתי מערכות "פרדטור" באלבניה שוב לאיסוף מודיעין ביוגוסלביה. לעומת קודמו "גנט", ה"פרדטור" הוכרז כהצלחה רבה. בשנת 2001 ארצות הברית פלשה לאפגניסטן בעקבות אוסמה בן לאדן שהיה אחראי על פיגועי 11 בספטמבר, וגם שם המל"ט שימש לאיסוף מודיעין. לאחר הצלחה רבה באיסוף מודיעין, עלה רעיון לחמש את המל"ט על מנת שיוכל לירות ולסייע לכוחות יבשה בעת הצורך. ההחלטה נלקחה בכובד ראש ומשנת 2002 החלו ניסויים בחימוש המל"ט עם טילי ה"הלפייר" (Hellfire). המל"ט החמוש הפך למבצעי רק בשנת 2004, הוא קיבל את השם MQ-1. האות M מסמנת "רב-תפקידי" (multi-role). המל"ט נחשב להצלחה עד עצם היום הזה, נעשה בו שימוש במבצעים רבים (בהם גם מבצעי חיסול) באפגניסטן, בעיראק ובתימן.

מבנה המל"ט

המערכת של המל"ט מורכבת מ-3 חלקים מרכזיים: המל"ט עצמו, תא שליטה ואנטנת ממסר. המל"ט ניתן לפירוק לשישה חלקים מרכזיים: גוף המל"ט, כנפיים, זנב, כן נחיתה, גוף הנעה ומערכות אוויוניקה. בעת מעבר ממקום למקום ניתן באופן קליל לפרק את המל"ט ולמיין אותו לתוך מכלית קטנה בגודל "ארון קבורה". החלק הגדול יותר במערכת הוא תא שליטה שבו נמצאות כלל מערכות האלקטרוניקה והמודיעין המתקדמות. בעת המעבר ניתן להעביר את תא השליטה בעזרת מטוסי הרקולס C-130.

תא שליטה ובקרה

צוות המפעיל את המל"ט מורכב משלשה אנשים לכל היותר: טייס ושני מפעילי המערכות. הטייס הוא מפקד המשימה והוא אחראי על הטסת המטוס. תהליך נחיתה והמראה מתבצע באופן ידני אך הטיסה עצמה יכולה להתבצע גם באופן ידני וגם באופן אוטומטי על ידי המסלול שתוכנן מראש על ידי הטייס. מפעילי המערכות אחראים על הפעלת מערכות התצפית והאלקטרוניקה, איסוף המודיעין, פענוח והפצת הערכת מצב לכלל הגורמים הרלוונטיים. לא בכל משימה חייבים להיות נוכחים שני מפעילי המערכות אלא רק במקרים שבהם יש משימות רבות או משימה מורכבת. במשימות הפשוטות המל"ט מופעל על ידי טייס ומפעיל מערכות אחד.

התקשורת עם המל"ט מתבצעת בערוץ C-band במקרה שבו יש תקשורת ישירה בין המל"ט לתא תקשורת, כלומר אם המל"ט מופעל בסביבה הקרובה לבסיס. בנוסף לזה התקשורת עם המל"ט יכולה להתבצע דרך ערוץ Ku-band (ערוץ רחב פס), תקשורת דרך הממסר והלוויין למקרה שבו המל"ט מופעל במרחקים גדולים מאד מתא השליטה ( היום חלק ממטוסי "פרדטור" באפגניסטן מופעלים מארצות הברית). התקשורת בין הלוויין ותא תקשורת נעשית באמצעות אנטנה מקשרת ובעזרת הלוויין ניתן לשלוח את התמונות והסרטונים הישר לבית הלבן או לפנטגון.

מערכות חשובות על המל"ט

מכ"מ מפתח סינתטי – המכ"ם מותקן על המטוס ומטרתו בעצם לשמש ולשדר תמונה לתא התקשורת בזמן שיש עננות או ערפל כבד מעל האזור המצולם. המכ"ם סורק אזורים מסוימים שומר אותם במערך ואז לאחר מכן מחבר את כל המערך לתמונה אחת שלמה. המכ"ם הותקן על המל"ט לאחר שהדור הקודם ("גנט") נחל כישלון באיסוף מודיעין בערפל ועננות.

MTS AN/AAS-52 – מטען ייעודי של המל"ט פותח על ידי חברת ריית'און (Raytheon). המטע"ד כולל בתוכו מצלמת אלקטרו-אופטית לשימוש ביום, מצלמת אינפרא-אדום לשימוש בלילה או במצבי ראות נמוכה, ציין לייזר להכוונות טילי "הלפייר" וכלי נשק מונחים אחרים, מט"ל (מד טווח לייזר) ופנס. בנוסף לזה במטע"ד כלולות פונקציות רבות אחת מהן היא איחוד תמונה שמצולמת בעזרת מצלמת יום ולילה לתמונה אחת על מנת לאפשר למפעילים לקבל תמונת טובה יותר. חשוב מאד לציין שאי אפשר להשתמש במצלמת יום ולילה בו זמנית אך בהחלט אפשר לקבל תמונת מכ"ם ותמונת מצלמה בו זמנית.

טילי נ"ט מסוג AGM-114 הלפייר – הטיל פותח בשנות ה-70 בארצות הברית על ידי חברת לוקהיד מרטין (Lockheed Martin). בראש הטיל ישנו חיישן אינפרא אדום שמאפשר לטיל להתביית על כתם לייזר ולעקוב אחריו עד לפגיעה במטרה. דרך נוספת להנחות את הטיל היא על ידי מכ"ם, הטיל מסוגל לקרוא פקודות מכ"ם ולנווט את עצמו אל המטרה. הטיל נחשב לאחד הטילים היעילים ביותר בצבא ארצות הברית. הטווח המקסימלי של הטיל הוא 8 ק"מ, המל"ט בעל יכולת נשיאה של שני טילים מסוג זה ובעל יכולת הכוונת עצמית על מטרה בעזרת המטע"ד שהוא נושא.

טילי אוויר-אוויר מסוג FIM-92 סטינגר - הטיל פותח בסוף שנות ה-60 על ידי חברת ג'נרל דיינמיקס (באנגלית: General Dynamics). הטיל הוא אוויר-אוויר למרחקים קטנים והוא הנגזרת של הטיל FIM-92 Stinger המקורי המשוגר מאדמה. הטיל מתביית על המטרה שלו על ידי זיהוי כתם אינפרא-אדום והטווח היעיל שלו הוא עד 8 ק"מ.

טילי קרקע-אוויר מסוג Griffin - הטיל פותח על ידי חברת ריית'און לחימוש כלי טיס בלתי מאוישים. המל"ט "פרדטור" בעל יכולת נשיאה של 2 טילים מסוג זה. הטיל בעל אופן פעולה דומה מאד לשל "הלפייר" מתביית על כתם לייזר ועוקב אחריו עד הפגיעה במטרה. בנוסף לזה הטיל יכול לנווט את עצמו הישר למטרה על ידי GPS.