מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיר

בשנת ד'תרפ"ב ללוח העברי, פרצה מחלוקת בין רב סעדיה גאון ובין רב אהרן הכהן בן מאיר, ראש ישיבת גאון יעקב, על אודות קביעת לוח השנה וקביעת המועדים. המחלוקת היא אחת מהמפורסמות בין חכמי ארץ ישראל לחכמי התפוצות, אם כי עדיין לא ברור כיצד הסתיימה קביעת ההלכה בנושא - אם לשיטת רב סעדיה אם לדעת רב אהרן - ברור כי רב אהרן עמד בדעתו מול רוחות חזקות ביותר מרבני חו״ל ועם כל זאת לא הסכים בשום אופן לשנות את עמדתו. המחלוקת לא הייתה רק מחלוקת הלכתית, אלא התהפכה למחלוקת פוליטית חשובה ביותר על הנהגת הדור, בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ועל הנחלת מורשת ההוראה לדורות הבאים.

תארוך

אליה מנציבין הסורי מנסח כך את שנת המחלוקת "שנת תלתמאא ותשע עלת בשבתא יב אייר דשנת ארלב דיוניא,[1] בה נפל פולגא בינת יהודיא דבמערבא ליהודיא דבמדנחא בחושבא דעידיהון ויהודיא מן דבמערבא עבדו רשא דשנתהון יומא דתלתבשבא והנון דבמדנחא יומא דחמשבשבא". בספרו "מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיר"[2] מבאר החוקר חיים יחיאל בורנשטיין כי הכוונה שהתחילה המחלוקת בשנת 309 להג'רה (שהתחילה ביום 13 במאי 921, שהיא שנת 1232 ללוח הסורי, השנה ההיא נמשכה עד 1 במאי 922), אך לא חלקו בפועל על קביעת השנה עד שנת 310 להג'רה שהייתה סוף שנת 1233 ללוח הסורי.

המחלוקת

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המחלוקת נסבה אודות שנת ד'תרפ"ב סביב הכלל של דחיית מולד זקן, בדין אם קביעת יום א בתשרי (ראש השנה) נדחה ביום אחד כאשר מולד הלבנה חל אחרי חצות היום. המולד של שנת ד'תרפ"ד חל 237 חלקים (כ-13 דקות[3]) לאחר חצות היום, כך ניסח הרב אהרן הכהן בן מאיר את טענותיו;

..כמה הוריות ועבורים לרבן גמליאל אבינו ז"ל כרצונו ואין ממיר בארץ מכל החכמים שהיו בדורו כל שכן בחוצה לארץ, ולפיכך הוצרכנו לבאר לכם סוד ארבעה שערים להראות כי מאחר שהרשות בידינו לעבר לא בדא ולא באפס שורש מחשבון הכריז חמודנו, גם להודיעכם ביאור כל שער ושער אשר למדנו מן החכמים הראשונים ז"ל וכן הוא מפורש שאין ראש השנה נתכון לא בא' בשבת ולא בד' ולא בו' כענין שלמדנו וירשנו מאבותינו רבן גמליאל הנשיא ורבנו יהודה הנשיא לא אד"ו ראש השנה אלא בשני וג' וה' וביום השבת לא נחלקו חכמים שיום קודש ראש השנה נקרא באחד מאלו ארבעה ימים וכן העמידה סנהדרין גדולה את גבולן רק לארבעת ימים האלה וזה פירושן נולד תשרי בגה"ז רואים אם נשתייר רביע יום חסר אמר"ת חלקים עושין אותו ראש, ואם חסר במר"ת דוחין אותו ואנו מבארין לכם באלו ד הימים כמ' שערים

— מכתב רבי אהרן הכהן בן מאיר אל קהילת בגדד - חיים יחיאל בארנשטיין, ‏מחלקת, ורשה: תרס"ד, באתר HebrewBooks

וכן המשיך רב אהרן הכהן להציע לימודיו באיגרת שכתב אל קהילת בגדאד. כנגדו, רב סעדיה טען כי יש לדחות את ראש השנה בשנה זו ליום שלמחרת. לעומת זאת, הרב אהרן בן מאיר טען שמסורת ביד בית דינו כי יש להוסיף 642 חלקים להגדרת "מולד זקן", ולכן אין לדחות את ראש השנה ליום המחרת כי בשנת ד'תרפ"ד שבה המולד חל רק 237 חלקים לאחר חצות היום.

בהתאם למחלוקת, לפי הרב אהרן בן מאיר הייתה שנת ד'תרפ"ב שנה חסרה ואילו לפי רב סעדיה גאון הייתה השנה בגדר שנה שלמה.

כינויי זלזול

מאבק המחלוקת גרם לשני הצדדים לפרוץ בלשונות חריגות אחד כלפי השני, רב סעדיה גאון כינה את רבי אהרן בן מאיר "אבן ממאיר" וכתב נגדו בחריפות[דרוש מקור], ומאידך רבי אהרן בן מאיר קראו ללא תיאור רב אלא בכינוי סעיד בן יוסף אלדאלאצי,[4] שאף בו יש בו צלילים של זלזול.

פסק ההלכה בארץ ישראל

הרב אהרן הורה בישיבתו ולתלמידיו לקבוע את המועדים כפי הוראתו, ואילו חכמי בבל, ובראשם ראש הגולה דוד בן זכאי ורב סעדיה גאון כתבו לו כי טעות בידו. כתוצאה מכך פסח נחגג בארץ ישראל ביום ראשון, ובבבל ביום שלישי. בתגובה לטענת חכמי בבל, קבע רב אהרן בן מאיר כי הסמכות לקבוע מועדים ולעבר את השנה נתונה לחכמי ארץ ישראל בלבד, ועל כן פסיקתו מוסמכת יותר משל בן זכאי ורב סעדיה.[5]

ספר המועדים ומקבילו ספר ארבעה שערים

בעקבות המצב שנוצר, בו יהודים באזורים שונים חגגו מועדים בזמנים שונים, הזדעזעו חכמי בבל מהפילוג וניסו לשכנע את רבי אהרן בן מאיר לחזור בו והפיצו בקהילות שונות מכתבים המזהירים שלא לנהוג כשיטתו, וכן רב סעדיה גאון פרסם את "ספר המועדים" נגד שיטתו, אך רבי אהרן בן מאיר גם עמד ופרסם את לוח "ארבעה שערים" (של חכמי בבל) בגרסה שלו. מצב בלתי-אפשרי זה הוביל את רב מבשר ותומכיו, שבתחילה צידדו בשיטת רבי אהרן בן מאיר, לעבור לצד של רב סעדיה גאון וחכמי בבל.

חליפות המכתבים בין הצדדים הניצים לא פסקו, וחכמי בבל כתבו לרבי אהרן בן מאיר וניסו לפייסו לחזור בו ("נעשינו חרפה בגויים וקלסה בין המינים"; "אבלים נזופים בבכי תמרורים ואנחה", ועוד), אך רבי אהרן לא חזר בו והשיב להם במכתב כי "אף אילו נהרגנו ואלף כמותנו, לא נשנה מנהג אבותינו ולא נחליף חוק... יש הרשות לחבורת ארץ ישראל על חכמי בני הגולה, ואין לבני הגולה רשות על בני ארץ ישראל.[6]" בהמשך מכתבו זה טען רבי אהרן בן מאיר כי רב סעדיה גאון אשם במחלוקת שפרצה.

עמדת הרמב"ם

בעניין הנקודתי שבו נחלקו רבי סעדיה גאון ובן מאיר, פסק הרמב"ם כדעתו של רבי סעדיה גאון. אולם, דברים אחרים שכתב רס"ג במכתביו כנגד שיטת בן מאיר, זכו לביקורתו של הרמב"ם. מדובר בעניינים עקרוניים בדבר קביעת לוח השנה, וסמכותו של חשבון הלוח הקבוע מול לוח המבוסס על ראיית הירח, ולא בפרטים טכניים בלוח החשבון הקבוע.

כך לדוגמה, בפירוש המשנה לרמב"ם חרג הרמב"ם מדרכו בפירוש וטוען כלפי מישהו שלדעתו סטה מדרך המשנה והתלמוד, כך כתב:

ואני מתפלא על אדם שמכחיש ומתוכח בדבר הברור ואומר שדת היהודים אינו בנוי על ראיית החודש אלא על החשבון בלבד, והוא מאמין בכל הלשונות האלה. ואיני חושב שהאומר כן מאמין בכך אלא היתה מטרתו בדבר זה לנגח את יריבו באיזו צורה שתהיה שלא בצדק או בצדק - כיון שלא מצא מפלט מלחץ הוכוח. ומה שראוי שאתה תאמין שעיקר דתינו בנוי על הראייה ואם לא ייראה החדש משלימין שלשים יום לחדש היוצא ולשונות המשנה והתלמוד ומעשיות רבים שאירעו בענין זה במשך כל השנים מעידים באמצעות דבר זה

— פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת ראש השנה פרק ב משנה ז

לפי הערות הר"י קאפח[7], כיוון הרמב"ם בדברים הללו כלפי אחת מטענות רב סעדיה גאון כנגד רבי אהרן הכהן בן מאיר. בהזדמנות נוספת בפירושו למשנה,[8] חזר הרמב"ם להתווכח עם עמדת רב סעדיה גאון, וכך כתב;

ודבר זה ממה שמבטל טענת כל מי שמתוכח וטוען שלא היה צום כפור כלל לא ביום ששי ולא ביום ראשון, ושכל מה שנזכר דבר זה במשנה הוא על דרך ההנחה 'אלו אירע'. הרי דברה המשנה בהלכה למעשה שהפלוניים (כלומר הכהנים עולי בבל) היו אוכלים אותו חי, ואין מקום כאן לשום וכוח. ואי אפשר לומר שזה הנחה למה שלא היה, והרבה בתלמוד מה שמחזק דבר זה. אלא הענין הולך אחר הראייה בזמן שהיה בית דין, כמו שבארנו בראש השנה, דע זאת

— פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת מנחות פרק יא, משנה ז

ככל הנראה היה הרמב"ם בקי בסברות המחלוקת וסבר כי אין כל יסוד לשיטת רב סעדיה כי בית דין הגדול לא היו מקדשים על פי הראייה וכן שיום הכיפורים לא יפול לעולם ביום שישי או ביום ראשון. על פי הערות רב יוסף קאפח, ברור כי דברי הרמב"ם מכוונים כלפי רבינו סעדיה גאון ואף רבינו חננאל.[9]

הרמב"ם קבע גם, שקידוש החודש נתונה לחכמי ארץ ישראל בלבד. וז"ל:

ודע שהחשבון הזה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי החדשים והמועדים אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד, אלא בשעת הצורך ובהעדר החכמים מארץ ישראל אז אפשר לבית דין הסמוך בארץ ישראל שיעבר השנים ויקבע חדשים בחוצה לארץ כמו שעשה רבי עקיבא

גם בספר המצות לרמב״ם, האריך הרב לסתור אותה הטענה.[10]

מגילת אביתר

ידוע כי בשנת ד'תרפ"ג עוד היה הבדל בין זמן חגיגת המועדים, ולעומת זאת בשנת ד'תרפ"ד הם כבר נחוגו באותו זמן בבבל ובארץ ישראל, מכל מקום לא חזרו גאוני ישיבת אביר יעקב מעמדתם ועוד בימי אביתר הכהן גאון - שנפטר כמאה שנים לאחר מכן - מבואר[11] כי אין כל סמכות לרבני הגולה לעבר את השנים אלא הסמכות הבלעדית ניתנה לבני ארץ ישראל, וכך ביאר רב אביתר הכהן גאון את היסטוריית תורת העיבור בישראל;

..נח מסר לשם ונכנס עמו בסוד העיבור ועיבר את השנה ונקרא כהן לאל עליון שנ נשבע יי ולא ינחם אתה כהן לעולם, ומנין שכשמסר לו סוד העיבור נעשה כהן? שנ על דברתי מלכי צדק. ואברהם מסרו ליצחק בנו ונכנס עמו בסוד העיבור ועיבר את השנה לאחר מיתת אברהם שנ ויהי אחרי מות אברהם וג(ומר). ועל ידי שנכנס בסוד העיבור ברכו ברכת עולם שנ ויצחק מסרו ליעקב אבינו וניכנס עמו בסוד העיבור עם כל הברכות וכשיצא לחוצה לארץ בקש לעבר את השנה אמ לו הק יעקב אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ הרי יצחק אביך הוא בארץ יעבר את השנה שנ וירא אלים אל יעקב עוד למה נא עוד שפעם ראשנה נגלה עליו ומנעו וכשבא לארץ נאמר לו קום עבר את השנה שנ וירא אלים אל יעקב עוד ויאמר אליו קום עלה בית אל ועל ידי שנכנס בסוד העיבור ברכו ברכת עולם ויעקב מסר ליוסף ולאחיו והיו מעברין את השנה בארץ כשירדו למצרים נתמעטו העיבורים עד שבא משה ואהרן וחזר הק מסר להן העיבור שנאמר ויאמר יי אל משה ואהרן בארץ מצ לאמר החדש הזה וג(ומר) ואמרי רב מאי לאמר? אמר להן הק עד עכשיו היה אצלי סוד העיבור מיכן ואילך שלכם הוא לעבר .. ממשה רבינו ועד רבן יוחנן בן זכאי לא היה סוד העיבור אצל כל אדם בעולם אלא אצל ראש הסנהדרין שהרי רבן יוח[נן] בן זכאי מסר הסוד והישיבה לרבן גמל הנשיא ובנו אחריו ולא גילו סוד זה עד שבא רבינו הקדוש..

לפי זה מבואר כי ישיבת גאון יעקב המשיכו במסורת של רבי אהרן בן מאיר ולא נענו לרב סעדיה גאון כל עיקר. עם כל זאת, ברבות השנים, עמדת חכמי בבל נתקבלה, ושיטתם בשימוש עד היום, ולולא גניזת קהיר לא היינו יודעים על דעתם של גאוני ארץ ישראל בדין תורת העיבור.

לקריאה נוספת

(http://booksandjournals.brillonline.com/content/books/b9789004259669_006)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ חיים יחיאל בארנשטיין, ‏מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיר, ורשה: תרס"ד, באתר HebrewBooks, עמ' 7 הערה 3
  2. ↑ חיים יחיאל בארנשטיין, ‏מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיר, ורשה: תרס"ד, באתר HebrewBooks, עמ' 7 הערה 4
  3. ↑ כל "חלק" הוא 1/1080 של שעה
  4. ↑ מכתב רבי אהרן הכהן בן מאיר אל קהילת בגדאד - ס. מחלקת, חיים יחיאל ברנשטיין עמ' 50
  5. ↑ קביעה זו לא חודשה על ידו, ויש לה בסיס רחב בספרות חז"ל; כך לדוגמה נקבע במסכת סופרים כי עיבור השנה הוא בסמכותה של "חבורתא קדישתא די בארעא דישראל" (=ארץ ישראל); ביטוי קיצוני לזה ניתן למצוא בפרקי דרבי אליעזר: "אפילו צדיקים וחכמים בחוצה לארץ, ורועי צאן ובקר בארץ (ישראל), אין מעברין את השנה אלא על ידי רועי צאן ובקר" (פרק ח); ראו על כך עוד: יוסף נדבה, ‏קידוש החודש - מאבק על ההגמוניה ביהדות, באתר "דעת"
  6. ↑ כמבואר בתלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק א הלכה ב, ומסכת נדרים סוף פרק ו "אמרו לאחינו שבגולה אם שומעים מוטב ואם לאו יעלו להר אחיה יבנה מזבח חנניה נגן בכנור ויכפרו כולם ויאמרו אין לנו חלק באלהי ישראל"
  7. ↑ לתרגומו של פירוש המשנה להרמב"ם (מסכת ראש השנה)
  8. ↑ בפירושו למשנה מסכת מנחותפרק יא משנה ז, בה כתוב; "..הקטירו הבזכין והחלות מתחלקות לכהנים. חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב חל להיות ערב שבת שעיר של יום הכפורים נאכל לערב. הבבליין (הכוונה לכהנים אלו שמוצאם מבבל) אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה
  9. ↑ הרב קאפח שם מציין אל פירושי רס״ג לתורה, מהדורתו, ספר שמות פרק יג הע׳ 2 וכן לנספחות דף קעד. ואף נגד רבינו חננאל שכתב בפירושו (מסכת שבת סו״פ ואלו קשרים); ׳שמעינן מינה דאע״ג דסתם משנה היא דחויה היא ומשנת יחיד היא ולאו דסתמא היא וכן כל משנה והלכה שהיא כיוצא בה וכולן בדן ואודן בה תלוים שהלכה למשה מסיני שלא לקבוע יום הכפורים סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה׳.
  10. ↑ ספר המצוות לרמב״ם, עשה קנג. עמוד 135 במהדורת הרב יוסף קאפח שנת תשלא (אותה מהדורה שהדפיס כעשר שנים אחרי הדפסת תרגומו המפורסם ב״רמב״ם לעם״)
  11. ↑ מגילת אביתר, דף 4 שורות 15-23
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.