הפיגוע בישיבת מרכז הרב

תגובות בישראל

שרת החינוך, יולי תמיר, הגיעה לביקור ניחומים בישיבת ירושלים לצעירים, ולאחר מכן במרכז הרב. בצאתה, לאחר ששוחחה עם תלמידים וצוות המחנכים במקום, קראו מפגינים קריאות גנאי כלפי השרה ותקפו את המשלחת באלימות מילולית ופיזית^[6]. ראש הממשלה אהוד אולמרט התבקש לא לבוא לביקור תנחומים בישיבה, עקב התנגדותם הפוליטית של ראשי הישיבה אליו^[7]. שר הביטחון אהוד ברק^[8], הרמטכ"ל גבי אשכנזי ומשלחת ח"כים בראשות יו"ר הכנסת דליה איציק התקבלו ללא אירועים חריגים^[9].

הציבור החרדי הגיב בזעזוע לפיגוע בישיבה הציונית-דתית, והאדמו"ר מבלז, הרב ישכר דב רוקח, אף השתתף בהלווייה. גם הרב אהרן טייטלבוים, מאדמו"רי סאטמר האנטי-ציונית התבטא בכאב^[10] ואנשי נטורי קרתא שלחו מכתב תנחומים להורי הנרצחים^[11]. עם זאת, הרב דן סגל האשים את הציונות הדתית בפיגוע, בשל השקפתה הנוגדת את שלוש השבועות^[12]. חבר הכנסת טלב א-סאנע גינה את הפיגוע ושלח את תנחומיו למשפחות ההרוגים^[13]. שורת רבנים התבטאו נגד העסקת ערבים מחשש פיקוח נפש^[14].

הח"כים זבולון אורלב, אריה אלדד וגלעד ארדן דרשו לגרש את משפחת המחבל מישראל ולפרק את סוכת האבלים^[15].

עשרה ימים לאחר הפיגוע הפגינו מאות פעילי ימין בטיילת ארמון הנציב, הסמוכה לכפר ג'בל מוכאבר, שבו התגורר המחבל, וקראו להרוס את ביתו. כמאה מפגינים הצליחו לעבור את מחסומי המשטרה ולהיכנס לכפר, ובו השליכו אבנים וקראו לנקמה ולהריסת הבית. נדיה מטר הבהירה כי אין בכוונת המפגינים לפגוע באיש, אלא להרוס את הבית בלבד. 22 מהמפגינים הובאו למעצר ושני שוטרים נפצעו^[16] ב-19 בינואר 2009 אטם צה"ל את ביתו של המחבל^[17].

זיכרון והנצחה

תלמידי הישיבה לצעירים הוציאו ספר זיכרון לנרצחי הפיגוע, בשם "שמונה נסיכי אדם" (על פי הפסוק: "וְהָיָה זֶה, שָׁלוֹם; אַשּׁוּר כִּי-יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ, וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ, וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים, וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם" (ספר מיכה פרק ה' פסוק ד'))^[18]. בכ"ט באדר ה'תשס"ט הוכנסו שמונה ספרי תורה לישיבת מרכז הרב - ספר תורה אחד כנגד כל אחד מהנרצחים.

לאחר השבעה, הגיעו לקדמת ציון השוכנת מול מקום מגורי המחבל, סגן ראש הממשלה ושר התמ"ת אלי ישי, בלווית יו"ר האיחוד הלאומי אורי אריאל, והבטיח ש"במקום יבנו שמונה מאות יחידות דיור חדשות – מאה כנגד כל אחד מהנערים שנרצחו בפיגוע". ב-23 במרץ 2008 תרם איל העסקים הלונדוני סיריל שטיין ספר תורה ל"קדמת ציון" לעילוי נשמת נרצחי הטבח^[19].

בעקבות הפיגוע הקימה קבוצת תלמידים בישיבה את פרויקט "בשביל הנשמה", שבמסגרתו מודפסות חוברות לזכר הנרצחים, אשר עוסקות בנושאים דתיים-חינוכיים המחולקים לימים. לאחר כשנתיים שבהן הופצו החוברות על ידי הישיבה, פרס מינהל החינוך הדתי במשרד החינוך את חסותו על הפרויקט והחל להפיץ את החוברות לכלל תלמידיו לקראת החופש הגדול. מערך נוסף היוצא על ידי "בשביל הנשמה" לזכר הנרצחים הוא הלימוד היומי באמונה, במסגרתו יוצאים לאור כתבי ראשונים ואחרונים העוסקים באמונה במהדורות מנוקדות מחולקות ללימוד יומי ובתוספת ביאורים והרחבות.

החל מהפיגוע הישיבה מוציאה לאור פעמיים בשנה כתב עת פנימי הנקרא "מבית מדרשנו" ובו חידושים בגמרא, בהלכה ובאמונה מפרי עטם של רבני הישיבה ותלמידיה על המסכת הנלמדת.

כעשור לאחר הפיגוע יצא אלבום לזכרם של הנפגעים בשם "כנפי רוח" בביצוע מקהלת הישיבה לצעירים ואמנים מפורסמים^[20].

תגובות ברשות הפלסטינית

לאחר הפיגוע הוקמה בבית המחבל סוכת אבלים ובמקום הונפו דגלי חמאס וחזבאללה. בירדן, שבה חיים קרובי משפחתו של המחבל, נאסרה הקמתה של סוכת אבלים^[21].

על הפיגוע לקחו אחריות גדודי אל-אקצא של הפת"ח וכן ארגון לא ידוע בשם "פלוגות עימאד מוע'ניה" של חופשיי הגליל^[22]. גם החמאס לקח אחריות, אך חזר בו מהודעה זו^[23]. ב-25 בדצמבר 2010 לקח החמאס על עצמו בשנית אחריות לפיגוע^[24].

אבו מאזן גינה את הפיגוע אך גורמים בפת"ח^[25] ובחמאס קראו לחגוג את האירוע, וטענו שהוא מהווה תגובה ל"אלימות הקשה השבוע ברצועת עזה, והרג של יותר מ-120 פלסטינים בידי צה"ל" במסגרת מבצע חורף חם שהסתיים שלושה ימים לפניו^[26]. סקר שנערך אחרי הפיגוע, העלה ש84% מהפלסטינים הביעו תמיכה בפיגוע^[27].

ברחבי העולם

ברחבי העולם פורסמו גינויים רבים לפיגוע בין השאר גינו את הפיגוע ארצות הברית, ארגנטינה, סין, אירלנד, ומזכ"ל האו"ם באן קי-מון^[28].

מועצת הביטחון של האו"ם דנה בגינוי של הפיגוע, אך על רקע דרישת לוב לכלול בו גינוי לפעולות צה"ל, לא הוסכם על אף הצעת נוסח^[29].

ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל גינה את הפיגוע והוסיף להודעת הגינוי קריאה שלא לפגוע באזרחים פלסטינים בתגובה^[30].