רבי משה טייטלבוים

נעוריו

נולד בעיר סיגט אשר בהרי מרמרוש שברומניה, לרבי חיים צבי טייטלבוים בעל ה"עצי חיים" (בן ה"קדושת יום טוב"), רבה ואדמו"רה של סיגט, ולאמו הרבנית ברכה סימה (בתו של רבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפערט בן רבי חיים מצאנז). נקרא משה על שמו של זקנו בעל ה"ישמח משה". מצד אמו היה צאצא לרבי שניאור זלמן מלאדי^[1].

בהיותו בן 11 שנים נפטר עליו אביו, וכעבור שלושה חודשים נפטרה גם אמו. מאז גדל בבית סבו, האדמו"ר מרצפרט. בהגיעו לגיל בר מצווה נסע ללמוד בעיר קראלי אצל דודו - אחי אביו - רבי יואל טייטלבוים שהיה אז רב העיר, ולימים נודע כאדמו"ר מסאטמר. בבחרותו הוסמך לרבנות על ידי רבי שאול בראך רבה של קאשוי. לאחר תקופה^{[דרושה הבהרה]} הוכתר לרבה של העיר סנטה שביוגוסלביה, ובשנת ת"ש עבר לגור בה.

התחתן עם לאה, בת דודו רבי חנוך העניך מאיר אב"ד קערעצקי, חתן בעל ה"קדושת יום טוב", ונולדו להם שלושה ילדים.

במלחמת העולם השנייה

בימי השואה בכ"ה באייר תש"ד נלכדו כל יהודי העיר והרב ומשפחתו עמם, ושוגרו למחנה ההשמדה אושוויץ. הם הגיעו לשם ביום השני של חג השבועות ובו ביום נרצחו אשתו ושלושת ילדיה. הוא עצמו נשלח למחנה עבודה במחנה טרגליץ, לעבודה במפעל לזיקוק בנזין. קרוב לשנה הועסק שם בעבודת פרך בתנאים קשים. כאשר כוחות ארצות הברית הפציצו את המחנה, כדי לשבש את אספקת הדלק לגרמנים, ביקשו הגרמנים לחסל את שרידי יהודי המחנה, והעלו אותם על רכבת לטרזינשטט. האמריקנים שסברו כי ברכבת נוסעים חיילים גרמנים, הפציצו גם אותה. רבים מהנוסעים נהרגו והאחרים המשיכו רגלית מהלך מספר ימים עד טרזינשטט. המחנה שוחרר באייר תש"ה בידי הרוסים.

באייר תשע"ט התגלו כ-13 מיליון מסמכים ותמונות מתקופת השואה, שהיו סגורים בארכיון הנאצים בעיר באד ארולסן בגרמניה. בין התמונות נראה גם האדמו"ר בתקופת השואה, כשזקנו ופאותיו גזוזות, כפי שעשו הנאצים לכל יהודי המחנות.

לאחר המלחמה

לאחר המלחמה שב לסיגט עיר רבנותו, שם ניסה לארגן מחדש חיי-דת בקרב שארית הפליטה. במהלך התקופה בה שהה בסיגט נישא בשנית לרבנית פעסיל לאה טייטלבוים בתו של רבי אהרן טייטלבוים מוואלווא. כעבור חודשים ספורים אמרו לו שני קצינים רוסים "תחת ידינו הקומוניסטים יהיה לכם היהודים קשה יותר מאשר היה להם תחת הנאצים" מדברים אלו הזדעזע רבי משה והחליט לעזוב את המקום ומסיגט שם פעמיו לארצות הברית. שם נפגש עם דודו רבי יואל שניצל אף הוא מהמלחמה. השניים נקשרו נפשית, ורבי יואל שיתף אותו במפעלי חייו הציבוריים. במשך שנים התגורר בוויליאמסבורג, שם הקים את בית כנסת "עצי חיים סיגוט" על שם אביו. לאחר מכן התיישב בבורו פארק, גם בה הקים בית כנסת "עצי חיים סיגוט" על שם אביו.

אדמורו"ת סאטמר

אחר פטירתו של רבי יואל בשנת תשל״ט, התמנה על ידי חסידי סאטמר למלא את מקום דודו כאדמו״ר מסאטמר, ועבר לוויליאמסבורג. בקיץ מקום מושבו היה בקרית יואל שבמונרו, בדירתו ברחוב אוהעל (השייך היום לבנו הרב אהרן טייטלבוים). נחשב כמנהיג פסיבי בניגוד לדודו האדמו"ר הקודם רבי יואל שהיה קנאי יותר, וחלק מהחסידים שלא יכלו להסתגל לשינוי בהנהגה - מיאנו לקבלו כאדמו"ר. לקבוצה זו לא הייתה מנהיג מקובל על כל הקבוצה, וחלק מהם הסתובבו אצל דודתו, אלמנת רבי יואל, הרבנית אלטא פיגא טייטלבוים.

בתקופת האדמורו"ת שימש כנשיא של "העדה החרדית" בארץ ישראל, כנשיא של "כולל שומרי החומות" ליוצאי הונגריה, כנשיא של ארגון "קרן הצלה" שתומך במוסדות שאינם לוקחים כסף מממשלת מדינת ישראל וכנשיא של "התאחדות הרבנים" המאגד תחתיו מאות מרבני ארצות הברית וקנדה לחיזוק וביסוס היהדות בארצות המערב (נוסד על ידי דודו רבי יואל).

פיזר הרבה צדקה. בתקופת האדמורו"ת הקים את המוסד "שערי חמלה" בקרית יואל-מונרו, המיועד למוגבלים עד גיל עשרים.

שנותיו האחרונות

בשנותיו האחרונות חלה במחלת אלצהיימר. נפטר בכ"ו בניסן תשס"ו.

הלווייתו התקיימה בעיר וויליאמסבורג בבית כנסת סאטמאר ברחוב ראדני, ולאחר מכן בקרית יואל בבית כנסת סאטמאר ברחוב גארפילד, בהלוויות השתתפו רבבות יהודים מרחבי ארצות הברית ונשמעו הספדים של בניו ורבני סאטמאר. נטמן בקרית יואל שבמונרו, באהל שבו נטמן גם דודו רבי יואל.

לאחר פטירתו הוכתרו שני בניו, הרב אהרן והרב יקותיאל יהודה לאדמו"רים, לשניהם חצרות ענק.

בכ"ח תמוז תש"ע נפטרה אשתו הרבנית פעסיל לאה ונטמנה באוהל הרבנים לבית סאטמאר, בקרית יואל שבמונרו.