אלכסיי פיודורוביץ' אורלוב

אלכסיי פיודורוביץ' אורלוב (ברוסית: Алексей Фёдорович Орлов) ‏(19 באוקטובר 1786 - 2 ביוני 1862) היה מדינאי רוסי, נסיך.

אלכסיי אורלוב היה בן מחוץ לנישואים של פיודור אולרוב, אחד מהאחים אורלוב שעזרו ליקטרינה הגדולה לתפוס את השלטון. בהתאם לצו קיסרי, "בני בית" של פיודור קיבלו מעמד אציל ואת שם המשפחה "אורלוב". כמו אביו, אלכסיי בחר בקריירה צבאית. הוא השתתף בכל המלחמות עם נפולאון כולל קרב אוסטרליץ וקרב בורודינו. במהלך הקריירה הצבאית הוא התקדם לדרגת אלוף. במהלך מרד הדקבריסטים הוא הוביל יחידת פרשים למתקפה נגד המורדים. כתוצאה מכך, כבר למחרת ניקולאי הראשון העניק לו תואר רוזן. בנוסף לכך, הקיסר הסכים לתת חנינה לאחיו של אלכסיי - דבר שהיה יוצא דופן במיוחד. הקיסר הסכים לתת לאח של אלכסיי עונש קל יחסית - גלות לאחוזה משפחתית.

פעילות דיפלומטית

תחילת הפעילות הדיפלומטית של אלכסיי אורלוב קשורה לחתימת הסכם אנדריאנופול. המשא ומתן על החוזה התנהל בתנאים קשים. באירופה חששו שבמקום חתימת חוזה שלום, כוחות האימפריה הרוסית ימשיכו בתנועה לכיוון קונסטנטינופול והדבר עלול להביא לקריסה של האימפריה העות'מאנית. בסופו של דבר תומכי חתימת חוזה שלום בחצר הקיסר הרוסי שכנעו את הקיסר שלרוסיה אין יתרון בקריסת הטורקים ורצוי לסיים את המלחמה. אלכסיי אורלוב נשלח לאיוואן דיביץ' עם הנחיות לסכם את תנאי החוזה. לאחר משא ומתן קשה, ההסכם נחתם ב-2 בספטמבר 1823. במטרה לשפר את היחסים עם האימפריה העות'מאנית לקונסטנטינופול נשלחה משלחת נוספת בראשות אלכסיי אורלוב. במהלך השהות בעיר אורלוב הצליח להתקרב לסולטאן ולחמם את היחסים בין המדינות.

שליחות נוספת לאימפריה העות'מאנית התרחשה בשנת 1833. התוצאה של נסיעה זו הייתה חתימת הסכם נוסף. בהתאם לתנאי ההסכם הרוסים הבטיחו לעות'מאנים מתן עזרה צבאית במידת הצורך. הטורקים מצדם הבטיחו לסגור את המיצרים בזמן המלחמה. עבור התוצאות היפות של השליחות, אלכסיי אורלוב קודם לדרגת אלוף בחיל הפרשים.

בשנת 1844 הוא התמנה הן למפקד הז'נדרמריה הרוסית ולמנהל המחלקה השלישית בלשכת הוד מעלת הקיסר, מחלקה שהייתה אחראית על ענייני ביטחון המדינה. הקריירה של אורלוב בשנות ה-40 של המאה ה-19 הייתה בשיאה. הוא היה שותף לכל הוועדות החשובות שהוקמו על ידי הממשל. במשך כל תקופת שלטונו של אלכסנדר הראשון הוא היה מאד מקורב לקיסר.

בתחילת שלטון של אלכסנדר השני נשלח אורלוב לפריז לסכם את התנאים לסיום מלחמת קרים. בשנת 1856 הוא התמנה לתפקיד יו"ר המועצה המדינית וראש הממשלה והיה בתפקידים אלו עד לשנת 1861.

בשנת 1857 הוא מונה לוועדה לבחינת ביטול מעמד הצמית ברוסיה. דעותיו היו נגד שחרור האיכרים והוא השתתף בפעילות הוועדה ללא התלהבות.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

קורות חיים

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.

ראשי ממשלת רוסיה
יושבי ראש ועדת השרים של האימפריה הרוסית	אלכסנדר וורונצב (1802 - 1809) • ניקולאי רומיאנצב (1809 - 1810) • ניקולאי סלטיקוב (1810 - 1812) • סרגיי ויאזמיטינוב (1812) • פיוטר לופוחין (1812 - 1827) • ויקטור קוצ'וביי (1827 - 1832) • ניקולאי נובוסילצב (1832 - 1838) • אילריון ואסילצ'יקוב (1838 - 1847) • וסילי לבאשוב (1847 - 1848) • אלכסנדר צ'רנישוב (1848 - 1856) • אלכסיי אורלוב (1856 - 1861) • דמיטרי בלודוב (1861 - 1864) • פאבל גגארין (1865 - 1872) • פאבל איגנאטייב (1872 - 1877) • פיוטר ואלוייב (1877 - 1881) • מיכאיל רייטרן (1881 - 1887) • ניקולאי בונגה (1887 - 1895) • איוואן דורנובו (1895 - 1903) • סרגיי ויטה (1903 - 1906) • איוואן גורמיקין (1906) • פיוטר סטוליפין (1906 - 1911) • ולדימיר קוקובצוב (1911 - 1914) • גורמיקין (1914 - 1916) • בוריס שטורמר (1916)• אלכסנדר טרפוב (1916) • ניקולאי גוליצין (1916 - 1917)
ממשלת המעבר הרוסית	גאורגי לבוב (1917) • אלכסנדר קרנסקי (1917)
יושבי ראש מועצת הקומיסרים העממיים	ולדימיר לנין (1917 - 1924) [בין 1922 ל-1924 הלכה למעשה כיהן לב קאמנב כראש ממשלה] • אלכסיי ריקוב (1924 - 1930) • ויאצ'סלב מולוטוב (1930 - 1941) • יוסיף סטלין (1941 - 1953) • גאורגי מלנקוב (1953 - 1955) • ניקולאי בולגנין (1955 - 1958) • ניקיטה חרושצ'וב (1958 - 1964) • אלכסיי קוסיגין (1964 - 1980) • ניקולאי טיחונוב (1980 - 1985) • ניקולאי ריז'קוב (1985 - 1991) • ולנטין פאבלוב (1991)
יושבי ראש ממשלת הפדרציה הרוסית	יגור גאידר (1992) • ויקטור צ'רנומירדין (1992 - 1998) • סרגיי קיריינקו (1998) • צ'רנומירדין (1998) • יבגני פרימקוב (1998 - 1999) • סרגיי סטפאשין (1999) • ולדימיר פוטין (1999) • מיכאיל קסיאנוב (2000 - 2004) • ויקטור כריסטנקו (2004) • מיכאיל פרדקוב (2004 - 2007) • ויקטור זובקוב (2007 - 2008) • ולדימיר פוטין (2008 - 2012) • דמיטרי מדבדב (2012 - 2020) • מיכאיל מישוסטין (2020 -)