יחסי יוון–סרביה

יחסי יוון–סרביה
יוון סרביה
יווןסרביה
שטח (בקילומטר רבוע)
131,95777,474
אוכלוסייה
10,607,0517,012,165
תמ"ג (במיליוני דולרים)
299,300105,700
תמ"ג לנפש (בדולרים)
28,21715,074

יחסי יוון–סרביה הם היחסים הבינלאומיים, הדו-צדדיים, המדיניים, הפוליטיים והשיתופיים המתנהלים בין יוון לבין סרביה. המדינות נהנות מיחסים דיפלומטיים קרובים, שהיו ידידותיים באופן מסורתי בעקבות קשרים תרבותיים, דתיים והיסטוריים בין שתי המדינות.

הסרבים והיוונים משתייכים לזרם הנוצרי האורתודקסי ושתי המדינות היו קשורות מבחינה היסטורית על ידי אמנות ברית ומלחמה משותפות במלחמות מאז ימי הביניים. בעידן המודרני, המהפכות נגד האימפריה העות'מאנית, מלחמות הבלקן, מלחמות העולם ומלחמות יוגוסלביה וההתנגדות היוונית להפצצת נאט"ו על יוגוסלביה הצרפתית (מבצע כוח מאוחד), שם הייתה יוון החברה היחידה של נאט"ו שגינתה את הפעולות והביעה בגלוי את הסתייגותה (הסקרים גילו כי 94% מהאוכלוסייה היוונית התנגדו לחלוטין להפצצה), והסירוב הלא-תלוי של יוון להכיר בהכרזת העצמאות החד-צדדית של קוסובו, בגיבוי העמדה הסרבית בנושא זה כאחת מחמש המדינות החברות באיחוד האירופי שעשו זאת, גם תרמו ליחסים האלה.

יוון תומכת בתוקף במועמדות לחברות באיחוד האירופי לסרביה, ובשנת 2003 היא הציעה את "סדר היום 2014" לחיזוק ההשתלבות האירו-אטלנטית של כל מדינות מערב בלקן באיחוד. שתי המדינות משתפות פעולה בתחום הביטחון, התיירות, התרבות והחקלאות, כאשר יוון היא המשקיעה השלישית המובילה מהאיחוד האירופי לסרביה והחמישית בסך הכל (נכון לשנת 2013).

קשרים תרבותיים

יוון וסרביה חולקות שתיהן מורשת ביזנטית דומה, שכן שתיהן היו חלק מהאימפריה הרומית המזרחית. שתי המדינות הן נוצריות אורתודוקסיות מזרחיות. בהכירו במורשת תרבותית זו, הצהיר סגן נשיא רפובליקת סרפסקה לשעבר, דראגאן דראגיץ' כי שורשי הסרבים נובעים מהתרבות ההלניסטית וכי שני העמים מאוחדים באמצעות האורתודוקסיה.[1] מספר פוליטיקאים יוונים אחרים הביעו גם כן את הרגשות הללו. המזכיר הכללי לענייני אירופה, דימיטריוס ק. קטסודאס, נאום נאום בנושא סרביה, והצהיר כי "יוון וסרביה הן שתי מדינות המקושרות על ידי אג"ח עתיקות ובלתי ניתנות לניתוח. מערכת היחסים שלנו אבודה במעמקי הזמן. התרבות והדת הסרבית הושפעו מאוד מהשורשים המשותפים שלנו בתרבות הביזנטית".[2]

היסטוריה

בסיליוס הראשון, על יד קבוצת סרבים וקרואטים, המאה ה-9

בימי הביניים הקדומים הייתה נסיכות סרביה נושא לאימפריה הביזנטית. האתנוגנזה של סרבים החלה בסביבה הביזנטית-סלאבית, חלק מהקהילה הביזנטית הרחבה יותר. במאות ה-11 וה-12 החלו הסרבים להילחם למען העצמאות, והתמרדו נגד הביזנטים. במאות שלאחר מכן הוכרה העצמאות של סרביה על ידי הביזנטים, והשניים היו ברובם ביחסים ידידותיים. הסרבים סייעו לביזנטים בקרב סרמיום (1167) ובקרב גליפולי (1312). מנואל הראשון מקונסטנטינופול זיהה את סבה בתור הארכיבישוף הראשון של הסרבים. חלק מהמשפחות הביזנטיות מצאו מקלט בסרביה בסוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15, בעקבות כיבושים עות'מאניים, בהם האנג'לוי וקנטאקוזנוס; במדינאים הסרביים הבולטים ממוצא יווני נמנים ג'ניה קנטקוזנוס, דימיטרי קנטקוזין ומיהילו אנלוביץ'. שני הקיסרים הביזנטיים האחרונים היו ממוצא אימהי סרבי.

הסרבים הושפעו מאוד מהתרבות ההלנית של האימפריה הביזנטית, במיוחד תחת שלטונו של הקיסר הסרבי סטפן דושאן. דושאן, שהכתיר עצמו ל"קיסר הסרבים והיוונים", הפך את הסרבית והיוונית לשפות הרשמיות של האימפריה שלו, כתב צ'רטרים וחתם ביוונית, ואימץ את החוק המזרחי הרומי כבסיס לאימפריה שלו. הוא ביקש לסנתז את האימפריה הביזנטית לאימפריה סרבית-יוונית. לכן, דושאן "טרח לחזר אחר תושבי יוון מאותם מחוזות [שרכש במקדוניה ובצפון יוון]. קוד החוק שלו הכריז על שוויון בין סרבים ויוונים בכל שלטונותיו ואישר את הפריבילגיות שהעניקו ערים יווניות על ידי קיסרים ביזנטים מהעבר שדושאן היה שמח לראות בו כקודמיו הקיסריים. מנהליו עוטרו בתארים הביזנטיים דספוט, קיסר וסבסטוקרטור ובית המשפט בקונסנטינופול שלו היווה מודל לזה. הוא טבע מטבע כסף בסגנון הביזנטי; וכנסיות ומנזרים בסלאב, וכן מחוזות יוניים מהאימפריה שלו, עוטרו על ידי אמנים מבית הספר הביזנטי הטוב ביותר".[3]

המאה ה-19

במהלך המרד הסרבי הראשון (1804–1815) הצטרפו למורדים הסרבים יוונים ויוונים-ארמנים, בין השאר, דוגמאות בולטות היו הלוחם ג'ורג'אקיס, הדיפלומט פטר איצ'קו, המזכיר נאום קרנר, הלוחם קונדה בימבאשה, ואחרים.[4] שיתופי הפעולה הצבאיים בין שתי המדינות נוצרו בנסיכות הדנוביות האוטונומיות למחצה, שנשלטו ברובם על ידי פנרים יווניים. ישנן אינדיקציות לכך שתקשורת ושיתוף פעולה בין סרבים ליוונים הוקמו גם הן מוקדם. לדוגמה, בשנת 1806 דיווח הקונסול הצרפתי בסלוניקי כי "הטורקים זועמים מאוד על היוונים בגלל התקשורת שלהם עם הסרבים".[5] דווח כי איכרים סלאבים ויוונים רבים נעצרו כחשודים בסיוע למורדים הסרבים. הקלפים והארמטולוי עודדו על ידי המורדים הסרבים והפעולות הרוסיות. המורדים הסרבים היו בעלי ברית חשובים ליוונים; לאחר דיכוי המרד הראשון נמלט קאראג'ורג'יה לסרביה, שם הצטרף לתנועת השחרור הלאומית היוונית פיליקי עטריה והפך לחבר פעיל.[6] היוונים התעניינו בעיקר בשימוש באדמות סרביה כבסיס למבצעים היוונים.[7] מילוש אוברנוביץ', מנהיג המרד הסרבי השני (1815–1817), הביע חוסר שיתוף פעולה חד משמעי.[8] כמו כן, ההיסטוריון הראשון של המהפכה הסרבית היה יווני. סרבים רבים הצטרפו למלחמת העצמאות היוונית (1821-1829), בהם ואסוס מאברובוניוטיס.

דימיטריוס קראטוסוס ביקש להקים ברית יוונית-סרבית בשנת 1861, ולנסוע לבלגרד, אך נפטר במהלך נסיעתו. למברוס קוטסוניקס, היסטוריון יווני, חלם על פדרציה יוונית-סרבית של "שתי אחיות" (1863).[9]

הסכם ווסלו (ברית יוונית-סרבית משנת 1867) נחתם בין יוון לסרביה ב-26 באוגוסט 1867. [10]

מלחמות בלקן

לוח הזיכרון של ריגאס פראיוס מול מגדל נבוזה בבלגרד .

במלחמת הבלקן הראשונה בשנים 1912–1913 ניצחו יוון, סרביה, מונטנגרו ובולגריה (הליגה הבלקנית) את האימפריה העות'מאנית וחילקו ביניהן את האזור הגאוגרפי של מקדוניה. במהלך מלחמה זו, תוכניות הברית המקוריות שונו על ידי לחץ מצד המעצמות האירופיות: אדמות רבות שהוקצו במקור ליוון הועברו לבולגריה; צבאות יוון שינו את בסיסיהם מכפי שתוכנן במקור, וסיפחו אדמות שהוקצו לסרביה.

ביוני 1913 חתמו סרביה ויוון על חוזה הגנה (הברית היוונית-סרבית משנת 1913) המתנגדת ליעדי ההתפשטות של בולגריה. בסופו של דבר ב-16 ביוני באותה שנה תקפה בולגריה את שתי המדינות, והובסה באופן מכריע על ידי היוונים בקרב על קילקיס-לאנאס ועל ידי הסרבים בברגלניקה. בולגריה נסוגה לעמדות הגנה עד שרומניה נכנסה למלחמה באמצעות תקיפת בולגריה, ואיום על סופיה, והביא לתבוסתה של האחרונה. יוון וסרביה מצאו עצמן כזוכות בכך שנלחמו בהצלחה במלחמה זו לצד זו.

מלחמת העולם הראשונה

סרבים בקורפו, 1916-1918
המאוזוליאום הסרבי באי וידו שליד קורפו.
בית הקברות הצבאי הסרבי זייטינליק בסלוניקי.
פסל של אלפתריוס וניזלוס בבלגרד.

ממשלת יוון, תחת המלך החדש קונסטנטינוס, התנגדה לכניסה יוונית למלחמת העולם הראשונה, אך חתמה על חוזה ברית ושיתוף פעולה צבאי עם סרביה ביוני 1913 במקרה של מתקפה בולגרית, והייתה ידידותית באופן כללי לגרמנים ולא לבני הברית; עם זאת, זו הופלה על ידי אלפתריוס וניזלוס בשנת 1917, אך האמנה לא בוטלה והדיפלומטיה בין המדינות פרחה בעקבות ההבנה והידידות ההדדית בין ראש הממשלה פשיץ' לוניזלוס. [11]

קורפו שימש מקלט לצבא הסרבי שנסוג שם על ידי אוניות כוחות הברית מהמולדת שנכבשו על ידי האוסטרים והבולגרים. במהלך שהותם מת חלק גדול מהחיילים הסרבים מתשישות, חוסר במזון ומחלות שונות. מרבית שרידיהם נקברו בים סמוך לאי וידו, אי קטן בפתח נמל קורפו, ואנדרטה להודות לאומה היוונית הוקמה בווידו על ידי הסרבים אסירי התודה. כתוצאה מכך, המים הסובבים את האי וידו ידועים על ידי העם הסרבי כבית הקברות הכחול (בסרבית, Плава Гробница), על פי שיר שנכתב על ידי מילוטין בוז'יץ' לאחר מלחמת העולם הראשונה.

מלחמת העולם השנייה

בשנת 1941, במהלך מלחמת הלנו-איטליה, כאשר היטלר דרש מעבר סביב ממלכת יוגוסלביה לתקוף את יוון, ניסה פאבלה, נסיך יוגוסלביה להגיע לפשרה עם היטלר בכך שהציע חוזה ידידותי, אך בסופו של דבר, חתם על ההסכם התלת צדדי שיגיע לאפשר מעבר גרמני. בתמורה הובטחה ליוגוסלביה העיר היוונית סלוניקי. כעבור יומיים הצבא, בסיוע בסתר מבריטניה וברית המועצות, הפיל את המשטר בתמיכה העממית של העם הסרבי. אם כי ניתן לטעון כי הדבר קשור יותר לרגשות אנטי-גרמניים של הסרבים ולא לאהבה ליוון.[12] למרות העובדה שהממשלה היוגוסלבית החדשה ניסתה שוב להגיע לפשרה עם היטלר (בהתחשב בכך שהמדינה מוקפת משלושה צדדים) בנייטרליות והבטחות לדבקות בהסכמים קודמים, העם הסרבי התלהב להוקיע את הסכם המשולש וההמונים הסרבים הפגינו ברחובות. בבלגרד נצעקו סיסמאות בהן "מלחמה טובה יותר מהברית".[13] היטלר לא היה מרוצה, ומיד לאחר ההפיכה החליט לפלוש ליוגוסלביה - כיוון שכבר לא בטח בהכרזותיהם - וחילק את שטחי יוגוסלביה בחוף האדריאטי, בנאט ומקדוניה בין איטליה, הונגריה ובולגריה, בהתאמה. לאחר נפילת יוגוסלביה, העם הסרבי נענש ברצח עם על ידי אוסטאשה הקרואטי הפרו-גרמני.

מלחמות יוגוסלביה

באמצע 1992, הגיב האו"ם הגיב למעשי הפשע הסרביים ברפובליקה היוגוסלבית לשעבר של בוסניה והרצגובינה בהצהיר על אמברגו מלא על סחר עם סרביה על ידי כל המדינות החברות. הסנקציות הציבו את יוון, שהכירה בעצמאותה של בוסניה והרצגובינה זמן קצר לאחר הכרזתה בשנת 1992, במצב קשה. סרביה הייתה שותפת מסחר חשובה ובעלת קשרים דתיים והיסטוריים חזקים ליוון, וסרביה תמכה בתחילה בעמדה היוונית בסכסוך שמה של מקדוניה. החל משנת 1992 ממשלות קונסטנטינוס מיצוטקיס ואנדראס פפנדראו, מחשש שמלחמת בוסניה תתפשט לכיוון שיכלול את טורקיה, אלבניה ויוון, ניהלו שורה ארוכה של משא ומתן לשלום עם נשיא סרביה, סלובודן מילושביץ', מנהיג סרביה הסרבי רדובן קאראג'יץ' וממשלת בוסניה ללא תוצאות. בינתיים דווח על מזון, נפט ונשק העוברים מיוון לסרביה תוך הפרה של אמברגו האו"ם. לפני, במהלך ואחרי נשיאותה של האיחוד האירופי ב-1994, יוון הייתה המדינה היחידה באיחוד האירופי שגיבתה את העמדה הסרבית לפיה כוחות סרביים נכנסו לשטח בוסני. בתחילת 1994 הרימה יוון את מורת רוחם של בעלות בריתה האירופית על ידי הצבעה נגד תקיפות האוויר של נאט"ו על עמדות סרביה. יוון גם סירבה לשימוש בבסיסי האוויר של נאט"ו בפרבזה שעל הים היוני לצורך התקפות כאלה וסירבה לספק כוחות יוונים למשימת שמירת השלום של האו"ם בבוסניה. בנאט"ו עמדתה של יוון הייתה מנוגדת באופן קיצוני לזו של טורקיה, שתמכה בממשלה הבוסנית.

בדצמבר 1994, לאחר שיחות ודיונים רשמייים עם מילושביץ' באתונה, פפנדרו חזר והדגיש כי עמדותיהן של יוון וסרביה בסוגיית בוסניה היו זהות כמעט לחלוטין. הצעתו של מילושביץ' לקונפדרציה של יוון וסרביה עם רפובליקת מקדוניה לא הצליחה להשיג תמיכה בקרב כל סיעה ביוון.

סיוע לסרבים הבוסנים ולרפובליקה סרפסקה

על פי הפרופסור ס. ווייבס מאוניברסיטת אמסטרדם, שירות הביון הלאומי ההלני (EYP) חיבלה באופן שיטתי בפעולות נאט"ו בבוסניה באמצע שנות התשעים, בניסיון לסייע ללאומנים סרבים בוסניים. בדו"ח שלו לממשלת הולנד, שכותרתו "Intelligence en de oorlog in Bosnie 1992-1995" (בעברית: מודיעין ומלחמה בבוסניה 1992–1995), טוען ווייבס כי ה-EYP הדליף תוכניות צבאיות של נאט"ו (שלהן הייתה גישה לשירות מודיעין של בעלות הברית) להנהגה הבוסנית הסרבית, ולעיתים קרובות לגנרל רטקו מאלדיץ' עצמו, בקיץ 1995. בסופו של דבר, טוען ווייבס בדו"ח, כי בעלות הברית של נאט"ו חדלו לשתף עם הרשויות היווניות תוכניות צבאיות של נאט"ו.

באוגוסט 2008 ביקרה קבוצת עורכי דין מחאניה, כרתים, את רדובאן קאראג'יץ' בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר, הציעו את שירותיהם בחינם, וביקשו מארגונים בינלאומיים להבטיח משפט צודק עבור נשיא סרביה לשעבר.[14]

סרברניצה

על פי נתוני סוכנות הידיעות הצרפתית (AFP), תריסר מתנדבים יוונים נלחמו לצד הסרבים בסרברניצה.[15] הם היו אנשי המשמר המתנדב היווני (ΕΕΦ), או GVG, מותנה של פרמיליטריות יווניות שהוקמו לבקשת רטקו מאלדיץ' כחלק אינטגראלי מחיל דארינה. לחלקם היו קשרים עם הארגון הנאו-נאצי היווני השחר הזהוב, אחרים היו שכירי חרב. המתנדבים היוונים הונעו מהרצון לתמוך ב-"אחיהם האורתודוקסים" בקרב.[16] הם הניפו את הדגל היווני בסרברניצה לאחר נפילת העיירה לבקשתו של מאלדיץ', לכבד את "היוונים האמיצים שנלחמים בצידנו".[17][18][19][20][21]

בשנת 2005 קרא סגן יוון אנדראס אנדריאנופולוס לחקור את תפקידם של המתנדבים היוונים בסרברניצה.

סתירה

יש אנשים הקשורים לחקר ההיסטוריה המוצאים את המונח "ידידות הלנית-סרבית" כאינו קיים ובנוי לחלוטין. הדבר לא קשור ליחסים הנוכחיים של שתי המדינות, אלא למונח "ידידות יוונית-סרבית" עצמה שנראית לראשונה כנראה בשנת 1992 ולא לפני כן.

במאמרו של פאנאיוט דימיטראס, "פליטים סרביים בקוסובו: פרט לא חשוב או הניקיון האתני האמיתי?", נטען כי "הידידות היוונית-סרבית הזו היא תופעה של השנים האחרונות מאוד".[22]

היסטוריון אחר, לוקיאנוס חסיוטיס, מחבר הספר "הנוכחות הסרבית" מתאר את הגורמים[23] לנוכחות הסרבית במקדוניה היוונית, ובהצהיר עובדות היסטוריות, טוען כי משתמעות כוונות לא פופולריות בין שתי המדינות, מבלי שמשמעותן אינן משתפות פעולה בשלום. הוא גם משתמש בתעמולה הצבאית הסרבית[24] כדי לסייע לטענותיו ומדבר על "המיתוס של ידידות יוונית-סרבית".

הפצצת נאט"ו על יוגוסלביה

הפצצת נאט"ו על הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה גרמה לתגובה עממית חזקה ביוון. ראש הממשלה קוסטאס סימיטיס חיפש פתרון פוליטי לסכסוך בקוסובו. יוון סירבה להשתתף במהלכים נגד סרביה ומונטנגרו.

נערכו מספר סקרים, מהם חשפו כי 99.5% מהאוכלוסייה היוונית התנגדו לחלוטין להפצצה, כאשר 85% האמינו שמניעי נאט"ו היו אסטרטגיים ולא הומניטריים.[25] 69% טענו כי נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ניסה לבצע פשעי מלחמה, ואילו 52% התנגדו להכנסתם של הפליטים האלבנים בקוסובו ליוון.[26] סקר אחר הצביע על התנגדות של 94%.[27]

20 שופטים יוונים בולטים של בית המשפט העליון (מועצת המדינה) חתמו על הכרזה, שם הכריזו על נאט"ו כאשמים בפשעי מלחמה.[26] האירוע הדרמטי יותר היה בית הדין העממי של למעלה מ-10,000 איש באתונה ביוון, שם בית המשפט העליון ביוון הכריז על הנשיא קלינטון ומנהיגי נאט"ו אשמים בפשעי מלחמה.[28]

במהלך דיון ב-C-SPAN בשנת 2005 עם הגנרל ווסלי אלן קלארק, מפקד נאט"ו במלחמת קוסובו והפצצות נאט"ו, דווח כי כמה ארגונים לא ממשלתיים יוונים שולחים אספקות סיוע בזמן ההפצצות, שגרמו להפצצת קשה יותר של יעדים מסוימים, כוונת הארגונים הייתה למנוע את הפעולה הצבאית על ידי שליחת סיוע הומניטרי למובלעות סרביות בקוסובו.

גורמים אחרים

יוונים בסרביה

על פי מפקד האוכלוסין בשנת 2002, ישנם 572 אזרחים סרבים ממוצא יווני.[29] איגודי הקהילה היוונית בסרביה מעריכים בסך הכל 4,500 אזרחים סרבים ממוצא אתני יווני.[30] משרד החוץ היווני טוען כי נישואים בין סרבים ליוונים החיים בסרביה הם שכיחים למדי, וכי זו גם סיבה וגם תוצאה של קשרים ההדוקים המשותפים ליוונים וסרבים רבים.

סרבים ביוון

על פי מפקד האוכלוסין בשנת 2001, 5,200 אנשים ילידי סרביה הם בעלי אזרחות יוונית. ההערכה היא כי יותר מ-15,000 סרבים חיים ביוון.[31] מאנשי הספורט הבולטים בעלי אזרחות יוונית נמנים פרדראג סטויאקוביץ ' וולנטימר ג'יאנקוביץ.

הומניטריות

לאחר פרוץ המלחמה בבלקן, קיבלו הסרבים עזרה הומניטרית אדירה מיוון וקפריסין, כמו גם כנסיות ביוון וקפריסין, החל בראשית שנות התשעים. סיוע זה הגיע מכל המגזרים בחברה היוונית: מהמדינה, מהכנסייה, מארגונים שונים ומהציבור. מרבית הסיוע התמקד בעזרה לסרבים מרפובליקת סרפסקה, קראג'ינה וסרביה, אשר סבלו כתוצאה מהמלחמות שחוללו הרס באזורים אלה.

סיוע לסרביה

בסוף יולי 1995 הוכרז כי אגודת הידידות היוונית-סרבית תחלק סיוע הומניטרי (אורז) לסרביה באמצע אוגוסט. לדברי נשיא הארגון, העלות הכוללת של הפרויקט עלתה על 5 מיליון דרכמות ורשות נמל פיראוס שיתפה פעולה ביוזמה וסיפקה אריזה והובלת מטענים נחוצים.[32]

במרץ 1999 הבטיח איש העסקים סטברוס ויטאליס את השתתפותם של 250 יוונים לעזוב לבלגרד כדי להציע כל סוג של עזרה שיכולה להיות לעם הסרבי. בין 250 האנשים היו עורכי דין, רופאים ואנשי מקצוע אחרים. סטברוס ויטאליס דווח כי הם נמצאים בצד של הסרבים מכיוון שהם ראו בהם חברים ואחים.[33]

ב-25 באוקטובר 1999, קיבל שר הבריאות של סרביה, לפוסבה מיליצוויק, משלחת מטעם אגודת הידידות היוונית-סרבית "יוון העתיקה". את המשלחת הוביל נשיא הארגון לאיוס קונסטנטינוס. הפגישה עם שר הבריאות הניבה מספר יוזמות בנושא סיוע הומניטרי, הגנה על בריאות וציוד רפואי.[34]

באפריל 1999 אספה עיריית קלמריה 50 טונות של עזרה הומניטרית המורכבת ממזון ותרופות. בראש המשימה עמד ראש עיריית קלמריה כריסטודולוס אקונומידיס. משרד הבריאות היווני הוציא היתר מיוחד שאיפשר לכלול בנהיגה ההומניטרית דמים שנתרמו על ידי מתנדבים מעיריות קלמריה, פנטלופוס ופלורינה, יחד עם נזירי המנזר הסרבי הילנדאריו בהר אתוס.[35] באותו חודש הודיעו נציגי האגודה הידידותית-סרבית שהוקמה באתונה כי הם ישלחו לסרביה שיירה של 16 משאיות סיוע הומניטרי המורכב מאוכל ואספקה רפואית, ושווה יותר מ-2 מיליון מארקים גרמנים, לסרביה ב-20 באפריל. על מאמצי הסיוע הידידותי דווחה התמשכות. חברת הידידות הודיעה גם לעיתונות כי היא העסיקה עורכי דין להגיש אישומים נגד מנהיגי נאט"ו בפני הלשכה היוונית ובית הדין הבינלאומי בהאג בגין התוקפנות שלהם נגד יוגוסלביה וחייהם האזרחיים שאבדו כתוצאה ישירה מהתוקפנות.[36]

ב-7 במאי 2006, אורגנה ארוחת צדקה על ידי הארגון ההומניטרי "Lifeline Hellas" בסלוניקי תחת חסותם של יורש העצר אלכסנדר השני ונסיכת הכתר קתרין במטרה לסייע בהפחתת המחסור בציוד חשוב בבתי חולים על ידי שדרוג יחידות הטיפול הנמרץ הילודים בבלגרד, ניש, נובי סאד וקרגוייבץ ובכך הצילו את חייהם של תינוקות שזה עתה נולדו. זה היה האירוע השני מסוגו שאורגן בשנת 2006, בעקבות ארוחת הצדקה המצליחה שאורגנה בסוף ינואר באתונה. חברות וארגונים רבים, כמו גם משפחות בולטות ובני הקהילה העסקית בסלוניקי, שיתפו פעולה ותמכו באירוע ההומניטרי. נאומים נואמו על ידי נשיא הדירקטוריון של ה-Lifeline Hellas, ג'ון טריקרדוס, נסיך הכתר אלכסנדר, נסיכת הכתר קתרין, ראש ממשלת מקדוניה-תראקיה, ג'ורג' קלייזיס, הקונסול הכללי של סרביה ומונטנגרו ביוון, רדומיר זיווקוביץ', סגן ראש המחוז פריפקטורה מסלוניקי, פאנאיוטיס פומיאדיס, סגנית ראש עיריית סלוניקי, קולובו לימוניה ונשיא המכללה האמריקאית אנטוליה מר ריצ'רד ג'קסון. באורחים המכובדים האחרים נמנו חברי הפרלמנט היווני, שרים לשעבר ופקידים בממשלת יוון. [37]

סיוע לסרבים בבוסניה

ב-4 באוקטובר 1995 הוכרז כי "רכבת השלום" שהובילה 10,000 טונות של סיוע הומניטרי המורכבת מביגוד, תרופות ומזון תעזוב את יוון ב-26 באוקטובר כדי לסייע לפליטים סרביה בוסנית. מאמץ זה אורגן על ידי "הוועדה לתאום מקדוניה-תראקיה לעזרה לסרבים האורתודוקסים של בוסניה" והוקמה ביוזמת המכון לפיתוח אסטרטגיות בלקניות וההתאחדות היוונית-סרבית.[38]

ב-5 בדצמבר 1995, נשלחו 70 טונות של סיוע הומניטרי המורכב משמן זית, קמח, מזון לתינוקות ותרופות נשלחו לסרבים הבוסנים באזור פרודדור על ידי עיריית נפוליס. בראש המאמץ עמד ראש עיריית נפוליס, מר הדג'יסאוואס.[39]

ב-22 בפברואר 1996 הגיעו לרפובליקת סרפסקה 200 טונות של עזרה הומניטרית המורכבת ממזון, ביגוד ורפואה שנאספו על ידי אגודת הידידות היוונית-סרבית. את הסיוע ליוותה משלחת בראשות יו"ר האיגוד מר קונסטנטינוס כריסטולוס.[40]

ב-3 ביולי 1997 הגיע לדובוי סיוע הומניטרי המורכב מביגוד ומוצרי מזון. הסיוע לווה על ידי משלחת של 10 אנשים מעיריית פריסטרי באתונה, כולל ראש עיריית פריסטרי ג'ורגוס פנופולוס. המשלחת התקבלה בברכה על ידי ראש עיריית דובוי דראגו לוביציץ' שהצהיר כי הקשרים הידידותיים בין היוונים והסרבים יימשכו לנצח וכי אף אחד לא יצליח להרע להם.[41]

סיוע לסרבים בקרואטיה

ב-7 באוגוסט 1995 הודיע שר ההגנה היווני גרסימוס ארסניס כי יוון תעביר סיוע הומניטרי המורכב מרפואה, מזון ובגדים לפליטים סרבים מקראג'ינה. שני המטוסים הראשונים שנשאו את הסיוע יצאו ב-8 באוגוסט. יוון הודיעה גם כי רופאים יוונים יישלחו לאזור וכי חלק מהפצועים יורשו לטפל בבתי חולים צבאיים יוונים. בהתייחס לסכסוך עצמו, הממשלה מתחה ביקורת על המערב ועל תפקידה. שר החוץ, קרולוס פפוליאס, גינה את המתקפה הקרואטית וסגן שר החוץ לענייני אירופה, ג'ורג'יוס אלכסנדרוס מנגאקיס, מתח ביקורת על ארצות הברית וגרמניה בגין גיבוי למתקפה של קרואטיה נגד הסרבים קראג'ינה. [42]

הסיוע הסרבי במהלך שריפות היער ביוון 2007

שריפה באתונה, 2007

בעקבות שריפות היער היווני בשנת 2007, שלחה סרביה שישה מטוסי כיבוי מסוג M-18 דרומאדר ו-M אנטונוב אן-2, 6 כבאיות, 55 כוחות כיבוי והעלו יחידות צבאיות ייעודיות למקרה שיידרשו לסייע לצבא היווני להילחם בשריפות ולנקות את הפסולת. על פי דבריו של עוזר שר הפנים פרדראג' מאריק, למעלה מ-300 כבאים הגיעו ליוון תוך פחות משעה.[43]

ב-7 בספטמבר 2007, בירכו שר הביטחון, דראגן סוטנובץ' ושגריר יוון בסרביה, כריסטוס פאנאגופולוס, את טייסי ג'ט איירווייס שסייעו בכיבוי השריפות ביוון, בשדה התעופה ליסיצ'י ג'ראק.

סוטנובץ' הצהיר כי סרביה פעלה על פי בקשת משרד ההגנה היווני, והודה לג'ט איירווייז ולנציגי משרד ההגנה הסרבי, שכפי שהוסיף, סייעו באומץ ליוון. השר סוטנובץ' אמר כי הוא מעוניין לדעת מדוע מטוסי ג'ט לא שימשו לכיבוי שריפות בסרביה הקיץ, והוסיף כי משרד הביטחון אינו נושא את העבודות הללו. שגריר יוון אמר כי אותו היום הראה שוב את שיתוף הפעולה המצוין בין שתי המדינות והודה לכל מי שלקח חלק בכיבוי השריפות. הוא גם העיר כי בעשרת הימים האחרונים הטייסים והטכנאים הסרבים הראו מיומנות רבה בכיבוי שריפות, דבר שהניע את כל יוון ואת האומה היוונית בפרט. "אני כאן כדי להעביר את דבריו החמים של נשיא ממשלת יוון. לעולם לא נשכח את מעשה אחינו", אמר שגריר יוון בסרביה כריסטוס פנגופולוס.

ביוזמת מעלויותיהם המלכותיות, ארגנו נסיך הכתר אלכסנדר השני ונסיכת הכתר קתרין, אירוע צדקה חשוב בסיוע קורבנות השריפות היווניות הטרגיות, שהתרחש ב-24 בספטמבר 2007 במועדון Ekali באתונה, בשיתוף איגוד מועדוני הכדורסל ההלניים (ESAKE), ה-Lifeline Hellas ובתמיכתו של ולאדה דיבאץ, שחקן ה-NBA. אירוע הצדקה זכה לכבוד בנוכחות שחקני כדורסל מפורסמים ששמחו לתמוך באירוע הומניטרי זה. בין רבים באירוע השתתפו: ולאדה דיבאץ, פרדרג דנילוביץ', דושאן איבקוביץ', וויין קופר, סקוט פולארד, גרנט נפייר, כריס ובר, וגלן רייס.

יורש העצר אלכסנדר השני ונסיכת הכתר קתרין המשיכו במאמציהם האציליים ב-29 בספטמבר 2007, כאשר ביקרו באזור מסיניה ובעיריית אנדניה על מנת לתרום בגדים לילדים סרביים וכן ציוד לתינוקות לקורבנות שריפת היער ביוון.

היחסים בין שתי המדינות

יחסי סרביה-יוון היו באופן מסורתי ידידותיים בעקבות גורמים תרבותיים והיסטוריים. יחסי הידידות מילאו תפקיד חשוב ביחסים הדו-צדדיים בין שתי המדינות, במיוחד במהלך מלחמות שנות התשעים והמערכה בבלקן[44] במלחמת העולם הראשונה.

יוון היא המשקיעה המובילה בכלכלה הסרבית[45] ובמהלך הפצצת נאט"ו על יוגוסלביה הביעה יוון באופן גלוי את הסתייגותה. הסקרים קבעו כי 94% מהאוכלוסייה היוונית התנגדו לחלוטין להפצצה.[27]

מדינה

שר החוץ של יוון סטברוס למברינידיס עם נשיא סרביה לשעבר בוריס טאדיץ' ושר החוץ של סרביה ווק ג'רמיץ'
יורגוס פפנדראו ובוריס טאדיץ' בשנת 2009 (אתונה).
יורגוס פפנדרו ובוריס טאדיץ' בשנת 2010 (בלגרד).

בעקבות פירוק האיחוד הממלכתי של סרביה ומונטנגרו, ירשה סרביה את הזכויות וההתחייבויות של האיחוד, וכתוצאה מכך גם את המסגרת החוזית הדו-צדדית הקיימת עם יוון. מתוך ההסכמים הדו-צדדיים היוונים-סרביים הרבים, יש להצביע על ההסכמים בנושא יחסי שיפוטי הדדיים, שיתוף פעולה מדעי וחינוכי, פיתוח תיירות, הובלה אווירית, הובלת דרך בינלאומית של נוסעים וסחורות ושיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגי.

בין המדינות מתקיימים ביקורים רבים מדרג גבוה, כדוגמת ביקורה של שרת החוץ דורה בקויאניס בבלגרד (20 באפריל 2007), אותה ליווה סגן שר החוץ, יוריפידס סטיליאנידיס, והביקור הרשמי לאתונה של שר החוץ של סרביה, מר ווק ג'רמיש. בין שני משרדי הסוכנויות קיימים קשרים תכופים בנושאים שונים הנוגעים למגזרים בודדים.

יוון היא אחת משותפות הסחר העיקריות של האיחוד האירופי. הסחר הבילטרלי גדל משמעותית במהלך השנים האחרונות. על פי נתוני הלשכה לענייני כלכלה ומסחר בשגרירות יוון בבלגרד, ההשקעות הישירות של יוון בסרביה (משנת 1996 ואילך) מסתכמות ב-1.2 מיליארד דולר. ישנן השקעות בכל המגזרים, אך בעיקר בענפי התעשייה והבנקאות. בולטים בנוכחותן 150 חברות יווניות-סרביות, כמו גם 120 עסקים יווניים, שמעסיקים 25,000 עובדים.

שיתוף פעולה במשטרה וצבא (הגנה)

ב-20 באוקטובר חתמו שרי הפנים של סרביה ויוון, איביצה דאצ'יץ' ופרוקופיס פבלופולוס על הסכם על שיתוף פעולה משטרתי בין שתי מדינותיהם באתונה, הסולל את הדרך לשיתוף מודיעיני בכל צורות הפשע, הגירה בלתי חוקית, סחר נרקוטים וסחר בבני אדם.

שרי ההגנה של סרביה ויוון, דראגן סוטנובץ' ואוונגלוס מימראקיס נפגשו בבלגרד ב-26 בפברואר 2009, ושוחחו על השקפתם על חבל הבלקן, המבוססת על אמון ושיתוף הדדי, והאפשרויות האדירות להעצים את שיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות. יוון עדיין תומכת בסרביה בעניין שאלת קוסובו.[46]

עמדה יוונית כלפי סרביה באיחוד האירופי

ביוני 2008 אמר שגריר יוון בסרביה כריסטוס פאנאגופולוס כי יוון מגבה בעקביות את התפתחותה של סרביה ורוצה שהיא תתפוס את מקומה באיחוד. הוא הצהיר כי ההנהגה הפוליטית של רצון יוון היא שסרביה תתפוס את מקומה במשפחה האירופית וכיוון מאמינה כי היא הטובה ביותר לסרביה וליציבות אזורית. על פי פנאגופולוס, יוון מנהלת מדיניות תמיכה בפיתוח סרביה ושיפור חיי אזרחיה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסיוע הגדול שקיבלה סרביה לאחר שנת 2000, וכן השקעות שעולות על 2.5 מיליארד אירו. הוא הזכיר כי בשנת 2001 ו-2002, הכתיב המצב הרציני במדינה כי הסיוע היה בעיקר בעל אופי הומניטרי, אך בעקבותיו הועבר הסיוע לפיתוח. יוון אימצה תוכנית סיוע חשובה, שכונתה "התוכנית ההלנית לשיקום כלכלי של הבלקן ", אשר ייעדה 230 מיליון יורו לסרביה. עיקר הסכום הזה, כ-80 אחוז, נועד לתשתיות, כולל "מסדרון X", שהיה בעדיפות הן לסרביה והן ליוון. מתוך עלויות הקמה הכוללות של מסדרון 10, בהיקף של כ-300 מיליון אירו, 100 מיליון מהוות תרומה נטו של ממשלת יוון. הוא הדגיש כי אחת ממטרותיה של אתונה ומטרות השגרירות בבלגרד היא קידום יחסים כלכליים, שהייתה להם דינמיות חיובית ביותר, שכן יוון עמדה בראש רשימת המדינות שמשקיעות השקעות ישירות ועקיפות בסרביה. הוא אמר כי יוון נמצאת בכל הענפים האסטרטגיים במשק, כלומר, המשקיעים היוונים הגיעו לסרביה כדי להישאר וכי ההשקעה היוונית תיצור יותר מ-27,000 מקומות עבודה עבור אזרחים סרבים. פאנאגופולוס הביע תקווה כי מגמה זו תורחב בקרוב עם ההשקעה הסרבית ביוון.

ב-19 באוקטובר 2008, ציינה שרת החוץ היוונית, דורה בקויאניס, אמרה כי ליוונים ולסרבים יש קשר מיוחד, וכי סרביה מתקרבת לאיחוד האירופי, עושה צעדים חשובים בדרך וכי היא מאמינה שלסרביה יש הרבה מה להציע לאיחוד האירופי.[47]

שר החוץ היווני דימיטריס דרוזס נפגש עם עמיתו הסרבי ווק ג'רמיץ' ב-22 במאי. הם הצהירו כי היחסים בין המדינות הם מצוינים, ודנו בנושא הבלקן המערבי באיחוד האירופי. יוון אמרה כי האזור יצטרף לאיחוד האירופי עד 2014. ג'רמיץ' הודה על עמדתה של יוון ביחס לקוסובו, ועל שיתוף הפעולה הכלכלי ויחסים מצוינים בסך הכל. יוון היא השותפה החשובה ביותר בסרביה בדרום מזרח אירופה. יוון סייעה בליברליזציה של הויזה, וג'רמיש הסביר כי: "השנה, אזרחינו יוכלו לנסוע לים היווני הרבה יותר בקלות. הם יבלו את חופשותיהם ביוון, מכיוון שאין חוף ים באזור בו אזרחינו יכולים להרגיש טוב יותר מאשר ביוון..." דרוזס אמר כי יוון מוכנה לאשר את הסכם הייצוב וההתאחדות של סרביה (SAA) באופן מיידי.[48]

כלכלה

יוון היא המשקיעה השלישית הכוללת מהאיחוד האירופי לסרביה,[49] והייתה המשקיעה העליונה בכלכלה הסרבית בשנת 2008.[45] בשנת 2013 השקיעה יוון הון של 1.66 מיליארד דולר בסרביה.

ערים תאומות

להלן מספר ערים תאומות בין סרביה ליוון:

יחסי כנסיות

הכנסייה היוונית האורתודורסית קיימה יחסים מצוינים עם הכנסייה האורתודוקסית הסרבית, כולל רכישה וסיוע הומניטרי לסרביה בכל המלחמות. יחסים אלה התרחבו גם למדינה הסרבית. לגבי האחרון, כנסיית יוון תמכה ב-"עמדות סרביות אפילו בעניין פרישת מונטנגרו מהפדרציה",[50] כמו גם תמיכה בסרביה בעניין קוסובו, וכמוה הכנסייה הסרבית תמכה בעמדתה היוונית בקפריסין.[51]

בשנת 1994 הכריזה הכנסייה היוונית האורתודוקסית על רדובאן קאראג'יץ' כאחד מבניו הבולטים של ישו, "העובד למען השלום", וקשטה אותו במסדר האבירים בן התשע מאות שנה לדרגה הראשונה של סן דיוניסיוס מקסנטה.[52] הפטריארך האקומני ברתולומיאו הודיע כי "העם הסרבי נבחר על ידי האל כדי להגן על גבולות המערב של האורתודוקסיה".

תוכנית הקונפדרציה משנת 1992

סלובודן מילושביץ', נשיא הרפובליקה של סרביה ומאוחר יותר של סרביה ומונטנגרו

למרות קשרים מתוחים במהלך שלטונו של יוסיפ ברוז טיטו ביוגוסלביה, יחסי סרביה-יוון הגיעו למצב בו הוצעה ברצינות הקמת מדינה לסרבים ויוונים על ידי סלובודן מילושביץ' בשנת 1992.[53] על פי ההצעה יוון, סרביה ורפובליקת מקדוניה היו כולן חברות בקונפדרציה המשולשת. בשנת 1994 הזמין מילושביץ 'את ראש ממשלת יוון אנדראס פפנדרו לשקול את ההצעה ארוכת השנים של קונפדרציית אתונה - בלגרד - סקופיה. פפנדרו אפיין את הרעיון כ"הצעה מעניינת" אך ציין שטרם נבדקה. מנהיג מפלגת הדמוקרטיה החדשה מילטיאדיס אברט, שנפגש גם עם מילושביץ', אמר כי על כל מדינות הבלקן לזכות בהצטרפות לאיחוד האירופי. מנהיג מפלגת האביב הפוליטי אנטוניס סמאראס אמר כי "ההצעה מעניינת אך יש לבחון אותה ביסודיות".[54] הצעות אלה לא הצליחו להשיג תגובה משמעותית מצד ממשלת יוון, בעיקר בגלל מדינת יוגוסלביה הרעועה באותה תקופה.

עמדת רפובליקת מקדוניה ביחס לקונפדרציה המשולשת זכתה לתמיכה רחבה על ידי פוליטיקאים ואנשי רוח. מיד לאחר קריאתו המחודשת של מילושביץ' לקונפדרציה רופפת בין יוון, סרביה והרפובליקה של מקדוניה, נשיא המפלגה הסוציאליסטית של מקדוניה, קירו פופובסקי, ראה בהצעה ארוכת השנים "אוטופיה נוכחית אך סיכוי עתידי בר ביצוע".[55] בשנת 2001, ציין נשיא רפובליקת מקדוניה לשעבר קירו גליגורוב את התמיכה הרחבה בהצעה בקרב אינטלקטואלים מקדוניים אתניים: "זה התחיל כאשר יוגוסלביה החלה להתפרק, כאשר התאספו אינטלקטואלים ופוליטיקאים כדי לבחון את הפרספקטיבות שהיו למדינתנו. העמדה המשותפת שלנו הייתה שקונפדרציה עם יוון היא הפתרון הטוב ביותר". הסופר המקדוני אנטה פופובסקי הצהיר בראיון לעיתון הצרפתי ליברסיון ב-27 במרץ 2001: "אני תומך ברעיון הקונפדרציה עם יוון. לא תהיה בסכנה לאבד את זהותנו, מכיוון ששפתנו שונה לחלוטין מהשפה היוונית, בעוד שהיא דומה לשפותיהם של שני השכנים הגדולים האחרים, הסרבים והבולגרים".

תחבורה

התחבורה בין סרביה ליוון מפותחת היטב בעקבות האטרקטיביות של יוון כיעד תיירותי לתיירים סרבים שלעיתים קרובות פחות יקר, ונוח יותר לנסוע לחוף יוון ולא ליעדים מערב אירופה או צפון אפריקה. משדה התעופה ניקולה טסלה בבלגרד בסרביה, מפעילה אייר סרביה טיסות לאורך כל השנה לנמל התעופה הבינלאומי אתונה-אלפתריוס וניזלוס ולנמל התעופה הבינלאומי סלוניקי מקדוניה. חברת אג'יאן איירליינס מפעילה גם היא קו מאתונה לבלגרד.

שירות האוטובוסים בין יוון לסרביה חלש באופן פרדוקסאלי. קו האוטובוס היחיד בין סרביה ליוון הוא קו שמופעל על ידי Alamanis Tours מתחנת האוטובוסים בבלגרד.

ב-9 באוקטובר 2008 הודיע שר האוצר היווני ג'ורג' אלוגוסקופיס כי ייתרמו 100 מיליון יורו לצורך הקמת הכביש הראשי שיחבר את סרביה ויוון לשאר אירופה, מסדרון X.

תיירות

ביוון

על כך נאמר כי יוון קיבלה בברכה את התיירים העונתיים ביותר מסרביה מכל מדינה אחרת. בעוד שאתונה וסלוניקי הם יעדים פופולריים באופן מסורתי עבור סרבים בחופשה, תיירים רבים מבלגרד בוחרים פעמים רבות לטייל בהרקליון, קוס, זקינתוס ויעדים פחות מאוכלסים בצפיפות. שלא כמו תיירים אנגלים, גרמנים ותיירים זרים אחרים, שרבים מהם ביטלו את חופשתם ביוון בגלל ההפגנות והמשבר הכלכלי בקיץ 2010, תיירים סרבים שברו את השיא וביקרו במדינה מספר רב של פעמים. נשיא סרביה הצהיר באתונה ביוני 2010 כי כך עוזרת סרביה, באופן קטן, לחבריה היווניים בתקופות קשות עבורם.

כ-350,000 אזרחים סרבים ביקרו ביוון בשנת 2008.[56] 432,000 סרבים ביקרו בשנת 2009.[57] סרבים רבים מבקרים ביוון בגלל המורשת הסרבית החשובה שנמצאת במדינה. חלק מהאתרים התרבותיים והדתיים החשובים במיוחד לסרבים כוללים: מנזר הילנדאר בהר אתוס,[58] בית הקברות זייניטליק בסלוניקי,[59] והאי קורפו.[60]

בסרביה

בשנת 2015 ביקרו בסרביה 43,869 תיירים יוונים, בעוד שהמספר עלה ל-61,749 בשנת 2016 ול-75,657 בשנת 2018. [61]

הקדשות

ברוב העיירות הסרביות ישנם מספר רחובות הנקראים על שמם של אנשים או אזורים יוונים. במרכז בלגרד ישנם רחובות הקרויים על שמות ריגאס פרוס, אלפתריוס וניזלוס, רחוב אתניאן, רחוב סלוניקי, רחוב אגיון אורוס, רחוב מקדוני, ורחוב קורפו. ישנן גם אנדרטאות המוקדשות לריגה פראס ואלפתריוס וניזלוס במרכז עיר הבירה הסרבית.

העיר הסרבית השנייה בגודלה, נובי סאד, ידועה לעיתים בשם "אתונה הסרבית". הר פרושקה גורה הוא אתר של 17 מנזרים ונקרא "אתוס הסרבי".[62]

במרכז אתונה, סמוך לכיכר סיטאגמה, יש רחוב הקרוי על שם הגיבור הלאומי הסרבי, קאראג'ורג'ה, ובעיירות יווניות רבות יש רחובות על שם וסוס מוברובוניוטיס, סרבי מונטנגרי שנלחם במהפכה היוונית. בקורפו ישנו מוזיאון המכונה "הבית הסרבי", המוקדש לחיילים סרבים במלחמת העולם הראשונה.

ספורט

פרדרג ג'ורג'ביץ'. מוזכר לעיתים קרובות ככדורגלן הלא-יווני הגדול ביותר ששיחק אי פעם ביוון.

כדורגל

סרביה ויוון חולקות היסטוריה הדדית רבה בכדורגל העכשווי. שחקני הכדורגל הסרבים עשו לעיתים קרובות את הקריירה שלהם ביוון ויש להם מקום מיוחד בתרבות הפופולרית היוונית. השחקן הסרבי הראשון שאי פעם עשה לעצמו שם נערץ ביוון היה בוריבוג'ה יורביץ', שייצג את פנאתינאיקוס בסוף שנות השבעים, ואיתו פרדרג יורביץ', כדורגלן סרבי נוסף ששיחק ביוון. בנוסף, היה ולדימיר איביץ' לשחקן הכדורגל הסרבי המצליח ביותר ששיחק ביוון בקבוצה שאינה אולימפיאקוס - איוויץ', אלא בפאוק סלוניקי, ולפני כן שיחק לזמן קצר ב-AEK אתונה.

ארגונים

ההערכה היא כי ישנם עשרות ארגונים שנמצאים ברחבי שתי המדינות וכמות קטנה יותר בפזורה, אך קשה לשמור על סיכום מדויק של כמה באמת קיימים. עם זאת, בדרך כלל ידוע על ארגונים בולטים ביוון-סרביה שנפגשו עם גורמי ממשל ואישים פוליטיים, מנהיגים דתיים וחברי קבוצות יווניות-סרביות במטרה לחזק יחסים הדדיים, לתת חסות לחגיגות תרבותיות והיסטוריות, להקים יוזמות כלכליות ולתיאום שונות מאמצים הומניטריים. ארגונים יוונים-סרבים קטנים יותר מארגנים בדרך כלל פעילויות פנאי מקומיות. ב-28 ביולי 2006, 18 חברי הפרלמנט הסרבי קיבלו יוזמה להקמת קבוצת ידידות סרבית יוונית, ובמטרה להגביר את שיתוף הפעולה הפרלמנטרי בין שתי המדינות.[63]

אירועים

יריד הספרים הבינלאומי בבלגרד

בשנת 2009, יוון הייתה ארץ הכבוד ביריד הספרים הבינלאומי 54 בבלגרד, שנוסד בשנת 1856. הסופרים הסרבים והיוונים דראגן וליקיץ' וטנזיס ולטינוס פתחו את האירוע. סרביה זכתה לכבוד ביריד הספרים הבינלאומי התשיעי בסלוניקי בשנת 2012.[64]

ייצוג

  • סרביה מחזיקה שגרירות הממוקמת באתונה וקונסוליה כללית בסלוניקי.
  • יוון מחזיקה שגרירות בבלגרד, קונסוליה כללית בניש ומשרד בפרישטינה.
  • סרביה מחזיקה גם בקונסולית כבוד ומוזיאון זיכרון בקורפו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

ארגונים ממלכתיים

אחרים

ביבליוגרפיה

הערות שוליים

  1. ↑ "Bosnian Serb Officials Express Satisfaction Over Greek Support". Athens News Agency (www.serbia-hellas.com). 9 באוקטובר 1995. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2008. 
  2. ↑ Dimitrios K. Katsoudas (3 במרץ 2009). "Serbia on the Road to Europe; Problems and Perspective". Greek Ministry of Foreign Affairs. אורכב מ-המקור ב-19 May 2007. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2008. 
  3. ↑ Nicol, Donald M. The Last Centuries of Byzantium, 1261-1453. עמ' 254. 
  4. ↑ Dušan T. Bataković (2006). "A Balkan-Style French Revolution? The 1804 Serbian Uprising in European Perspective". Balcanica (SANU). XXXVI: 126–127. 
  5. ↑ Ministėre des Affaires Etrangėres, Correspondance Consulaire, Salonique, vol. 15 bis (1795-1809) 312a. Cited by Vakalopoulos, p. 11.
  6. ↑ Jelavich 1983, p. 207.
  7. ↑ Jelavich 1983, p. 240.
  8. ↑ Jelavich 1983, p. 201.
  9. ↑ Lambros Koutsonikas (1863). Genikē historia tēs Hellēnikēs Epanastaseōs. עמ' 121. OCLC 679320348. 
  10. ↑ Богдан Љ Поповић (2010). Дипломатска историја Србије. Завод за Уџбенике. עמ' 334. Уговор је тако по- тписан у Бечу (у Феслау) 14/26. августа 1867. године.315 У самој преамбули савезног уговора гово- ри се да је „положење христијана на востоку несносно" и да се они морају ослободити. Уз то, у преамбули се ... 
  11. ↑ "Serbia and Greece in the First World War : An Overview". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  12. ↑ "Diogenis D. Valavanidis". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  13. ↑ L.S. Stavrianos, The Balkans since 1453, page 756.
  14. ↑ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-1 August 2008. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2008. 
  15. ↑ AFP; "Greek Volunteers Fought Alongside Bosnian Serbs." OMRI Daily News Digest, 13 July 1995;. Retrieved 31 July 2010.
  16. ↑ Grohmann, Karolos; "Greece starts probe into Srebrenica massacre"; Reuters, 27 June 2006 "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-4 January 2009. בדיקה אחרונה ב-26 באוגוסט 2008. 
  17. ↑ Michas, Takis (2002). Unholy Alliance: Greece and Milosevic's Serbia in the Nineties. Texas A&M University Press. עמ' 22. ISBN 1-58544-183-X. 
  18. ↑ "Greek role in Srebrenica massacre investigated", Independent, 29 June 2005
  19. ↑ Michas, Takis (2002). Unholy Alliance: Greece and Milosevic's Serbia in the Nineties. Texas A&M University Press. עמ' 17–41. ISBN 1-58544-183-X. 
  20. ↑ Smith, Helena (5 בינואר 2003). "Greece faces shame of role in Serb massacre". London: The Guardian. בדיקה אחרונה ב-20 באפריל 2010. 
  21. ↑ Koknar, Ali M. (14 ביולי 2003). "The Kontraktniki : Russian mercenaries at war in the Balkans". Bosnian Institute. אורכב מ-המקור ב-4 March 2016. בדיקה אחרונה ב-18 בספטמבר 2010. 
  22. ↑ "This ‘Greek-Serb friendship’ is a phenomenon of very recent years. Indeed, does anyone remember any reference to such a ‘Greek-Serb friendship’ fifteen years ago? I believe that the ‘Greek-Serb friendship’ is related to the reemergence in Greece, during the last decade, of the old anti-Turkish and anti-Muslim phantasms. (…) I often hear from Greek friends, in various versions and variants, the following type of argument: Islam, both Turkish and Albanian encircle Greece. As you know, this argument is not simply accepted by some, but it is a deep-rooted perception. (…) It is totally irrational. In my opinion it is a pure phantasm." Kosovo Serb Refugees: Unimportant Detail or The Real Ethnic Cleansing? Panayote Dimitras Greek Helsinki Monitor 2/7/1999, AIM Athens
  23. ↑ 1.Development of military operations in the Balkans
    2.Greek-Serbian relations (The bilateral alliance treaty of 1913 was triggered in the Second Balkan War against Bulgaria, but not during the Greek-Turkish crisis of 1913-4, nor in the declaration of war from Vienna to Belgrade in August 1914 - without even putting the cooperation between the two countries under questioning)
    3.The Serbian aspirations in the region(Serbian military and political officials had previously expressed claims to part of the Macedonian lands annexed by Greece in 1912-3, but the bilateral alliance downgraded such plans. - Loukianos Hassiotis efsyn.gr 11.10.2015).
  24. ↑ Serbian propaganda activities were mainly driven in three areas: the replacement of Greek-speaking clergy and teachers by Serbs, the replacement of local Greek authorities by Serbian officials, and the aiming of propaganda at both the local population and European public opinion. (Translated from Greek) Loukianos Hassiotis efsyn.gr 11.10.2015
  25. ↑ Raju G. C. Thomas (1 בינואר 2003). Yugoslavia Unraveled: Sovereignty, Self-Determination, Intervention. Lexington Books. עמ' 312–. ISBN 978-0-7391-0757-7. 
  26. 1 2 Tom Gallagher (2005). The Balkans in the New Millennium: In the Shadow of War and Peace. Routledge. עמ' 64–. ISBN 978-0-415-34940-6. 
  27. 1 2 "NATO and Greece, Clinton's visit". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  28. ↑ Peter Phillips; Tom Tomorrow; Project Censored (U.S.); Mumia Abu-Jamal (2000). Censored 2000: The Year's Top 25 Censored Stories. Seven Stories Press. עמ' 44–. ISBN 978-1-58322-023-8. 
  29. ↑ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-14 May 2014. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2016. 
  30. ↑ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-13 May 2014. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2016. 
  31. ↑ "Политика Online - Дијаспора може да промени Србију". Politika Online. בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  32. ↑ "Rice Headed to Serbia". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  33. ↑ "Greek Volunteers in Yugoslavia". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  34. ↑ "Minister Milicevic Received Greek-Serbian Society Delegation". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  35. ↑ "50 Tons of Humanitarian Aid to Belgrade from the Municipality of Kalamaria". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  36. ↑ "Another Convoy of Relief Aid for Yugoslavia Will Leave Athens Soon". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  37. ↑ "Humanitarian Event in Thessaloniki to Save Newborn Babies". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  38. ↑ "Peace Train to Aid Bosnian Serbs". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  39. ↑ "70 Tons of Humanitarian Aid Will Be Sent to the Bosnian Serbs". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  40. ↑ "Two Tons of Greek Humanitarian Aid Arrived in Serb Republic". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  41. ↑ "Greek Humanitarian Aid to Bosnian-Serb Town of Doboi". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  42. ↑ "Greece Sends Aid to Krajina refugees, Criticizes West". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  43. ↑ Serbian Interior Ministry sends firefighting squad to Greece, Government of Serbia, 31 August 2007
  44. ↑ "World War I". Encyclopædia Britannica. בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  45. 1 2 "Grci spremni da ulože 3 mlrd. evra". B92.net. בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  46. ↑ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-27 February 2009. בדיקה אחרונה ב-26 בפברואר 2009. 
  47. ↑ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-4 November 2012. בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2008. 
  48. ↑ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-23 May 2010. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2010. 
  49. ↑ SmartWeb. "Join the Pool of the Successful". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  50. ↑ "Christodoulos Contacts in Belgrade". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  51. ↑ "In Cyprus, Even Pizza is pro-Serb". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  52. ↑ Velikonja, Mitja (2003). Religious separation and political intolerance in Bosnia-Herzegovina. College Station: Texas A&M University Press. p. 265. ISBN 978-1-58544-226-3.
  53. ↑ "Serbia Calls for Confederation with Greece". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  54. ↑ "Premier Says Serbian Proposal For Tripartite Confederation 'Not Yet Examined'". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  55. ↑ "b-info.com - This website is for sale! - b-info Resources and Information.". אורכב מ-המקור ב-20 April 2016. בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  56. ↑ "Grčka grupna viza besplatna". Blic. יוני 2008. אורכב מ-המקור ב-29 October 2012. בדיקה אחרונה ב-23 ביוני 2008. 
  57. ↑ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2 September 2010. בדיקה אחרונה ב-1 בספטמבר 2010. 
  58. ↑ "Chilandar Monastery". Embassy of Serbia in Athens. אורכב מ-המקור ב-30 January 2008. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2008. 
  59. ↑ Petar Opačić. "Le front de Salonique: Zeitinlik". Embassy of Serbia in Athens. אורכב מ-המקור ב-21 July 2011. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2008. 
  60. ↑ "Serbs on Corfu 1916-1918". Embassy of Serbia in Athens. אורכב מ-המקור ב-30 January 2008. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2008. 
  61. ↑
  62. ↑ Serbia in the World (76–83). Ministry of Information of the Republic of Serbia. 1998. עמ' 72. ... are the famous monasteries of Fruska Gora, which earned this mountain the name of the "Serbian Athos". 
  63. ↑ "Daily Survey". בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
  64. ↑ Ekaterina Petrova. "Balkan Travellers - Greece Honoured at International Book Fair in Serbia". אורכב מ-המקור ב-22 December 2015. בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2016. 
יוון יחסי החוץ של יוון
המזרח התיכון איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן
אסיה אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סין • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד
אירופה אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אפריקה אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה
אמריקה אורוגוואי • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • איי בהאמה • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה
אוקיאניה אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי
סרביה יחסי החוץ של סרביה
המזרח התיכון איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן
אסיה אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סין • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד
אירופה אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אפריקה אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה
אמריקה אורוגוואי • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • איי בהאמה • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה
אוקיאניה אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.