יחסי יוון–עיראק

יחסי יוון–עיראק
יוון עיראק
יווןעיראק
שטח (בקילומטר רבוע)
131,957438,317
אוכלוסייה
10,607,05138,872,655
תמ"ג (במיליוני דולרים)
299,300649,300
תמ"ג לנפש (בדולרים)
28,21716,703
משטר
דמוקרטיהרפובליקה
סגן שר החוץ ספירוס קובליס נפגש בבגדאד עם סגן שר החקלאות העיראקי, מהדי אל קאיסי.

יחסי יוון–עיראק הם יחסי החוץ בין יוון ועיראק. יחסי העמים היוונים והעיראקיים נטועים עמוק בהיסטוריה, שניהם פיתחו תרבויות שהשפיעו על מהלך האנושות. הם החלו כאשר חכמי יוון במהלך האלף הראשון לפני הספירה חיו ולמדו בבבל ובאשור, עד מאוחר יותר כאשר אלכסנדר השלישי, מלך מוקדון שלט במסופוטמיה (שמה הוא ממוצא יווני, כלומר "הארץ בין שני נהרות") ומת בבבל. יוון תומכת בתוקף בעקביות בעצמאות, בריבונות ובשלמות הטריטוריאלית של עיראק. באופן מסורתי יוון שמרה על יחסים טובים וידידותיים עם עיראק בשל קשרים היסטוריים ותרבותיים חזקים, עוד מימי קדם.[1] שתי המדינות גובלות בטורקיה.

היסטוריה

היסטוריה מודרנית

מאז 1979, כאשר עלה סדאם חוסיין לשלטון היחסים הפוליטיים של יוון–עיראק היו טובים אך מוגבלים בשל המשטר הטוטליטרי בעיראק. הסכמים רשמיים שנחתמו על ידי יוון ועיראק מדגימים את רוח הסולידריות ושיתוף הפעולה של יחסי שתי המדינות. לדוגמה, בשנת 1979 ביקר ראש ממשלת יוון קונסטנדינוס קרמנליס בבגדאד; במהלך אותו ביקור חתמו שני הצדדים על הסכם שיתוף פעולה בנושאים טכניים וכלכליים.[1]

יתר על כן, במהלך מלחמת איראן–עיראק התקיים שיתוף פעולה בתחום חומרי המלחמה. כפי שב-1985 חברת PYRKAL היוונית סיפקה לעיראק אמצעי לחימה בשווי 77 מיליון דולר וב-1987 חברת EBO היוונית סיפקה אמצעי לחימה בשווי 83 מיליון דולר.[1] לאחר מלחמת המפרץ הראשונה הוטלו סנקציות של האו"ם על עיראק. יוון תמכה בתוכנית הנפט בעד מזון מכיוון שהייתה מעוניינת בעתיד העם העיראקי. כתוצאה מהאמברגו הכלכלי שלה עיראק חייבת סכומים גבוהים לחברות יווניות על בסיס שיתוף הפעולה שלהן במהלך מלחמת איראן–עיראק. למרות הבידוד הבינלאומי של עיראק שתי המדינות המשיכו בשיתוף הפעולה שלהן. באופן ספציפי, בשנת 1998 יוון ועיראק חתמו על הסכם שיתוף פעולה מדעי ותרבותי שכלל שיתוף פעולה בין אוניברסיטאות עיראקיות ויווניות בנוגע להכרה בתארים, הענקת מלגות והוראת יוונית עתיקה ומודרנית בעיראק. בנוסף, ביוני 1999 ביקר נשיא ועדת החוץ בפרלמנט העיראקי באתונה, וכך גם מנכ"ל סוכנות הידיעות העיראקית, שחתם על הסכם שיתוף פעולה עם סוכנות הידיעות באתונה. יתר על כן, ביוני 2000 התקיימה הפגישה השמינית של הוועדה הכלכלית המעורבת של שתי המדינות, ועם סיומה נחתם הסכם בין המדינות.

עמדת יוון בפלישה לעיראק בשנת 2003

הצהרת ראש ממשלת יוון קוסטאס סימיטיס ב-21 במרץ 2003 שיקפה את עמדת יוון הרשמית בנוגע לפלישה, כפי שהוא הצהיר

"יוון לא משתתפת במלחמה ולא תסתבך בה."[1]

בנוסף, שר החוץ היווני, יורגוס פפנדראו הביע את התנגדותה של יוון לכך שארצות הברית תעשה זאת לבדה בעיראק. מפלגות פוליטיות רבות אחרות גינו את הפלישה, כמו המפלגה הקומוניסטית (KKE) ומפלגת השמאל היווני - סינאספיסמוס, שראו במלחמה הוכחה לשאיפות האימפריאליסטיות של ארצות הברית במזרח התיכון.[1]

למרות התנגדותה למלחמה, יוון אכן הסכימה עם מדיניות ארצות הברית לפירוק נשק מעיראק ולהשמדת כל כלי נשק להשמדה המונית, שכביכול היה בעיראק. עם זאת, יוון לא הסכימה עם האסטרטגיה של בוש למלחמה מונעת כאמצעי למאבק בטרור. לעומת זאת יוון תמכה ביישוב הסכסוך על עיראק באמצעים דיפלומטיים ולא בכוח.

בניגוד לאופוזיציה למלחמת המפרץ השנייה, יוון אכן השתתפה במלחמת המפרץ הראשונה, כאמצעי להחזרת השלום במפרץ הפרסי, לאחר שעיראק פלשה לכווית.

תגובה מקומית

דעת הקהל ביוון הייתה באופן גורף נגד המלחמה בעיראק. סקר שפורסם ב-4 באפריל 2003 הראה כי 90.7% מהיוונים התנגדו לחלוטין להתערבות בעיראק, ואילו 3.4% די התנגדו לכך. רק 1.4% הסכימו לחלוטין עם המלחמה ו-2.0% הסכימו במידה מסוימת.[1]

הפגנות רבות התקיימו בהם מפגינים צעקו סיסמאות אנטי-אמריקאיות וצעדו לשגרירות ארצות הברית באתונה ולקונסוליה האמריקאית בסלוניקי. לדוגמה, ב-14 בפברואר 2003 השתתפו כ-100,000 איש בהפגנה נגד המלחמה באתונה.[1] בנוסף, התקיימו שביתות ארציות על ידי שתי התאחדות האיגודים המקצועיים הכלליים ביוון, ה-GSEE (המגזר הפרטי) ו-ADEDI (המגזר הציבורי) כדי למחות על המלחמה נגד עיראק. שביתות אלו השביתו את השירותים הציבוריים, חברות פרטיות, בתי ספר, אוניברסיטאות, חנויות וכו'; על מנת לתת לאנשים את ההזדמנות להביע את התנגדותם למלחמה בראשות ארצות הברית נגד עיראק.

תקשורת יוונית

התקשורת היוונית מתחה ביקורת חריפה על ארצות הברית ועל המניעים שלה למדיניות חוץ וגם גינתה את מדיניות ארצות הברית כלפי עיראק. התקשורת ראתה בגורם הנפט את הסיבה למלחמה. סקר שנערך על ידי Alco הראה כי 91.5% בקרב 94.5% מהצעירים היוונים שצפו בטלוויזיה, קראו עיתונים והאזינו לרדיו במהלך המלחמה האמינו שארצות הברית פלשה לעיראק מסיבות כלכליות בעוד רק 2.7% ראו זאת כמלחמה בטרור. על פי אותו סקר 93.2% מהצעירים היוונים החזיקו בתדמית שלילית לגבי ג'ורג' ווקר בוש.[1]

הסכמים

ההסכמים העיקריים בין יוון לעיראק כוללים:[2]

  • הסכם אגרות דרכון קונסולרי
  • הסכם תחבורה אווירית מסחרית.
  • הסכם סחר.
  • הסכם לשיתוף פעולה חינוכי ומדעי.
  • הסכם על תחבורה בינלאומית בדרכים.
  • הסכם לשיתוף פעולה כלכלי וטכני.
  • הסכם שיתוף פעולה תיירותי בין ארגון התיירות הלאומי היווני (GNTO) לבין ארגון התיירות הממלכתי בעיראק.
  • הסכם להכשרת עיראקים באקדמיה לחיל האוויר היווני.
  • פרוטוקול שיתוף פעולה בנושאים חקלאיים.
  • הסכם שיתוף פעולה לתיירות.

מאז 1978 התקיימו שמונה ישיבות של ועדת השרים המשותפת ליוון ועיראק.

נציגויות דיפלומטיות

  • יוון מחזיקה בעיראק שגרירות בבגדאד.
  • עיראק מחזיקה ביוון שגרירות באתונה.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. 1 2 3 4 5 6 7 8 "Greece and Gulf War II’". lse.ac.uk. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2008. 
  2. ↑ Bilateral Relations – Iraq Ministry of Foreign Affairs, Greece in the World. Retrieved on June 17, 2009.
יוון יחסי החוץ של יוון
המזרח התיכון איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן
אסיה אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סין • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד
אירופה אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אפריקה אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה
אמריקה אורוגוואי • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • איי בהאמה • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה
אוקיאניה אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי
עיראק יחסי החוץ של עיראק
המזרח התיכון איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • קטר • תוניסיה • תימן
אסיה אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סין • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד
אירופה אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אפריקה אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה
אמריקה אורוגוואי • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • איי בהאמה • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה
אוקיאניה אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי
מלחמת המפרץ
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.