הנדסת התפלה

הקמת החברה

הנדסת התפלה הוקמה בשנת 1965 על בסיס טכנולגיה שפיתח מהנדס והממציא אלכסנדר זרחין ויושמה לראשונה בשנת 1961 על ידי ממשלת ישראל בשותפות עם חברה אמריקאית ואלכסנדר זרחין ב"חברת מתקנים להתפלה (מפתחי תהליך זרחין) בע"מ" אשר בשנת 1965 הפכה לחברה ששמה "הנדסת התפלה לישראל (תהליך זרחין) בע"מ". מתקן נסיוני הוקם בחוף תל ברוך^[1] ואבן פינה למתקן התפלה ראשון על פי שיטת זרחין הונחה במרץ 1961 באילת^[2][3]. בתחילת 1964 הופעל המתקן באופן חלקי^[4] ואז התברר שהמים שהוא מייצר יקרים והשיטה אינה כלכלית. זרחין טען שהסיבה לכך היא שלא בנו את המתקן על פי הוראותיו^[5] ודרש חצי מיליון לירות למימוש מתקן בקנה מידה מסחרי שיוקם על פי הוראותיו^[6]. העניין עורר פולמוס בציבור בישראל והיה אף מי שהקים מגבית לגיוס חצי מיליון לירות לצורך מימוש תוכניותיו של זרחין^[7]. ביוני 1964 הוחל בהזרמת מים מהמתקן של זרחין לתושבי אילת^[8]. המתקן באילת פעל במשך כשלוש שנים אך נסגר בגלל חוסר הצדקה כלכלית להפעלתו.^[9]. זרחין לא היה מעורב יותר בחברת הנדסת התפלה עם זאת אושר לו תקציב להמשך הפיתוח של הטכנולגיה שלו^[10]. ואילו הנדסת התפלה המשיכה בפיתוח טכנולגיות התפלה בנפרד ומתקנים של החברה נמכרו לצה"ל לשימוש בסיני^[11].

זרחין תבע את מדינת ישראל בדרישה לתמלוגים על כל מתקני ההתפלה שהוקמו בישראל, ללא קשר לשיטה בה פעלו, בהתאם לנוסח החוזה שהיה לו עם מדינת ישראל. תביעתו זו נתקבלה בבית המשפט המחוזי, אולם בערעור בבית המשפט העליון נקבע שיש לפרש את החוזה בהתאם לשרשרת ההסכמים בין מדינת ישראל וזרחין, מהם ברור כי הכוונה הייתה רק למתקנים על פי שיטת ההקפאה. הפרקליטות סירבה לשלם לזרחין תמלוגים אפילו על המתקן באילת שלטענתם היה נסיוני, אולם בית המשפט העליון לא קיבל טענה זאת והעניק לזרחין תמלוגים על המתקן באילת^[12]. ‭

בחברת הנדסת התפלה ניצלו את שיטת זרחין גם לפיתוח מכונות לייצור שלג המשמשות לקירור מכרות עמוקים, יצור שלג למשטחי סקי, לאגירת אנרגיה ולחימום בשיטת משאבת חום^[13].

פעילות בינלאומית

כבר בעת הקמת חברת הנדסת התפלה הוצבה המטרה ליצא את מתקני ההתפלה לחו"ל^[14]. חוזה יצוא ראשון לאיטליה נחתם בשנת 1966^[15]. ב-1968, נמכרו שלושה מתקנים לאיים הקנרים בספרד^[16], וב-1969 לאיראן^[17][18]. בשנת 1971, מכרה הנדסת התפלה 17 מתקנים והכנסות החברה הגיעו ל-‭2.5‬ מיליון דולר^[19]. בשנת 1970 הקימו שאול אייזנברג ויעקב נמרודי חברה לשיווק והקמה של מתקני הנדסת התפלה באיראן, מאחר שהמתקן הראשון שנמכר פעל בהצלחה^[20]. עד שנת 1976 הקימה החברה 26 מתקנים של הנדסת התפלה באיראן^[21] ועד 1977 יותר מ-60 מתקנים^[22]. מתקנים שהיו מרכיב חשוב באספקת המים במדינה והמשיכו לפעול עד העשור הראשון של המאה ה-21^[23].

בשנת 1980, איי הבתולה רכשה מתקנים להתפלת מים מהנדסת התפלה^[24] ובשנת 1987, איי מרשל.

הפרטת החברה

בשנת 1976, הציעה רשות החברות הממשלתיות למכור את החברה^[25]. החברות כלל תעשיות^[26] וכור תעשיות התעניינו ברכישת החברה אך לבסוף בשנת 1980, היא נמכרה לחברת כימיקלים לישראל, שהייתה אז חברה ממשלתית והציעה סכום של 2.5 מיליון דולר עבור החברה לעומת 2 מיליון דולר שהציעה כור תעשיות^[27]. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הופרטה בהדרגה חברת כימיקלים לישראל.

שינוי בעלות

בספטמבר 2000 רכשה קבוצת דלק מחברת כימיקלים לישראל 50% ממניות הנדסת התפלה תמורת 22 מיליון דולר, כך שמאז הייתה שבבעלותן השווה של שתי החברות^[28]. בנובמבר 2007, ניסתה החברה להנפיק את מניותיה בבורסה לניירות ערך בלונדון לפי שווי של 500 מיליון דולר ולגייס 125 מיליון דולר, אך המהלך לא הושלם עקב המשבר הכלכלי העולמי^[29]. ב-2010 נעשה ניסיון נוסף להנפיק את החברה לפי שווי של עד כמיליארד דולר שלא יצא לפועל^[30]. ב-2016 החליטו קבוצת דלק וכימיקלים לישראל למכור את החברה. חברת התשתיות הסינית CCCC הגישה הצעה לא מחייבת לרכוש את הנדסת התפלה תמורת 650 מיליון דולר שלא ממושה^[31]. באפריל 2017 מכרה כימיקלים לישראל את חלקה בחברה (50%) תמורת 175 מיליון דולר לקבוצה בראשות כלל ביטוח והמנכ"ל אבשלום פלבר^[32].