לפטוספירוזיס

לפטוספירוזיס
חיידקים מהסוג Leptospira כפי שנראים דרך מיקרוסקופ שדה אפל
שמות נוספים עכברת
שם בלועזית Leptospirosis
תחום מחלה זיהומית
קישורים ומאגרי מידע
DiseasesDB 7403
MedlinePlus 001376
OMIM 607948

לפטוספירוזיס (מאנגלית: Leptospirosis, מוכרת גם בשמות "עכברת" או "מחלת וייל") היא מחלה זיהומית זואונוטית (מחלה שבה בני אדם עלולים להידבק מבעלי חיים) שנגרמת על ידי חיידקים פתוגניים סלילוניים מהסוג Leptospira שנישא בעיקר על ידי חולדות ויכול לעבור לבני אדם. סימנים ותופעות לוואי של המחלה יכולים לנוע בין תסמינים קלים לקשים במיוחד: כאבי ראש, כאבי שרירים, וחום; עד דימום מהריאות (תסמונת דימום ריאתי חמורה), אי ספיקת כליות, או דלקת קרום המוח.

תפוצת המחלה היא כלל עולמית, אולם היא שכיחה בעיקר באזורים הטרופיים של כדור הארץ, ופוגעת במגוון רחב של בעלי חיים (כמעט כל מיני היונקים רגישים למחלה). לפטוספירוזיס היא מחלה חייבת בדיווח לשירותים הווטרינריים.

המחלה תוארה לראשונה על ידי הרופא הגרמני אדולף וייל בשנת 1886, ומחולל המחלה, החיידק Leptospira icterohaemorrhagiae[1], תואר לראשונה בשנת 1915 על ידי הבקטריולוגים היפנים ריוקיצ'י אינאדה ויסושי אידו.

באוגוסט 2018 אסר משרד הבריאות את הכניסה למספר נחלים ברמת הגולן, בהם משושים, זוויתן, יהודיה, ג'ילבון, דליות (מג'רסה) וכן אתר פארק הירדן, עקב התפרצות המחלה במימיהם [2] [3][4][5].

תסמינים וסימנים למחלה

הסימנים הקליניים בבני אדם

פרק הזמן מרגע הדבקה עד הופעת הסימנים הקליניים בבני אדם נע בממוצע בין 7–12 יום. לפטוספירוזיס מתאפיינת בקשת רחבה של תסמינים שנעים מהיעדר מוחלט של תסמינים ועד כאלה המעידים על מחלה חמורה. בבני אדם מופיעה המחלה לרוב בשני שלבים:

  • השלב הראשון: סימנים של מחלה דמוית שפעת - חום פתאומי, התקררות, כאבי ראש, כאבי שרירים, כאבי בטן, דלקת בלחמיות העין, קשרי לימפה מוגדלים, הקאות ושיעול. תסמינים אלה נמשכים בדרך כלל כשבוע (4–9 ימים), לאחר מכן יורד החום למשך כ-3–4 ימים.
  • השלב השני: עלייה מחודשת בחום הגוף, שלעיתים מלווה בסימנים פחות נפוצים אך קשים יותר של המחלה, דוגמת צהבת (עקב פגיעה כבדית) ודלקת קרום המוח. במקרים אלה ההידרדרות מהירה יותר ושיעורי התמותה גבוהים יותר (5%-15%).

מערכות גוף נוספות שעלולות להיפגע מהמחלה הן כליות, ריאות ולב. אם מתרחשת הדבקה של אישה הרה, עלולה המחלה לגרום למות העובר ולהפלתו.

הסימנים הקליניים בבקר

בבקר בוגר המחלה היא לרוב קלה וחולפת, ולעיתים אף חסרת תסמינים. הסימנים הבולטים ביותר להידבקות בקר הם: הפלות, ירידה בפוריות וירידה בתנובת החלב. חלב הבקר הנגוע נראה צהוב, סמיך וכמעט ללא סימנים של דלקת. העטינים נראים לעיתים רפויים, רכים וריקים. צבע החלב חוזר לרוב לגוון נורמלי תוך 4–5 ימים, וייצור החלב חוזר לערכים נורמליים לרוב תוך 10–21 יום. צהבת ושתן בצבע דמי מופיעים לעיתים רחוקות בבקר בוגר. לעומת זאת בעגלים עלולה להופיע מחלה חריפה המלווה בחום, אנורקסיה (סירוב לאכול) דלקת בלחמית העין ושלשולים. כמו כן עלולים להופיע צהבת, שתן בצבע דמי, אנמיה, דלקת ריאות ופגיעה במערכת העצבים המרכזית עקב דלקת קרום המוח. תמותה עלולה להופיע בתוך 3–5 ימים.

הסימנים הקליניים בצאן

לפטוספירוזיס בצאן בוגר שכיחה פחות בהשוואה לבקר, אולם דומה בעיקרה לבקר ולרוב אינה מלווה בסימנים קליניים. בטלאים עלולה להופיע מחלה חריפה המלווה בחום, אנורקסיה, לעיתים צהבת, שתן בצבע דמי ואנמיה. הפלות עלולות להופיע בצאן בדומה לבקר.

גורם

חיידקים מהסוג Leptospira על גבי מסנן פוליקרבונט 0.1 מיקרומטר נראים דרך מיקרוסקופ אלקטרונים סורק

Leptospira הוא סוג של חיידקים גראם-שליליים המשתייכים למחלקת ה-Spirochaetes ולהם צורה סלילונית. חיידקים אלה בעלי יכולת תנועה בעזרת השוטון שלהם והם מתחלקים לסרוטיפים רבים.

אופן ההדבקות

דרך ההדבקה הזואונוטית היא על פי רוב על ידי מגע ישיר או עקיף עם שתן של בעל חיים חולה. הנתיב העיקרי לחדירה של החיידק היא דרך פצעים או חתכים בעור או דרך לחמית העין. כמו כן יכולה להתרחש הדבקה דרך מערכת הנשימה על ידי רסס טיפתי של שתן או מים מזוהמים. אופני הדבקה נוספים כוללים חדירת חיידקים דרך עור בריא ושלם עקב שהייה ממושכת בתוך מים מזוהמים ובאמצעות נוזלי המלטה והפרשות רחם לאחר המלטה של בעלי חיים חולים, או הפלה של עוברים מתים.

בעלי חיים ובני אדם נחלקים למאכסנים או מודבקים אקראיים לגבי סרוטיפים ספציפיים של חיידקי ה-Leptospira; בבעלי חיים מאכסנים לסרוטיפ כלשהו מתקיים לרוב זיהום ממושך שבו החיידקים חודרים לכליות ומופרשים בשתן. במצב זה המחלה לרוב קלה. לעומת זאת במקרה שבעל חיים נדבק בסרוטיפ אקראי מופע המחלה הוא לרוב קשה הרבה יותר ואף עלול לגרום למוות. המאכסנים המרכזיים של חיידקי ה-Leptospira שעלולים להדביק חיות משק, כלבים ובני אדם שייכים לסדרת המכרסמים.

בני אדם בעלי הסיכון הגבוה ביותר להדבק במחלה הם אלה שעובדים עם בעלי חיים ובאים במגע ישיר עם בעלי חיים חולים והפרשותיהם, דוגמת רפתנים, עובדי דיר, וטרינרים, קצבים ושוחטים, ומדבירי מכרסמים.

שיטות לאבחון המחלה

צביעת כסף של רקמת כליה חושפת את נוכחותם של חיידקי Leptospira

בשלבים החריפים של המחלה ניתן לאתר את חיידקי ה-Leptospira ברוב נוזלי הגוף, ואילו בשלב הכרוני החיידקים מופרשים בעיקר בשתן.

  • אבחון המחלה - מתבצע על ידי בדיקת הסימני הקליניים של המחלה (הפלות, ירידה בחלב, וכו').
  • אבחון מעבדתי - המשלב מיקרוסקופיה ושיטות סרולוגיות ומולקולריות דוגמת ELISA ו-PCR בהתאמה. האבחון המעבדתי נחלק לשניים:
    • עד שבוע מתחילת המחלה - שיטת הבחירה היא PCR מהדם לפני נטילת אנטיביוטיקה.
    • החל מהשבוע השני למחלה - סרולוגיה היא שיטת הבחירה. כמו כן ניתן לבצע PCR ותרבית לחיידקי Leptospira מהשתן, אולם יש לקחת בחשבון כי חיידקי ה-Leptospira גדלים לאט מאד בתרבית (מספר שבועות).

הטיפול במחלה

הטיפול בלפטוספירוזיס מתבסס על מתן אנטיביוטיקה מסוג הטטרציקלין, סטרפטומיצין ומקבוצת הקווינולונים דוגמת ציפרופלוקסצין. יעילות הטיפול תלויה בסרוטיפ. בעדרים בהם זוהתה המחלה מלווה הטיפול התרופתי במתן חיסונים לכל הפרטים בעדר. בלפטוספירוזיס, כמו במחלות אחרות, מתבססים בעיקר על מניעת המחלה וניטורהּ מאשר על טיפול פרטני בבעלי חיים חולים.

דרכי המניעה ושליטה במחלה

בלפטוספירוזיס ישנה חשיבות רבה למניעה, מכיוון שלשיקולים ממשקיים ישנה השפעה רבה על הסיכון להדבקה והפצה של המחלה. קיימת חשיבות רבה למנוע מחיות בר וממכרסמים להסתובב בסביבת הרפתות/הדירים על מנת להפחית את הסיכון להפצת זיהומים מחיות אלה. אין לאפשר לבעלי חיים לשתות ממקורות מים בלתי מוכרים ושאינם מטופלים העלולים להיות מזוהמים בשתן של בעלי חיים חולים נגועים בלפטוספירוזיס.

הדבקה ברפתות או בדירים נובעת לרוב מהכנסת בעלי חיים חולים לעדר או מגע עם בעלי חיים חולים מהסביבה המהווה מקור להדבקת יתר הפרטים בעדר. מסיבה זו אין לאפשר מגע עם בעלי חיים מהסביבה וכן אין להכניס לעדר בעל חיים חדש אשר לא ידוע אם הוא עצמו חולה או מפריש את החיידקים. כאשר ישנו בעל חיים שכזה, יש להכניסו להסגר בבידוד עד קבלת התשובות מהמעבדה באשר למצב בריאותו ולאחר מכן לחסנו טרם צירופו לעדר.

קיימים חיסונים כנגד חיידקי ה-Leptospira, אך חיסונים אלה לא מונעים לחלוטין את הפרשת החיידקים, אלא רק ממזערים את הסיכון להדבק באופן משמעותי. בעדרים נגועים יש לטפל באופן קבוע בכל בעלי החיים המאובחנים כחולים ולחסן את כל העדר באופן שיגרתי במשך מספר שנים, אפילו אם לא נצפים מקרי תחלואה חדשים. בנוסף לכך יש להפריד את הולדות מאמהותיהם מיד לאחר ההמלטה ואף לטפל מניעתית באנטיביוטיקה על מנת להפחית סיכון להדבקה. בישראל מבוצע החיסון לעדרים על ידי הלשכה הווטרינרית האזורית.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ בשנות האלפיים, החיידק אותו זיהו אינאדה ואידו מוכר בתור Leptospira interrogans serovar ichterohaemorrhagiae.
  2. ↑ משרד הבריאות, עדכון למחלת ה"עכברת", ‏14.8.18
  3. ↑ אלי אשכנזי‏, לאחר שטבלו במקורות מים בגולן: חשד שחמישה גברים נדבקו בעכברת, באתר וואלה! NEWS‏, 13 באוגוסט 2018
  4. ↑ רותם אליזרע, עלה ל-19 מספר המאושפזים מעכברת; הנחלים זוויתן ויהודיה נסגרו למטיילים, באתר ynet, 13 באוגוסט 2018
  5. ↑ רותם אליזרע ואילנה קוריאל, משרד הבריאות: עכברת נמצאה בפארק הירדן, באתר ynet, 15 באוגוסט 2018


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.