חוק הכתר של אירלנד 1542

חקיקה פרסונלית וחוקתית; אשר הביאה ליצירת הממלכה המאוחדת
	חוק רודלאן (1284)
	חוק חוקי ויילס (1535–42)
	חוק הכתר של אירלנד (1542)
	איחוד הכתרים (1603)
	חוקי האיחוד של 1707
	חוק האיחוד של 1801
	חוק ממשלת אירלנד (1920)
	האמנה האנגלו אירית (1921)

חוק הכתר של אירלנד 1542 הוא חקיקה של הפרלמנט האירי שמסדירה את האוניה פרסונלית של ממלכת אירלנד עם ממלכת אנגליה.

מ-1177 מלך אנגליה החזיק בתואר אדונה של אירלנד שנועד לבטא את שליטתם של האנגלים באירלנד. מכיוון שהתואר זה ניתן למלכי אנגליה על ידי האפיפיור אדריאנוס הרביעי הייתה בעייתיות לעשות בו שימוש לאחר תחילת הרפורמציה האנגלית ויצירת הכנסייה האנגליקנית, לכן המלך הנרי השמיני יזם את החקיקה שהפכה את אירלנד לממלכה ואותו למלך אירלנד.

החוק קושר את משרת המלך באירלנד למשרה המקבילה לה באנגליה וקובע שהנרי השמיני וכל יורשיו שעתידים להיות מלכי אנגליה גם יהיו מכוח זה מלכי אירלנד. בעצם החקיקה הבטיחה את קיומה של איחוד הכתרים בין אנגליה לאירלנד לנצח וכמו כן לשון החוק ביטאה את כפיפותה של ממלכת אירלנד לממלכת אנגליה. כמו כן החוק מגדיר כבגידה כל ניסיון לשלול ממלך אנגליה את הכתר האירי.

ברפובליקה של אירלנד החקיקה בוטלה באופן מוחלט על ידי הפרלמנט האירי ב-1962 למרות שאירלנד הייתה רפובליקה מ-1948. מתאריך זה היא פרשה מחבר העמים הבריטי ומלך בריטניה הפסיק את השימוש בתואר מלך אירלנד. בצפון אירלנד החקיקה עדיין בתוקף.

קישורים חיצוניים

לשון החוק

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.