חמשת מלכי מדין
חמשת המלכים נהרגים בחרב על ידי בני ישראל. איור לתנ"ך שיצא בהאג ב-1728.
אֱוִי, רֶקֶם, צוּר, חוּר ורֶבַע הם חמשת מַלְכֵי מִדְיָן הנזכרים בתורה[1] כמנהיגי המדיינים בזמן מלחמת מדין, המלחמה האחרונה אליה יצאו ישראל לפני מות משה, שבסיומה נהרגו חמשתם ובלעם בן בעור על ידי בני ישראל.
בסיפור הולדת מדין[2] מוזכרים חמישה בניו, עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה, ועל כן ניתן לשער שהם היו חמשת שבטי מדין, עליהם מלכו חמשת המלכים[3].
בתורה לא מופיע מידע נוסף על מלכים אלו או על צורת שלטונם המשותפת, אך כזבי בת צור נזכרת כמי שזינתה עם זמרי בן סלוא בשיטים, ונהרגה עמו על ידי פינחס. פעילותם של כזבי ושאר בנות מדין היא שהובילה למלחמת מדין[4].
לפי יוסף בן מתתיהו העיר פטרה נקראה במקור על שם רקם.
ראו גם
לקריאה נוספת
- רייך, רחל, האשה אשר נתת עימדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים - הקיבוץ המאוחד, 2005. עמ' 100-108.
הערות שוליים
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.