ניר חפץ

ניר חפץ
ניר חפץ, 2001
לידה 2 ביוני 1965 (55)
חיפה, ישראל
מדינה ישראל
עיסוק עורך, דובר, עיתונאי, יועץ תקשורת, יועץ אסטרטגי
מעסיק ידיעות אחרונות, מעריב, "חפץ תקשורת"
קישורים חיצוניים
פייסבוק nirhefez

ניר חפץ (נולד ב-2 ביוני 1965) הוא עורך, עיתונאי ויועץ תקשורת ישראלי.

ביוגרפיה

חפץ נולד בחיפה, עבר עם משפחתו בגיל 16 להרצליה ושירת בצה"ל בחיל המודיעין ממנו השתחרר בדרגת רב-סרן. ב-16 במרץ 2018 פרסם ערוץ 10 תחקיר המבוסס בחלקו על חשיפתו של העיתונאי בן כספית, המתאר את סיפור מותו של רונן ילין, צוער שהשתתף באותו קורס קצינים של חפץ. בספטמבר 1984 יצאו השניים לתרגיל ניווט לילי זוגי באזור ערד-תל-שוקת. לאחר שהשניים נרדמו, נדרס ילין על ידי רכבת משא שריסקה את גופו[1]. על פי התחקיר, בשנת 1987 הגיעה למצ"ח שמועה לפיה הצוער מת מפליטת כדור במהלך מסע הניווט, וחפץ כדי להסתיר את הדבר, הציב את גופתו לרוחב פסי הרכבת. חפץ נחקר ונמצא חף מפשע.[2][3]

חפץ בעל תואר ראשון במשפטים ותואר ראשון במדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב.[4] נשוי ואב לשניים. מתגורר ברעננה.

קריירה

את הקריירה העיתונאית החל בשנות התשעים ככתב ברשת המקומונים "ידיעות תקשורת" מקבוצת "ידיעות אחרונות", וככתב שטח במהדורת החדשות המקומית של הטלוויזיה בכבלים באזור השרון. היה עורך המקומונים "מה בפתח", "על השרון" ו"תל אביב".[5]

בשנת 2003 מונה, במקביל לתפקידו כעורך הראשי של רשת המקומונים "ידיעות תקשורת", גם לעורך אחראי על מדור הספורט ב"ידיעות אחרונות", וב-2006 התמנה לעורך המוסף "7 ימים". בתקופת כהונתו זו פורסמו במוסף תחקירים עיתונאיים רבים כגון פרשיות הכספים של שר האוצר אברהם הירשזון בעמותת "מצעד החיים", חשיפת התיאום בין הבנקים הגדולים בפרשת העלאות תעריפי העמלות, עסקי האורניום החשאיים של ארקדי גאידמק בקזחסטן, אי הסדרים בפריימריז על ראשות מפלגת העבודה בין עמי איילון לאהוד ברק, המחדלים בבנק ישראל בתקופת סטנלי פישר, ניסויים בקופים בתנאים קשים במכון ויצמן ועוד.

בשנת 2005 פרסם יחד עם העיתונאי גדי בלום את הספר "הרועה - סיפור חייו של אריאל שרון", ובשנת 2008 פירסמו את הספר "ישראל לאן - 18 שיחות עם האישים שמעצבים את פני המדינה".

ביוני 2009 עזב חפץ את "ידיעות אחרונות" ומונה לראש מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה,[6] תפקיד אותו מילא עד דצמבר 2010.

במרץ 2011 החל לשמש כיועץ מיוחד לנוחי דנקנר.[7] באוגוסט 2011 מונה על ידי דנקנר לעורך הראשי של העיתון "מעריב", תפקיד אותו מילא עד לרכישת העיתון בידי שלמה בן צבי בנובמבר 2012. לאחר העברת הבעלות על העיתון, פורסמו מספר תחקירים ועדויות של עיתונאים ב"מעריב" בתקופה זו, שבהן עלו טענות על התערבות של חפץ בתכני העיתון לטובת האינטרסים העסקיים של דנקנר.[8]

בין השנים 2014–2017 שימש כדובר ויועץ תקשורת של שרה ובנימין נתניהו.[9] במהלך הבחירות לכנסת ה-20 שימש כמנהל מטה ההסברה של הליכוד.[10]

ב-6 ביולי 2016 פורסם באתר TheMarker כי חפץ יזם הקמת ערוץ טלוויזיה ועירב ביוזמה את ארנון מילצ'ן ורופרט מרדוק.[7] ב-18 בפברואר 2018 פורסמה הקלטה של חפץ, בה הוא תוהה כיצד הגיע המידע לעיתון ומסביר לבן שיחו שמילצ'ן ומרדוק נסוגו מהיוזמה עקב הפרסום.[11]

ב-6 ביוני 2017 הודיעה קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, כי שכרה את שירותיו של חפץ בייעוץ אסטרטגי לקבוצה. כחלק מכך תפקידו של חפץ יהיה לגייס חסויות ופרסומות לקבוצה.[12]

חפץ הוא יועץ בתשלום של ארבעה ארגונים וחברות מתחום הבריאות: חברת אסותא מרכזים רפואיים, איגוד חברות תיירות "המרפא", חברת "שראל" וחברת "צמל".[13]

חשדות לפלילים

קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

ב-18 בפברואר 2018 נעצר על ידי משטרת ישראל ונחקר במסגרת חקירת פרשת בזק-אלוביץ' (הידועה כתיק 4000) בחשד לנטילת שוחד.[14][15] ב-5 במרץ, לאחר כשבועיים במעצר, חתם חפץ על הסכם עד מדינה בתיק זה.[16]

כמו כן נחשד חפץ, במסגרת תיק 1270, כי בשנת 2015 היה שותף לניסיון למנות את השופטת הילה גרסטל למשרת היועץ המשפטי לממשלה, בתמורה לסגירת תיק פרשת המעונות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ אורי בינדר, צעיר שנרדם על המסילה נספה מפגיעת רכבת משא, מעריב (עיתון), 2 באוקטובר 1984
  2. ↑ מעריב אונליין, ‏"הבנו שהוא משובש": בן כספית חושף מדוע לא פרסם את התחקיר על חפץ, באתר מעריב השבוע, 18 במרץ 2018
  3. ↑ אילה חסון, התעלומה על פסי הרכבת: סודו האפל של עד המדינה ניר חפץ, באתר החדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 16 במרץ 2018
    "סימני שאלה סביב מותו של צוער שניווט בקורס קצינים עם ניר חפץ", באתר כלכליסט, 16 במרץ 2018
  4. ↑ רוני סופר, העיתונאי ניר חפץ ינהל את ההסברה של נתניהו, באתר ynet, 10 ביוני 2009
  5. ↑ אביב לביא, נציג המשפחה בשידור הציבורי, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2001
  6. ↑ ענת קם‏, ניר חפץ מונה לראש מערך ההסברה במשרד רה"מ, באתר וואלה! NEWS‏, 10 ביוני 2009
  7. 1 2 נתי טוקר, "ישראל היום" בטלוויזיה? מקורבו של נתניהו בוחן הקמת ערוץ מסחרי, באתר TheMarker‏, 6 ביולי 2016
  8. ↑ נתי טוקר, מה עשה ב"מעריב" האיש שלוחש באוזנם של ראש הממשלה נתניהו ורעייתו, באתר TheMarker‏, 4 בפברואר 2015;
    שלמה מן, הצצה לאופן ההתנהלות של "מעריב" בתקופת העורך הראשי ניר חפץ והבעלים נוחי דנקנר, באתר העין השביעית, 27 בספטמבר 2012;
    ענת מנדל, "הון שלטון וקריסת עיתון": כך השתלט נוחי דנקנר על מעריב, באתר "מגפון", 5 בפברואר 2015
  9. ↑ דובר בני הזוג נתניהו: "הציבור יקנה כל האשמה נגד שרה", באתר גלובס, 9 באפריל 2014;
    נועה פרייס‏, איש הקשר עם התקשורת והמגן האנושי של שרה הולך הביתה: ניר חפץ נפרד מלשכת נתניהו, באתר וואלה! NEWS‏, 1 באוקטובר 2017
  10. ↑ גיא עזרא, ‏סערה בעקבות הקמפיין הגנוז נגד בוז'י הרצוג, באתר "סרוגים", 20 ביוני 2017
  11. ↑ נתי טוקר, קלטת ניר חפץ: ידיעה ב-TheMarker הרסה תוכנית להקמת ערוץ טלוויזיה חדש, באתר TheMarker‏, 18 בפברואר 2018
  12. ↑ גיא בן זיו, ‏בית"ר י-ם מינתה את ניר חפץ כיועץ אסטרטגי, באתר ONE‏, 6 ביוני 2017
  13. ↑ רוני לינדר-גנץ, ניר חפץ, יועצו של רה"מ ושר הבריאות נתניהו מייעץ ל-4 חברות בתחום הבריאות, באתר TheMarker‏, 14 ביולי 2015
  14. ↑ נתי טוקר, ניר חפץ, אחד האנשים הקרובים ביותר לנתניהו, חשוד בשוחד, באתר TheMarker, 20 בפברואר 2018
  15. ↑ חברת החדשות, אלה שמות החשודים בתיק 4000, באתר רשת 13, 20 בפברואר 2018
  16. ↑ זוהר שחר לוי, דרמה בחקירות נתניהו: ניר חפץ חתם על הסכם עד מדינה, באתר כלכליסט, 5 במרץ 2018
עורכי העיתון מעריב
עזריאל קרליבך • אריה דיסנצ'יק • שלום רוזנפלד • שמואל שניצר • עידו דיסנצ'יק • דב יודקובסקי • דן מרגלית • עופר נמרודי • יעקב ארז • אמנון דנקנר • רותי יובל ודורון גלעזר • יואב צור • אבי משולם • ניר חפץ • שלמה בן-צבי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.