לימה בואי

לימה רוברטה בואי (באנגלית: Leymah Roberta Gbowee; נולדה ב-1 בפברואר 1972) היא פעילת שלום ליברית, הנהיגה מחאה של נשות ליבריה שהביאה להפסקת מלחמת האזרחים ולהפלתו של הרודן צ'ארלס טיילור. כלת פרס נובל לשלום לשנת 2011, יחד עם אלן ג'ונסון-סירליף ותוואכול כרמאן.

תולדותיה ופועלה

בואי נולדה בליבריה, בעקבות מלחמת האזרחים במדינה נמלטה משפחתה לגאנה וחזרה לליבריה לאחר מספר שנים. היא עבדה כעובדת סוציאלית במונרוביה, בירת ליבריה. כעובדת משרד הבריאות היא טיפלה בפליטים בשנים 1995–1996. בשנים 1998–2003 הועסקה על ידי הכנסייה הלותרנית המקומית וטיפלה בנפגעי טראומה ובילדים חיילים ששירתו בצבאו של טיילור.

ב-2002 החלה בואי לארגן שורת תפילות של נשים למען השלום ולפעולה בלתי אלימה להפסקת שפיכות הדמים, היא הנהיגה את "יוזמת השלום של הנשים הנוצריות", אליה חברו גם נשים מוסלמיות. עם התגברות מלחמת האזרחים טיפלה בפליטים הרבים שנמלטו למונרוביה.

באפריל 2003 ארגנה מחאה בהשראת אסתר המלכה, שלבשה שק ואפר, אלפי נשים אספו את שערן, לבשו בגדים לבנים, התיישבו בשוק הדגים והניפו את הסיסמה "נשות ליבריה רוצות שלום עכשיו". הנשים ארגנו שביתה, במהלכה דרשו מבעליהם שיפסיקו את שפיכות הדמים. ב-23 באפריל הסכים טיילור לפגוש אותן לראשונה, בעצרת המונית, עלתה בואי לבמה ומסרה לטיילור הצהרה שחיברו למען השלום והצליחו לשכנעו להיפגש עם מנהיגי המורדים לשיחות שלום באקרה שבגאנה. הנשים בהנהגת בואי ארגנו משלחת לאקרה וחברו לנשים ליבריות ממחנות פליטים מקומיים. עם תחילת השיחות פרסם בית הדין המיוחד בסיירה לאון כתב אישום נגד טיילור באשמת פשעי מלחמה, טיילור נמלט חזרה למונרוביה והאלימות התחדשה ביתר שאת, במקביל להמשך השיחות העקרות בוועידת השלום. בעקבות פגיעת פגז מרגמה במתחם השגרירות האמריקאית במונרוביה, אשר קטל פליטים רבים, יצרה בואי עם הנשים שרשרת אנושית וחסמה את אולם הדיונים, אשר מנעה מהמשתתפים לעזוב. המחאה הביאה ללחץ בינלאומי ותוך שבועיים נחתם הסכם שלום שהוביל לכניסת כוחות מזוינים בינלאומיים לליבריה, כינון ממשלה זמנית, עזיבתו של טיילור וקביעת בחירות דמוקרטיות.

גם לאחר הצלחת המאבק, לא הפסיקה להנהיג את פעילות הנשים, כישלון האו"ם בפירוק מסודר של הלוחמים מנשקם, הביא את הנשים להגיש הצהרה בה פירטו את משגי האו"ם בתהליך והבטחה להתערב על מנת למנוע סכסוך דמים נוסף. בואי כיהנה בוועדת האמת והפיוס של ליבריה בשנים 2004–2005, בבחירות הראשונות לאחר מלחמת האזרחים שהתקיימו באוקטובר 2005, פעלה עם הנשים לעודד את בחירתה של אלן ג'ונסון-סירליף, שנבחרה לנשיאת המדינה והייתה בכך לאישה הראשונה לכהן כמנהיגת מדינה באפריקה. מאז 2006 כיהנה כיו"ר ארגון רשת הנשים לשלום וביטחון באפריקה (wipsen) שמושבו באקרה. היא התפטרה באוקטובר 2012 במחאה על שחיתות שלטונית מצד נשיאת ליבריה ג'ונסון-סירליף.[1]

ב-2011 זכתה בפרס נובל לשלום על מאבקה הלא-אלים למען ביטחון וזכויות נשים. ב-2012 הייתה אחת מנושאי הדגל האולימפי בטקס פתיחת אולימפיאדת לונדון. ב-2016 הגיעה בואי לישראל על מנת להשתתף בצעדה של תנועת "נשים עושות שלום" למען סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני.[2] לבואי תואר שני בתוכנית ליישוב סכסוכים של אוניברסיטת EMU שבוירג'יניה. היא אם לשישה ילדים.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ Nobel laureate Leymah Gbowee disowns fellow winner Ellen Johnson Sirleaf, דיילי טלגרף, 8 באוקטובר 2012
  2. ↑ שי ניר, ‏איך הביאה מחאת נשים לשלום בליבריה? ראיון עם ליימה בואי, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 באוקטובר 2016
זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925 דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבינלאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975 ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבינלאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000 ויליאמס, מגוואייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.