בנק אלרן

בנק אֶלֶרן (Ellern) היה בנק מסחרי ישראלי שנוסד בשנת 1934 על ידי משפחת בנקאים מעולי גרמניה, ופעל עד שנת 1967, אז השתלט בנק ישראל על עסקיו כתוצאה מעסקת מכירה כושלת שלו.

בנק אלרן נוסד בשנת 1934 בארץ ישראל המנדטורית על ידי בני משפחת אלרן, שאביהם איגנץ אלרן (Ignaz Ellern) ייסד בנק בקרלסרוהה שבגרמניה ב-1881^[1] ואמם קלרה הייתה ממשפחת הבנקאים פוֹיכְטְוַונגֶר. הבנק נוסד בימי העלייה החמישית, במקביל להקמתם של בנקים נוספים בידי עולי מרכז אירופה. לבנק נפתחו סניפים בתל אביב ובחיפה^[2] ובהמשך נפתח סניף בירושלים^[3] בבניין ג'נרלי^[4]. בשנת 1945 נפתח סניף של הבנק בנתניה^[5] ובשנת 1951 נפתח סניף ברמת גן^[6]. בשנת 1961 היו לבנק 16 סניפים^[7]. הבנק היה שותף לבניית בית מעריב בו שוכנה הנהלת הבנק^[8]. בשנת 1965 נפתח סניף של הבנק בכפר המכביה^[9].

מנכ"ל הבנק היה הרמן אלרן ומנהלו היה דוד זיגפריד ברין^[10]. לקוחות הבנק היו בתחילה בעיקר עולים מגרמניה בני המעמד הבינוני^[11]. חתנו של הרמן אלרן, עורך הדין ברוך גרוס, תיאר את אופי הבנק: "בנק אלרן היה בנק מסחרי לפי מיטב המסורת של Merchant Banker. הוא לא שאף לקבל חשבונות עממיים אלא עסקיו היו מופנים לתעשיה, להשקעות ולמסחר ואלה שעסקו בכך היו לקוחותיו. הייתה לבנק מומחיות מיוחדת בניירות ערך ישראלים וזרים."^[12]

ביוני 1966 נחתם הסכם על מכירת הבנק לבעלים של בנק פוֹיכְטְוַונגֶר. המטרה המוצהרת הייתה למזג את הבנקים ולהיות לבנק הרביעי בגודלו בישראל^[13], אולם באותה תקופה היה בנק פויכטוונגר על סף פשיטת רגל והמטרה הייתה, על פי ההערכות, לנסות לייצב את הבנק בעזרת מימון מבנק אלרן^[14]. ביצוע העסקה נתקל בקשיים על רקע חילוקי דעות לגבי תהליך העברת הבעלות, ולאחר מספר חודשים ודיונים בבית המשפט הושגו הסכמות סופיות על ההעברה^[15]. לאחר מספר חודשים, בינואר 1967, כאשר התבררו ממדי החובות של בנק פויכטוונגר ובנק ישראל לקח על עצמו את ניהול הבנק, הוזהר הציבור גם לגבי היציבות של בנק אלרן, אף שהבנק היה יציב והבעלים משכו ממנו רק מיליון לירות. הפרסום הביא לבריחה של לקוחות ופגיעה קשה בבנק^[16].

בנק אלרן הוצע למכירה במכרז^[17]. תחילה היה נראה ששני המועמדים העיקריים לרכישת הבנק הם בנק התעשייה ובנק הפועלים^[18], לאחר מכן עלה שמו של בן דונקלמן כמי שעומד לרכוש את הבנק^[19][20][21], אך לבסוף רוב סניפי הבנק נמכרו לבנק לאומי^[22], שלושה סניפים נרכשו בידי הבנק לחרושת ולמסחר^[23] וכן נמכר סניף אחד או יותר לבנק ברקליס^[24][25]. הבנק עצמו הועבר לפירוק^[26][27] שנמשך עד תחילת שנות ה-80^[24].

במשפט של מנהלי בנק פויכטוונגר קבע בית המשפט המחוזי שעצם רכישת בנק אלרן לא הייתה עבירה, אולם קביעה זאת נהפכה על ידי בית המשפט העליון, שקבע עם זאת שהמוכרים של בנק אלרן לא היו מודעים למצב של בנק פויכטוונגר ולא עברו כל עבירה^[28].

הערות שוליים