בעלי חיים שנעלמו מארץ ישראל

4 טורפים גדולים שנעלמו מהארץ: אריה, ברדלס, דוב חום ותנין היאור.

בהיותה צומת של יבשות ואזורים אקלימיים, ארץ ישראל מכילה מגוון רב של בעלי חיים יחסית לגודלה^[1]. ואולם, הפיתוח האנושי באזור זה במאות השנים האחרונות הביא לפגיעה מתמשכת בבעלי החיים. תהליך הפגיעה המואץ מתרחש בעקבות מספר גורמים, אשר הביאו להיכחדותם של מינים רבים מנופי ארץ ישראל, ביניהם מינים אנדמיים ולא אנדמיים. הנתונים לגבי גודל ההכחדה אינם שלמים. בעוד אלו הנוגעים לחסרי החוליות (שהם ברובם חרקים) חסרים, הנתונים הנוגעים לחולייתנים דווקא שלמים וברורים. במאה השנים האחרונות נכחדו שני מיני חולייתנים אנדמיים לארץ-ישראל, כמו גם 15 מיני רכיכות ושישה מיני חרקים. מלבד אלה, בארץ-ישראל נכחדו גם ארבעה תת מינים אנדמיים אליה. לבסוף, מהאזור נעלמו גם 22 מינים שעדיין חיים ושורדים בארצות אחרות. ערך זה עוסק בהכחדת המינים מתקופת המקרא ועד העת החדשה, לא בתקופות קדומות יותר בהן הפאונה של ארץ ישראל הייתה מגוונת בהרבה.

סיבות להיעלמות המינים

להעלמת המינים מארץ ישראל קיימות מספר סיבות:

• ציד - ציד חוקי ובלתי חוקי הביא להדלדלות של אוכלוסיות מינים רבים. ראשית הציד בישראל היא במאה ה-16, אולם שיטות הציד התפתחו עד כדי פגיעה בבעלי החיים עם בוא הטמפלרים לארץ ישראל במאה ה-18. בתקופת המנדט הוגבל הציד על ידי חוק מנדטורי בשנת 1924, אולם הוא לא נאכף. לאחר הקמת מדינת ישראל, נחקק החוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955‏^[2] המגן על חיות הבר והאוסר על מגוון שיטות אכזריות לציד בעלי חיים. עם זאת, הידלדלות חמורה באוכלוסיית המין חוגלת סלעים למשל, הביאה לאישורה של תקנה שצמצמה משמעותית את הציד שלהן. דוגמה נוספת למצב זה היא מקרה הסנאי הזהוב. הציד הפרוע של סנאי זה בשנות ה-80 היה אחד הגורמים להיעלמותו של הסנאי הזהוב. כיום הוא מוגדר כבעל-חיים שנמצא בסכנת הכחדה חמורה, אולם מזה למעלה משש שנים לא נראה בוודאות פרט של סנאי זהוב (ב-2005 נערכה בדיקה בנוגע לכך בעקבות שמועה לפיה נראה הסנאי הזהוב בגליל)^[3].
• הרעלה - ישירה או משנית. בהרעלות נפגע מעגל רחב של בעלי חיים. קודם כל נפגע בעל החיים המורעל (פרה, חזיר בר, נברנים ומכרסמים למיניהם וכו') ולאחר מכן מתים כל בעלי החיים שבאים לאכול אותו (תנים, נשרים, עופות דורסים למיניהם וכו'). ההרעלות נעשות במכוון בכמה שיטות כגון: הרעלת מזון, הרעלת מקורות מים וכדומה והן נעשות ממספר סיבות. לפעמים מדובר בסכסוכי שכנים כאשר בוקר מרעיל לבוקר אחר את הפרות שלו ולפעמים מדובר בניסיון להפטר מבעל חיים המזיק לתוצרת החקלאית, כמו חזיר בר או נברנים ומכרסמים. תוצאות ההרעלה הן הרסניות בקנה מידה גדול מאוד. אצל נשרים ואוכלי פגרים חברותיים, אשר אוכלים יחד, יכולים למות כ-60 נשרים מפגר מורעל אחד.
• צמצום בתי גידול - צמצום או אובדן של בתי גידול כתוצאה מפיתוח אנושי ומבנייה הביא להידלדלותן של אוכלוסיות בעלי חיים באופן משמעותי עד מוחלט. דוגמה בולטת למקרה בישראל היא מקרה ייבוש החולה. מבצע הנדסי גדול זה הביא להכחדתם של מינים אנדמיים ולא-אנדמיים (עיטם לבן-זנב) מארץ ישראל. דוגמה נוספת היא היעלמותו הכמעט ודאית של הסנאי הזהוב מנופי ארץ ישראל. היעלמות זו נגרמה, בין היתר, בשל אובדן בתי גידול בעקבות שרפות ובירוא יערות. חשוב לציין, כי ההערכות גורסות שכאשר 90 אחוזים מבתי הגידול נעלמים, כ-50 אחוזים מן המינים שחיו בו עלולים להיעלם^[4].
• פגיעה בבתי גידול - בתי הגידול שלא נעלמו נפגעו קשות בעקבות זיהום. כך למשל, לבנון הירקון (Acanthobrama telavivensis), דג אנדמי לנחלי החוף בישראל, תפוצתו הצטמצמה באופן משמעותי ביותר, וזאת בעקבות הזרמה משמעותית של ביוב ושפכים לנחלי החוף בשנות ה-50 וה-60. כיום, קיימות רק שלוש אוכלוסיות קטנות של הדג, בנחלי הירקון, תות ותנינים. הפגיעה בבתי הגידול יכולה להתבטא גם בפעולות אחרות. העברת קווי מתח גבוה בסביבות הטבעיות, טיסות של מטוסים ומסוקים, רכבי שטח - כל אלו עלולים להפריע לבעלי החיים. כך למשל, מתרחצים בחוף ורכבי שטח דורסים לעיתים צבי ים, וגורמים להרחקת הצבים מסביבת מחייתם הטבעית.
• צמצום ופגיעה באתרי ההתרבות - אזורי ההתרבות של בעלי חיים בארץ ישראל נפגעו גם הם. פגיעה זו התרחשה בעיקר הודות לזיהום סביבתי, אך גם בשל פיתוחים חקלאיים. כך למשל, זיהום של מקורות מים פגע קשות באזורי ההתרבות של דו-חיים, אשר נוהגים להתרבות במקווי מים. דוגמה חיה לכך מארץ ישראל היא מצבו של טריטון הפסים. פגיעה קשה באזורי הרבייה שלו כתוצאה מניקוז, זיהום סביבתי ומריסוס לצורכי הדברה הביאה לאובדן של 95 אחוזים לערך משטחי הרבייה שהיו לטריטון ביחס לתקופה של שנות ה-70. כתגובה לכך, הוקמה שמורת הטבע עין ארובות, שמגנה על הטריטון באחד ממקומות החיות שלו. דוגמה נוספת לפגיעה זו מתרחשת אצל לטאת עין הנחש (Ophisops elegans), אשר המחרשות המודרניות מגיעות לעומק האדמה, ובכך פוגעות בביצי הלטאה המוטלות בעומק האדמה.
• דחיקה על ידי מינים אחרים - כאשר בעלי חיים חודרים לאזור מחיה שלא חיו בו בעבר, הם עלולים להביא ליצירתה של תחרות ביניהם, המינים החדשים, לבין המינים ה"ותיקים" באזור זה. במידה והמינים החדשים חזקים יותר, הם יביאו בהכרח לדחיקת רגליהם של המינים הקודמים, ומכאן שאזורי מחייתם של אלו הוותיקים יצטמצמו. דחיקה על ידי מינים אחרים עלולה להיגרם גם בשל חדירתם של מינים מבויתים, אלא שהסכנה שיוצרים מינים אלו היא כפולה. מצד אחד, המינים המבויתים הם בדרך-כלל רבים יותר, הודות לטיפולו ולמזונו של האדם. מצד אחר, המינים המבויתים עלולים להזדווג עם מיני הבר המקבילים (חתול הבית עם חתול הבר למשל), ובכך ייטשטש הייחוד הגנטי, ההתנהגותי והאקולוגי של מיני הבר. דוגמאות לדחיקה משני הסוגים נמצאות בארץ ישראל. כך למשל, הדלק דחק את הסמור מאזורי המחיה שלו, בעיקר משום שהם מתחרים על אותם אזורי מחיה ועל אותם מקורות מזון. הדלק גם צמצם את תפוצתו של הסנאי הזהוב, שנטרף גם על ידי חתולי בית משוטטים. לשם הבהרה, הסנאי הזהוב הוא מין שנמצא כיום בסכנת הכחדה.
• הכחדה טבעית - הכחדה טבעית היא סוג של הכחדה, המתרחש כתוצאה מכמה סיבות אפשריות הנחשבות לטבעיות. סיבות אפשריות הן תפוצה מוגבלת, תזונה ממין יחיד המוגבל בתפוצתו או תלות במשאב טבע מוגבל. מינים הנכחדים טבעית הם לרוב מינים שתפוצתם מוגבלת למדי, ולכן גם אירועים חד-פעמיים ואקראיים, כמו שרפה, מגפה או אירוע אקלימי, יכולים להביא להכחדתם של המינים. בארץ-ישראל נפוצים כמה מינים שנמצאים על סף הכחדה טבעית, ביניהם סלעונית הגליל (Pene galilaea), שבלולית פיקרד (Trochoidea picardi), לבנין המרואה (Colotis chrysonome), כחליל הקדד (Tomares nesimachus) ונחושית נחשונית (Chalcides guentheri).

רשימת מינים שנעלמו מארץ ישראל

שם	שם מדעי	זמן הכחדה בארץ ישראל[5]	משפחה	תמונה
אוגר זהוב	Mesocricetus auratus		אוגריים
אייל אדמוני	Cervus elaphus	המאה ה-16	אייליים
אייל הכרמל	Capreolus capreolus	שנת 1912 אך הושב לטבע	אייליים
אריה אסייתי	Panthera leo persica	המאה ה-14/13	חתוליים
היפופוטם	Hippopotamus amphibius	המאה ה-8 לפנה"ס	היפופוטמיים
ברדלס אסייתי	Acinonyx jubatus venaticus	שנת 1960	חתוליים
דוב חום סורי	Ursus arctos syriacus	בערך 1917	דוביים
דישון מקראי	Addax nasomaculatus	סוף המאה ה-19	פריים
חדף המים	Neomys anomalus	בערך 1910	חדפיים
טברנון חולתי	Tristramella simonis intermedia	שנות ה-50 של המאה ה-20 (נכחד עם ייבוש החולה)	אמנוניים
יחמור פרסי	Dama mesopotamica	נכחד- שנות ה-20 של המאה ה-20. לאחר מכן הושב לטבע וכיום קיימת אוכלוסייה יציבה	אייליים
יען הנגב	Struthio camelus syriacus	שנות ה-20 של המאה ה-20[6]	יעניים
כלב ים נזירי מצוי	Monachus monachus	שנות ה-40 של המאה ה-20	כלבי ים
נברן מים	Arvicola terrestris	שנות ה-50 יחד עם יבוש אגם החולה	עכבריים
נברן השלג	Microtus nivalis	נחשב לנכחד אך אוכלוסייה נמצאה מחדש ב 2010	אוגריים
עגולשון שחור-גחון	Latonia nigriventer	נחשב לנכחד מאז שנות ה-50 ועד לגילויו מחדש בשנת 2011 באגם החולה	עגולשוניים
בינון החולה	Nun galilaeus	שנות ה-50 של המאה ה-20 ביחד עם ייבוש החולה	בינוניים
נמר אנטולי	Panthera pardus tulliana	ב-1965 ניצוד הנמר האנטולי האחרון בישראל	חתוליים
נמר המדבר	Panthera pardus nimr	2007 נראה הנמר האחרון בארץ, ומאז נחשב לנכחד	חתוליים
נמר סיני	Panthera pardus jarvisi	שנת 1967, ככל הנראה נכחד מן העולם	חתוליים
עגולסת סדום	Garra ghorensis		קרפיוניים
עז הבר	Capra aegagrus	לא ידוע	פריים
עזניית הנגב (נכחדה כמקננת)	Torgos tracheliotus		נציים
ערוד	Equus asinus	העת העתיקה	סוסיים
פרא סורי	Equus hemionus hemippus	נכחד מהעולם בשנת 1927. במקומו הושב לישראל הפרא הטורקמניסטני, לו יש אוכלוסייה יציבה בישראל.	סוסיים
פרס (נכחד כמקנן)	Gypaetus barbatus	שנות ה-50 של המאה ה-20	נציים
פרסף חיוור	Rhinolophus mehelyi	שנות ה-30 של המאה ה-20	פרספיים
צב ביצות אירופי	Emys orbicularis		צבים ביצתיים
קטופה מצויה	Ketupa zeylonensis	שנת 1975	ינשופיים
ראם לבן (ישנו גרעין רבייה בחי-בר יוטבתה)	Oryx leucoryx	נכחד מהטבע בשנת 1962. הושב לטבע וכיום יש אוכלוסייה גדלה.	פריים
שבלולית פיקרד	Xerocrassa davidiana picardi	שנת 2012 (נכחדה מהעולם)	שבלוליתיים
שור הבר	Bos primigenius	המאה החמישית לפנה"ס בארץ ישראל[7].	פריים
תנין היאור	Crocodylus niloticus	שנת 1912, כיום קיימים בישראל רק בגני חיות וחוות תנינאים.	תניניים

קישורים חיצוניים

• צפריר רינת, שליש ממיני העופות בישראל נתונים בסכנת הכחדה, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2017

הערות שוליים