חטיבת כרמלי

חטיבת כרמלי

סמל חטיבת כרמלי
פרטים
מדינה ישראל
שיוך   צה"ל
סוג חטיבת חי"ר מעולה במילואים
אירועים ותאריכים
תאריך הקמה נובמבר 1947
מקים היחידה משה כרמל
מלחמות   מלחמת העצמאות
  מלחמת ששת הימים
  מלחמת ההתשה
  מלחמת יום הכיפורים
  מלחמת לבנון הראשונה
  מלחמת לבנון השנייה
פיקוד
יחידת אם עוצבת המפץ
מפקדים מפקדי החטיבה
משה כרמל, מייסד החטיבה ומפקדה הראשון.

חטיבת כרמלי (חטיבה 165, חטיבה מס' 2) היא חטיבת חי"ר בצה"ל הכפופה לעוצבת המפץ, אוגדת מילואים בפיקוד צפון.

הקמת החטיבה (תש"ח)

בפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליט דוד בן-גוריון להקים מתוך גדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות ארבע חטיבות סדירות, שהפכו בהמשך לשש, ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה. בצפון הקימה מפקדת ההגנה את חטיבת לבנוני, שנקראה בתוכניות המוקדמות "חטיבת הצפון" וכללה את כל המרחב שמזכרון יעקב וצפונה. מפקד החטיבה היה משה כרמל והיא כללה את כל כוחות החי"ש במרחב.

ב-28 בפברואר 1948 פוצלה החטיבה לחטיבת גולני בנפת יזרעאל, כנרת, גלבוע ועד תל חי וחטיבת כרמלי (אשר קיבלה את שמה הן לכבוד מפקדה הראשון, משה כרמל, והן על שם הר הכרמל) באזור חיפה ונפת זבולון (כלומר חיפה והגליל המערבי). במקביל פעלה בגזרה חטיבת יפתח של הפלמ"ח.

למסגרת החטיבה הוכפפו 3 גדודים - 21 (שגרעינו בני נשר- יגור, נהריה וההקריות שמצפון לחיפה), 22 (שגרעינו סטודנטים מהטכניון) ו-23 (שהוקם מיחידת "הדרי" - חיל משמר העם של חיפה). במהלך המלחמה הוקם גדוד נוסף - 24, גם הוא על בסיס יחידת "הדרי".

עם הקמת המדינה מנתה חטיבת כרמלי 2,238 חיילים ומפקדים[1].

פעילות החטיבה במלחמת העצמאות

עיקר פעילותה של חטיבת כרמלי הייתה בכוננות לקראת תפיסת הבסיסים הלוגיסטיים של הבריטים בסביבת חיפה עם עזיבתם ובמיוחד הנמל ודרכי הגישה אליו ובתי הזיקוק. כמו כן ערכה החטיבה פעולת נקם כנגד הכפרים בלד א-שיח' (היום נשר) לאחר טבח בתי הזיקוק ב-30 בדצמבר 1947, בה נהרגו מתושבי הכפר[2]. ב-14 במרץ 1948, פוצצו חיילי גדוד 21 של החטיבה את מנהרות הרכבת בראש הנקרה וזאת כדי למנוע מעבר כוחות מלבנון דרך המסילה. ב-27 במרץ 48 יצאה שיירה של החטיבה, שנודעה בשם שיירת יחיעם, לעקוף את עכו ולהביא אספקה ליישובי הצפון, השיירה הותקפה סמוך לנהריה ונגרמו לה אבדות קשות. באפריל 48 התמודדה החטיבה עם צבא ההצלה בקרבות משמר העמק ורמת יוחנן. באפריל 48 סיימה החטיבה בהצלחה את הקרב על חיפה, הודות לתכנון המדויק ולהיכרות עם הסביבה והמתקנים הצליחה החטיבה תוך פחות מ-24 שעות לתפוס את כל הבסיסים הבריטיים והמפעלים האסטרטגיים בעיר. החטיבה הכניעה את ההתנגדות הערבית והשתלטה על העיר. לאחר פלישת צבאות ערב הכניע כוח של החטיבה את עכו במבצע בן עמי (שנקרא על שם בן עמי פכטר שהיה מפקד גדוד בחטיבת כרמלי ונפל בשיירת יחיעם). מפקד החטיבה הראשון היה משה כרמל והשני היה מרדכי מקלף, לימים הרמטכ"ל השלישי של צה"ל.

עם הקמת צה"ל הפכה כרמלי לחטיבת צה"ל. לאחר הכרזת המדינה השתתפה החטיבה בפיקודם של משה כרמל ולאחר מכן בפיקודו של מרדכי מקלף, בכל קרבות חזית הצפון ובטיהור כל אזור הגליל, במהלך מלחמת העצמאות. כמו כן, נטלה חלק במבצעי יצחק, דקל, ברוש וחירם. החטיבה ספגה אבידות כבדות בניסיון שכשל לכבוש את ג'נין במבצע יצחק וגם בנפילת שיירת יחיעם.

גדודי כרמלי (תש"ח)

מספר הגדוד הרכב תאריך הקמה פעילות עיקרית מפקדים ואנשי מפתח
21 גדוד "נפת זבולון" כלל 3 פלוגות, פלוגה 11 חבל נהריה מפקדה: יעקב פונדק, פלוגה 12 - חבל קריות מפקדה חיים בן-דוד. פלוגה 13 - חבל יגור מפקדה חנן זלינגר (על שמו שכונת תל חנן בעיר נשר), ולאחר נפילתו יוסי האס[3]. דצמבר 1947 אבטחת התחבורה בגזרת מפרץ חיפה והגליל המערבי. פעולת הגמול בבלד א-שיח' (נשר), שיירת יחיעם, מבצע בן עמי. קרבות רמת יוחנן, מבצע דקל והדיפת הצבא העיראקי ליד ג'נין. בן עמי פכטר, אהרון יריב
22 אנשי חי"ש טכניון ("פלוגת הסטודנטים"), ותיקי חי"ש ומגויסים מהעיר חיפה. דצמבר 1947 אבטחת תנועה בחיפה, פעולת הגמול בבלד א-שיח' (נשר), מבצע בן עמי. לאחר הקמת צה"ל, קרבות משמר הירדן ומבצע חירם. מרדכי מקלף ואחריו בן ציון ענבר
23 אנשי חי"ם מחיפה (פלוגת "הדרי") וחיילים משוחררים מהצבא הבריטי דצמבר 1947 סיוע לחטיבת "עודד" בקרבות משמר הירדן, מבצע ברוש צבי בן ארי
24 גדוד המשמר הנייד של חי"ם חיפה דצמבר 1947 אבטחת הכרמל מקיבוץ יגור ועד עתלית, כיבוש עין חוד. עם הקמת צה"ל הוסב לגדוד סיוע חטיבתי (כלל פלוגת סיור ופלוגת משוריינים)

גדוד 21 - נפת זבולון

גדוד 21 ששמו היה "נפת זבולון" הוקם רשמית ביום 25 בדצמבר 1947 בטקס שנערך בגבעת שמיר ליד רמת יוחנן ליד בניין ששימש לפני כן כמרכז אימונים (כיום חוות הצופים). ההקמה התקיימה באמצעות מסדר בפני מפקד הגדוד בן עמי פכטר. תחום החבל היה מנקודה שבין שער העמקים וג'למי עד מבואות חיפה, וומחרייבה שעל הר הכרמל ועד מבואות עכו. היישובים שנכללו בחבל היו: יגור, כפר חסידים, נשר, רמת יוחנן כפר המכבי, אושה, שמיר (לפני מעברו לגליל), קריית אתא, חרייבה, מחצבות 4.5, צ'ק פוסט, הקריות אפק (לפני כן משמר הים), כפר מסריק ועין המפרץ[4].

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה שלח ארגון ההגנה את אנשיו לקורסים ואימונים. לקראת סוף שנת 1947 התקיימו גיוסים בצפון הארץ. אנשי החי"ש נשלחו למשקי הגליל המערבי לקדם פלישה. למחרת כ"ט בנובמבר התגייס חלק מהגדוד והוקמו הבסיסים בנשר, רמת יוחנן, חרייבה, מחצבות 4.5 בקריות ובגליל המערבי. החבל הכיל יישובים יהודים, יישובים ערבים כוחות צבא בריטיים וכוחות הליגיון הערבי. לחבל נודעה חשיבות בגלל שיישב על דרכים חיוניות ומפעלים חשובים כגון בתי הזיקוק, מפעל נשר למלט, בית המלאכה של הרכבת בתי הלאכה של סולל בונה ועוד. הגיוסים לגדוד נעשו בשלבים. בתחילה גיוסים קטנים במבנה כוחות של כוננות ולאחר מכן במסגרות גדולות יותר. הגיוסים כללו את בני המקום שגדלו בארץ וגם עולים חדשים ששהו מספר חודשים בארץ והתגוררו ב"מעון עולים" בנשר.

הגדוד הכיל 3 פלוגות:

בעת הקמתו היו בגדוד 140 לוחמים. רק 40% מהם צוידו בנשק. הנשק עבר בין הלוחמים על פי פעילות הגדוד[5].

בקרבות מלחמת העצמאות נהרגו 149 לוחמי הגדוד על פי הפירוט הבא[6].

אנדרטת הנצחה לגדוד 22 בחיפה, ליד גשר גדוד 22 המקביל לגשר רושמיה
מס'קרבתאריך הקרבמס' לוחמים
שנהרגו בקרב
1קרב על בלד א-שייח'01/01/19481
2התקפה על טמרה19/01/19481
3קרב על יחיעם20/01/19484
4משוריין הנוטרים ליחיעם20/01/19486
5שיירת יחיעם27/03/194847
6קרב רמת יוחנן14/04/1948-16/04/194813
7קרב שיירת הלגיון במבואות יגור22/04/19481
8קרב על משטרת אל-באסה25/04/19482
9הקרב על חיפה22/04/194818
10קרב על אכזיב14/05/19481
11קרב על סמריה14/05/19483
12הקרב על ג'נין03/06/194845
13קרבות אל-בירווה24/06/194810
14קרב על עין ע'זאל08/07/19481
15מבצע דקל- קרב על ספוריה16/07/19481
16קרב על תרשיחא19/07/19485
17קרבות מנרה23/10/19487

לאחר מלחמת העצמאות

אחרי מלחמת העצמאות התארגנה החטיבה מחדש והפכה לחטיבת מילואים צפונית עם בסיס בעמקים. החטיבה תפקדה כחטמ"ר העמקים (או בשמו האחר "חטמ"ר צמח") עד לשנת 1974.

מלחמת ששת הימים

במהלך מלחמת ששת הימים החזיקה החטיבה מוצבים בגזרת הירדן ונטלה חלק במערכה על כיבוש צפון השומרון מוצבי הסורים בחוף המזרחי של הכנרת ודרום רמת הגולן.

ב-9 ביוני פקד דוד אלעזר, אלוף פיקוד הצפון, על מפקד חטמ"ר 2, יהודה גביש, לתקוף את המוצבים הסוריים תאופיק התחתונה ותאופיק העליונה כחלק המאמצים המשניים בתוכנית "מקבת". המשימה הוטלה על גדוד נח"ל 908, בפיקוד שלמה חלמיש. הגדוד נע על כביש צמח - מעגן - תל קציר - האון. עוד בטרם החלה ההתקפה נפתחה על הגדוד הפגזה מתאופיק העליונה. בהפגזה איבד הגדוד שני חיילים, ביניהם המג"ד חלמיש, וכמה חיילים נפצעו. המח"ט הורה לעצור את התקדמות הגדוד לכיוון תאופיק.[7]. ב-10 ביוני נעה החטיבה מעין גב צפונה, לאורך חוף הכנרת, תוך שהיא תופסת את כורסי ללא קרב ומגיעה לבקעת הבטיחה.

מלחמות אחרות

בשנת 2005 בעקבות דרישה של הלוחמים הוותיקים ומפקדי החטיבה, הוחזר לחטיבה השם ההיסטורי "חטיבה 2".

מפקדי החטיבה

שםתקופת כהונההערות
משה כרמל19471948לימים אלוף פיקוד הצפון
מרדכי מקלף20 במאי 1948 - יולי 1948לימים הרמטכ"ל ה-3
מקסים כהןיולי 1948 - 20 באוגוסט 1948
צבי גרמן1 בדצמבר 1948 - 15 בספטמבר 1949
יחזקאל פנט15 בספטמבר 1949 - 13 בינואר 1950לימים ראש אג"א
נחמיה ברוש1 ביוני 1950 - יוני 1952לימים דובר צה"ל
צבי גרמןיוני 19521953
חיים בר-לב19531 באפריל 1954לימים הרמטכ"ל ה-8
משה נצר10 באוקטובר 1954 - 11 באוקטובר 1955
ישעיהו גביש15 בנובמבר 195510 ביוני 1956לימים אלוף פיקוד הדרום
יובל נאמן10 ביוני 1956 - 1 באוגוסט 1956
צבי זמיר1 באוגוסט 195615 בנובמבר 1958לימים אלוף פיקוד הדרום וראש המוסד
דן לנר19581960
יהונתן דותן15 בפברואר 1960 - 1 בינואר 1962
רם רון1 בינואר 1962 - 15 במאי 1963
חיים אבינועם1 בנובמבר 19631 בספטמבר 1964
יונה אפרת1 בספטמבר 196424 ביולי 1966לימים אלוף פיקוד המרכז
יהודה גביש24 ביולי 196612 במאי 1968לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
עמנואל שקד26 במאי 196827 באוגוסט 1969לימים קצין חי"ר וצנחנים ראשי
יעקב אלעזרי27 באוגוסט 196915 בספטמבר 1971
יוסף קסטל15 בספטמבר 19713 באוגוסט 1973
אורי שמחוני3 באוגוסט 1973 - 31 באוגוסט 1973לימים ראש מחלקת ההדרכה
יחזקאל רביד31 באוגוסט 197319 ביולי 1974
דוד כהן19 ביולי 1974 - 17 בינואר 1975
אליעזר רםדצמבר 1974דצמבר 1976
יצחק זמיר19761978
עמוס קוצר19781980
שמואל ארד19801981לימים אלוף פיקוד העורף
צבי פולג19811982לימים מפקד אוגדת עזה
גבי אופיר19821984לימים אלוף פיקוד העורף
עדי אדיריאוגוסט 1984 - אוקטובר 1986
אלישע ילין19861989
רפי כפרי19891993
גדי איזנקוט19931996לימים הרמטכ"ל ה-21
שמואל זכאי19961997לימים מפקד אוגדת עזה
שמואל אביבי19972000
משה נידם20002002
יואלי אור20022005
אילן אטיאס20052008
הושע פרידמן בן שלום20082011לימים קצין מילואים ראשי
דודי אוברמן20112014כיום סגן מפקד אוגדת איו"ש
פיני יוסף2014

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, כרך א', עמוד 106.
  2. לפי בני מוריס נהרגו בכפר יותר מ-60 אנשים, יואב גלבר נוקב במספר הרוגים של בין 15 ל-20 מתושבי בלד א-שייח' וחוואסה, וכותב כי הידיעות שנקבו במספרים גבוהים יותר היו ככל הנראה "מופרזות מאוד". שניהם מסכימים כי בהרוגים ובפצועים היו גם כמה נשים וילדים.
  3. יוסף גלילי, בעקבות לוחמי תש"ח - גדוד 21 - חטיבת כרמלי, 1988
  4. מתניה קפלן, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 חטיבת כרמלי, 1988 עמוד 7
  5. יוסף גלילי, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 - חטיבת כרמלי, עמודים 6-5
  6. ניתוח רשימת חללי גדוד תש"ח בחוברת, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 - חטיבת כרמלי, עמודים 111-107
  7. מתתיהו מייזל, המערכה על הגולן: יוני 1967, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2001
  8. יצחק מרדכי, אוגדת הגליל במלחמת של"ג, מערכות 413, יולי 2007 .
  9. גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009, עמוד 360.
  10. גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009, עמוד 383.
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.