יחסי עומאן–צרפת

ראשית היחסים

המגעים הראשונים בין המדינות החלו בשנות ה-60 של המאה ה-17, אז אוניות הסוחר מחברת הודו המזרחית הצרפתית, שסחרו עם הפרסים נכנסו לנמל מסקט, אחד ממקומות המסחר הטובים ביותר באזור. מסקט נפטרה זה עתה משלטון פורטוגל (1508–1649), והסחר עם עומאן חווה התרחבות מהירה בסוף המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18.

משנת 1750 חל במסחר בין צרפת לעומאן תפנית קונקרטית, עם תנועת סוחרים על רקע יריבות וסכסוך אנגלו-צרפתי-הולנדי: לצרכים מסחריים כמו גם לאלה של השיטור בים, התגברו היחסים בין איל דה פראנס (מאוריציוס הנוכחית), אי בורבון (כיום ראוניון) ועומאן, עם תלותיו בחוף הסוואהילי של מזרח אפריקה וזנזיבר.

במסקט התחזק כוחו של אימאם אחמד, מייסד שושלת אל בוסאדי, מאז שנת 1744. העיר הפכה למחסן הראשי ולנמל המסחרי הראשון של המפרץ, בעוד עומאן גיבשה את עמדותיה במזרח אפריקה. לפיכך, צרפת חשבה שמומלץ למסד את מערכות היחסים שלה עם עומאן. בשנת 1775 ניתנה רשות על ידי אימאם אחמד להקים עמדת סחר במסקט, ובשנת 1786 השיגה צרפת את הזכות מהסולטאן חמיד למנות נציג רשמי. עם זאת, המהפכה הצרפתית בפריז גרמה לנסיגה בהתפתחות ההדדית של שתי המדינות. הצרפתים היו עסוקים בעניינים אחרים, ולא עקבו אחר יחסי הסחר. הפרויקט למינוי נציג תושב במסקט נשכח.

בשנת 1803 נפוליאון הראשון ניסה לכונן יחסים דיפלומטיים על ידי שליחת קונסול למסקט, אך העוצר באדר בין סייף, שהושפע מהבריטים, סירב לקבלו. בשנת 1807 הסולטן החדש סעיד בן סולטן (שהפך לסייד סעיד הגדול ושלט עד 1856), הסכים לחתום על הסכם צרפתי-עומאני עם מושל איל דה פראנס, דקאן.

האימפריה העומאנית

משנת 1814 עד 1840, צרפת קיבלה אחיזה באוקיינוס ההודי, והיחסים כוננו מחדש, הפעם בין מוסקט לאי בורבון (ראוניון). בשנות ה-40 של המאה ה-19 עומאן הייתה בשיא כוחה המסחרי והפוליטי: היא שלטה על אימפריה ימית אדירה, מחופי פרס (בנדר עבאס) ובלוצ'יסטן (גוואר) ועד זנזיבר וכף דלגגו בחוף אפריקה (צפון גבול מוזמביק הנוכחי).

הסולטאן סעיד הראה פעילות דיפלומטית גדולה: הוא חתם על הסכמים עם בריטניה הגדולה, ארצות הברית וכעבור זמן קצר עם צרפת, שהיו לה נחלות שכנות חדשות במדגסקר ובאיי קומורו. לאחר הסכם ראשון בשנת 1841, נחתם ב-4 בנובמבר 1844 הסכם סחר וידידות אשר אושרר בשנת 1846.

האמנה איפשרה התפתחות ניכרת במערכות היחסים בין זנזיבר לראיון, וכן הרחבת הסחר הישיר בין האימפריה העומאנית לצרפת המטרופולינית. בדרך זו המשלחת המפורסמת של אוניית הסוחרים האומנית "לה קרולינה" היוותה הצלחה מסחרית גדולה, בזכות לשכת המסחר במרסיי, ואילו הדג'י דריביץ', נציג הסולטאן סעיד ביקר בטולון ובפריז, שם התקבל בברכה על ידי אז נשיא הרפובליקה, לואי נפוליאון.

לאחר מותו של הסולטאן סעיד (1856), האימפריה שלו התחלקה לשני חלקים נפרדים, אשר כל אחד נפל לאחד מבניו. על פי הסכם שנערך בשנת 1862, הבטיחו לונדון ופריז לכבד את עצמאותם של שתי הסולטנויות של זנזיבר ומסקט. לונדון בכל זאת תהפוך את זנזיבר לפרוטקטורט בשנת 1890, אך בזכות ההסכם הזה, הריבונות של הסולטאנים של מסקט תמיד כובדה בקפדנות.

קשרים צרפתיים-עומאניים התחזקו בבירור לאחר פתיחת נציגות קונסולרית צרפתית במסקט, על ידי שר החוץ הצרפתי, בשנת 1894. סגן הקונסול פייר אוטבי שהגיע בשנת 1894, זכה במהרה לאמון הסולטן פייסל. הוא אכן התייצב היטב בצרפת: בשנת 1896 תרם בית יפה במסקט, שמכונה כיום "מאיסון דה לה פראנס", בית צרפת.

בסוף מלחמת העולם הראשונה, צרפת התבססה היטב בג'יבוטי, וסגרה את הקונסוליה שלה במסקט (1920), והעבירה את אחריותה לקונסוליה הצרפתית בבומביי. היחסים הטובים שכוננו בין צרפת לסולטנות עומאן קיימים, אך הם איבדו את תוקפם במשך 50 השנים הבאות.

היחסים כיום

היחסים הדו-צדדיים חוו צמיחה חדשה לאחר עלייתו לשלטון של קבוס בן סעיד ב-23 ביולי 1970, ורצון אמיתי מצד צרפת בפיתוח עומאן. שגריר צרפת בכווית הוסמך אף לעומאן בשנת 1972, ושנתיים לאחר מכן, בינואר 1974, נשלח שגריר תושב למסקט.

תחייה זו של יחסי צרפת-עומאן מביאה במהרה לכונן שיתוף פעולה תרבותי וטכני נרחב. בשנת 1974 הוקם מרכז עומאני צרפתי (CFO), וב-29 בספטמבר 1979 נחתם הסכם שיתוף פעולה תרבותי וטכני, אשר הראה את הרצון לקיים יחסים טובים בין המדינות.

כמה שנים לאחר מכן, שיתוף פעולה זה התחזק על ידי הסכמים חדשים, כמו זה שנערך ב-19 בדצמבר 1982 המדגיש את שיתוף הפעולה הכלכלי. מאז, שתי המדינות הרחיבו את שיתוף הפעולה הטכני למספר רב של תחומים: השקיה, משאבי מים, גאולוגיה, שירות המדינה, תיירות, בריאות, ארכאולוגיה, הנדסה, ועוד. יתר על כן, ועדת שיתוף פעולה תעשייתי, המתקיימת עם ועדת שיתוף הפעולה התרבותית והטכנית המשותפת, תורמת משמעותית למעקב ולחיזוק שיתוף הפעולה.

ביקורו הרשמי של הסולטאן קבוס בצרפת, בין ה-30 במאי ל-2 ביוני 1989, היה ההזדמנות לאשש את התקשרותם לידידותם המשותפת. ביקורו הממלכתי של פרנסואה מיטראן בעומאן, מ-28 בינואר ועד 30 בינואר 1992, אפשר לו לחנוך, יחד עם הסולטאן, את המוזיאון הצרפתי-עומאני במוסקאט, שהוקדש ליחסי המדינות.