בג"ץ פלונית נגד בית הדין הרבני בחיפה

על מנת להתאים דף זה למכלול דרוש לבצע בו תיקון כבד. הדף הועבר לטיפולם של עורכי אספקלריה.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית שמימין לתיבת החיפוש, מתחת "רענון" מופיע "בקש טיפול". יש למלא את הסיווג המתאים. אם אין כזה, בחרו: שונות.

בג"ץ פלונית נגד בית הדין הרבני בחיפה

בית המשפט העליון
ההחלטה ניתנה ב-18 בנובמבר 2018
שם מלא של המקרה: בג"ץ 4602/13 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה
דחיית העתירה - אי התערבות בפסיקת בית הדין הרבני הגדול.
המותב
חברי המותב: יצחק עמית, דוד מינץ, אלכס שטיין
דעות בפסק הדין

בג"ץ 4602/13 פלונית נגד בית הדין הרבני בחיפה הידוע גם כבג"ץ 9780/17 וגם כדנג"צ 8537/18 הוא עתירה כנגד פסק דין של בית הדין הרבני הגדול בו נפסק שהאישה לא תקבל לאחר הגירושים מחצית מדירתו של בעלה שבה גרו. פסק הדין הסתמך על חוק יחסי ממון, ובהקשר זה נידונה בו גם בגידת האישה בבעל.

השתלשלות האירועים

בני הזוג נישאו בשנת 1982, ונולדו להם שלושה ילדים. בשנת 2013 הגיש הבעל תביעה לגירושים שבה טען שהאישה מורדת ואינה מקיימת יחסי-אישות, נואפת עם גבר זר, ואיננה מנהלת חיי משפחה תקינים. האישה מיאנה בתחילה להתגרש, אולם לבסוף בני הזוג התגרשו בהסכמה. לאחר הגירושים נמשכה המחלוקת בין בני הזוג על חלוקת הרכוש.

ברשות הבעל היה מגרש שקיבל בירושה, מספר חודשים קודם לנישואיו. בשנת 1988 התקשר הבעל עם קבלן בעסקת קומבינציה שבמסגרתה העביר לקבלן שלושה רבעים מהמגרש בתמורה לתשלום מהקבלן בסך 30,000 דולר ולבניית בית המגורים על הרבע הנותר. בבית המגורים שנבנה התגוררו בני הזוג במשך למעלה מעשרים שנה עד לקרע ביניהם בשנת 2013. בנוסף אליו היו להם נכסי מקרקעין משותפים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על בית המגורים.

פסיקת בתי הדין הרבניים

במסגרת הדיון בחלוקת הרכוש פסק בית הדין הרבני בחיפה שעל אף שחוק יחסי ממון קובע שנכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין אינו נכלל בנכסים המשותפים, חייהם המשותפים של בני הזוג בדירה, ששופצה ואף נבנתה מלכתחילה במהלך הנישואים, מקנים לאישה זכות למחציתה בהתאם להלכה הנהוגה בבתי המשפט לענייני משפחה.[1]

הבעל ערער על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול[2] שקיבל את ערעורו. בית הדין הסיק על סמך המשטר הממוני בין בני הזוג, שלא הייתה כוונה לשתף את האישה בדירה. בין יתר השיקולים התומכים בכך, דנו שניים מהדיינים גם בבגידתה של האישה, על בסיס תקדים מפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב לפיו "קשה לייחס כוונה לבן זוג, לשיתוף בן הזוג האחר בנכס חיצוני כשהאחר אינו שומר אמונים לבן זוגו, בוגד בו עם נשים אחרות", וכן על סמך היקש לחוק המתנה המאפשר חזרה מהתחייבות ליתן מתנה בשל "התנהגות מחפירה". הרב מיכאל עמוס, בדעת מיעוט, סבר שהאישה זכאית לחמישית משווי הדירה ללא הקרקע.[3]

פסיקת בג"ץ

האישה עתרה לבג"ץ, בטענה שבית הדין הרבני הגדול חרג מסמכותו. השופט עמית פסק בדעת מיעוט שיש לקבל את עתירתה, שכן בית הדין הגדול שילם מס שפתים לדין האזרחי, אך הסתמך על בגידת האישה על סמך הדין הדתי, בחריגה מסמכותו. השופט מינץ פסק שהדיון בבגידת האישה היה למעלה מן הצורך, והשופט שטיין פסק שלדעתו בית הדין הגדול טעה, אך זו טעות בפרשנות העובדות ולא חריגה מסמכות שבג"ץ מוסמך להתערב בה, וגם לא טעות בדין. העתירה נדחתה ברוב דעות.

ב-18 ביוני 2019 הורתה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב בפסק הדין של בג"ץ, בו תעלה התייחסות לשאלה האם בגידה של אישה בבעלה מהווה עילה ל"שיתופיות מוחלשת"[4] ובנסיבות העניין בעקבות זאת גם לשלילת חלקה בדירה בה התגוררו במשותף.[5] הדיון הנוסף יתקיים ב-4 באוגוסט 2020.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ תיק (אזורי חי') 927139/3 (לא פורסם, 24.02.2016).
  2. ↑ בהרכב בית הדין הגדול היו הדיינים: הרב מיכאל עמוס, הרב מימון נהרי והרב יצחק אלמליח.
  3. ↑ תיק (גדול) 1073676/1 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 27.07.2017).
  4. ↑ עו"ד רות דיין וולפר, 10 מגמות חדשות בדיני משפחה : משמורת משותפת, גישור חובה וביטול מזונות על רקע מגדרי הם רק חלק מהמהלכים שבוצעו בעשור האחרון, בעקבות השינויים בצרכים של משפחות בישראל. מהם פסקי הדין הבולטים ומהי השפעתם על ההורים והילדים?, ynet, ‏2019-12-26
  5. ↑ דיון נוסף ב"בג"ץ הבוגדת", באתר News1 מחלקה ראשונה, 18 ביוני 2019
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.