גטו בוכניה

		ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.	עריכה - שיחה

גטו בוכניה בגרמנית:
סוג	גטו
תאריך הקמה	16 במרץ 1942
תאריך סגירה	אוגוסט - ספטמבר 1943
השתייכות האסירים	יהודים

גטו בּוֹכְנִיָה (מפולנית: Bochnia בכתיב יידי באכניא או באכניה) היה אחד הגטאות היהודיים בפולין בתקופת השואה מ16 במרץ 1942 עד אוגוסט - ספטמבר 1943. בשיאו מנה הגטו כ-?. גטו זה נחשב קל באופן יחסי מחמת שאנשי הגסטפו נענו לקבלת שוחד.

היסטוריה

ב-1 בספטמבר 1939 הסתערו גייסותיה של גרמניה הנאצית על גבולה המערבי של פולין. כוחות ארטילריה ואוויר מוטטו את קוי ההגנה הפולנים, אשר היו בעלי ציוד מיושן. חיל הפרשים הפולני לא היווה מכשול משמעותי עבורם. תוך מספר ימים התפרסו הכוחות הגרמניים ממערב לנהר בוג, והחלו להפציץ מן האוויר את ורשה, בירת פולין. ב-7 בספטמבר הגיעו יחידות רגליות גרמניות למבואותיה של העיר. עוד לפני שכותרה סופית, נמלטה ממשלת פולין לרומניה.

לאחר כיבוש פולין, חילקו הגרמנים את שטחי פולין אותם כבשו לשני חלקים. החלק המערבי ובתוכו בוכניה סופח מיידית לרייך השלישי, ואזור מרכז פולין המשיך להתנהל תחת משטר כיבוש צבאי. בחלק המערבי נקטו הנאצים בצעדים מיידים ל"גרמניזציה" של הטריטוריה החדשה. מיד לאחר הכיבוש הם רצחו כ-15,000 מבני האינטליגנציה הפולנית, שהוצאו להורג על פי רשימה שהוכנה מראש. בנוסף גורשו מבתיהם שני מיליון פולנים נוצרים, כאשר בתיהם ורכושם נתפסו על ידי הגרמנים. עיתונים, ספריות ומוזיאונים נסגרו, והוטלו הגבלות חוקיות על השימוש בשפה הפולנית. מטרת הנאצים הייתה למחוק כל זכר לתרבות הפולנית באותם אזורים, וליישב במקום הפולנים שעזבו גרמנים אתניים. חמור מכל היה יחסם כלפי היהודים בפולין.

עד המלחמה חיו בבוכניה כ2,500 יהודים.

הקמת הגטו וחיסולו

ב-16 במרץ 1942 הוקם גטו סגור ליהודי העיר. והובאו אליו יהודי מיילץ, ביולי נאסרה היציאה מהגטו. ב-24 באוגוסט באותה שנה בוצעה האקציה הראשונה בקרב תושבי הגטו ורובם נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ, מי שנתפס מתחבא נרצח מיד.

לאחר האקציה הראשונה הגטו הפך למחנה עבודה, מאוקטובר באותה שנה הוטל עונש מוות על היציאה מהגטו. ובנובמבר 1942, גורשו לבלז'ץ כל היהודים שלא היו חלק מכוח העבודה: מובטלים, נשים וילדים. החולים שהיו בבית החולים המאולתר של הגטו נרצחו במקום, ובמקומם הועברו לגטו מאות יהודים משרידי הקהילות בסביבה.

באוגוסט נדרשו היהודים לשלם כופר, ומיד אחר כך בספטמבר 1943 נשלחו רוב היהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ, שם ירו למוות ב500 יהודים נוספים, ושלחו כמה עשרות למחנות הריכוז פלאשוב ושבנייה שבאזור קרקוב.

ב-1 באוקטובר 1943 הוכרזה בוכניה כ'יודנריין' (מגרמנית 'נקייה מיהודים').

החיים בגטו

פרידה שיף פרנקל העידה: "בגטו יצאו המבוגרים לעבודה. כולנו יצאנו לעבודה. מי שלא יצא לעבודה, לא היתה לו זכות קיום בגטו. זו היתה שמחה גדולה, שקיבלו אותנו לעבודה, בתוך ילדים כה צעירים. היינו מאושרים שיכולנו לצאת לעבודה. היינו גרים בצפיפות גדולה, כמה משפחות יחד. התחלקנו בין אלה ששמרו על הילדים ואלה שיצאו לעבודה. יצאנו לעבודה בשתי משמרות. קיבלנו לחם ושום דבר אחר. ... היה לנו כסף והיתה לנו אפשרות להשלים את התזונה. יהודים שהיו חוזרים מהעבודה היו לפעמים מבריחים אל הגטו אוכל, קמח. ... לפני פסח הברחנו קצת ביצים. כשנודע לנו שעושים בדיקה בכניסה, זרקנו דרך הגדר, לתוך הגטו, מה שהיה אפשר לזרוק - וגם מה שאי אפשר. את הביצים זרקו כדי לא לקבל מכות מהגרמנים. אז מה הם אמרו לנו? לשכב על הארץ וללקק את הביצים [השבורות]. היה לנו תנור עם נסורת, וסבא ז"ל היה עומד ומסתכל איך אנחנו מקלפים תפוחי אדמה, שחלילה לא תיפול הרבה מדי קליפה. עד היו אני לא מסוגלת לראות כשמקלפים משהו עבה^[1]."