סיטומתא

סיטומתא (בארמית: "חותמת") הוא הכינוי התלמודי למנהג הסוחרים לקנות סחורה בדרך מסוימת. "קניין סיטומתא" הוא קניין שתוקפו נובע מעצם העובדה שנהגו במקום מסוים לבצע קניין באמצעותו, והוא מעבר לקניינים הידועים שנקבעו בתורה או בחז"ל, כגון קניין חצר, קניין הגבהה וקניין משיכה. קיימת תפיסה הרואה בקניין זה את הבסיס הקנייני-הלכתי לביצוע רכישה באמצעות רשת האינטרנט, לפיה הקלקה על לחצן התשלום, נחשבת כמעשה קניין, מדין סיטומתא, מאחר שנהגו לבצע קניין באמצעי זה.[1]

דיני הקניין שבמשנה ובתלמוד

על-פי ההלכה התלמודית, לצד הצורך בגמירות דעת של הצדדים בעסקה, כדי שיִשאו תוקף משפטי, אמורות העברת בעלוּת ויצירת התחייבות להתבצע בדרך-כלל באמצעות מעשה פיזי הקרוי "מעשה קניין" או "דרך קניין". דרכי הקניין בהלכה מפורטות ברובן בפרק הראשון של מסכת קידושין במשנה ובתוספתא,[2] וכמה מהן מופיעות לראשונה בתלמוד.[3]

דיני הקניין שבמשנה ובתלמוד הם ביסודם מחייבים. לכל אחת מדרכי הקניין (משיכה, הגבהה, חזקה, חליפין וכדומה) יש צורה קבועה ותנאים נוספים שעליה למלא. אם דרך קניין לא בוצעה, או שבוצעה שלא כדין, לא יהא תוקף להעברת הבעלות או ליצירת ההתחייבות.

דיני הממונות בהלכה ניתנים באופן עקרוני להתנאה.[4] עם זאת, לדעת רוב הראשונים אין דרכי הקניין ניתנות להתנאה, ואין ביכולת הצדדים לשנותן בהסכמה. אמנם יש בראשונים דעת מיעוט הגורסת כי גם דרכי הקניין ניתנות להתנאה, אולם, דעה זו לא התקבלה בקרב פוסקי ההלכה.[5]

המקור התלמודי לקניין סיטומתא

המקור לקניין סיטומתא מצוי בסוגיה קצרה בתלמוד הבבלי, במסכת בבא מציעא עד, ע"א, שם קבע האמורא רבא: "האי סיטומתא קניא", ובתרגום לעברית: "הסיטומתא הזו קונָה." "סיטומתא" בארמית – חותָם. הפירוש המקובל למימרת רבא בקרב הראשונים, הוא: הטְבּעת חותם על סחורה, המתבצעת על ידי הקונֶה - קונָה את הסחורה כשאר דרכי הקניין במיטלטלין.[6] לפי פירוש רש"י שם, מדובר ברישום שמבצע סוחר על גבי חביות יין, את חלקן הוא לוקח עמו ואת רובן הוא מותיר בינתיים בידי המוכר-הסיטונאי, ומטרת הרישום להראות שהחביות שייכות לסוחר-הקונה. הסוגיה חותמת בקביעה כי בְּמקום שנהגו לבצע קניין באמצעות "סיטומתא" - היא קונה.

רבא דיבר, קרוב לוודאי, על דרך קניין מסוימת שהייתה מוכּרת לו.[7] הרא"ש כתב בשם רבינו חננאל שמדובר בתקיעת כף שנהגו הסוחרים בגמר המקח "שתוקע כפו לכף חבירו ובזה נגמר המקח".[8] אולם, דין "סיטומתא" זכה לפרשנות מרחיבה על ידי ראשונים ואחרונים. לפי פרשנות זו, "קניין סיטומתא" פירושו: כל דרך קניין הנהוגה במקום מסוים על ידי בני המקום או על ידי חברי קבוצה מסוימת, כגון הסוחרים. יש להעיר שיוצא דופן מבין הראשונים בעניין זה הוא הריטב"א שמפרש "סיטומתא" כסוג של מטבע, ולדבריו רק דרכי הקניין ה"רגילות" הן שקונות, והסכמת בני המקום על קניין מסוים אינה מעלה או מורידה. פוסקי ההלכה קבעו כי במקום שקיים מנהג לבצע קניין בדרך מסוימת - הגם שדרך קניין זו אינה נזכרת במשנה ובתלמוד - יש לה תוקף.

התקופה שאחר התלמוד

בתקופה הבתר תלמודית, במיוחד בתקופת האחרונים עד ימינו, התפתחו דרכים חדשות ליצירת קניין והתחייבות, שלא היו מוּכּרות בתקופת המשנה והתלמוד, ופוסקי ההלכה נדרשו לדון בתוקפן ההלכתי. לדוגמה, תקיעת כף, שתיית "לחיים" כדרך לסגירת עסקה, אמירת "מזל וברכה" בעסקאות יהלומים, רישום מקרקעין בלשכת רישום מקרקעין ("טאבו") כדרך להעברת בעלות (או זכות קניין אחרת) במקרקעין, חתימה על חוזה כדרך ליצירת התחייבות חוזית, רכישה בכרטיס אשראי, מסחר אלקטרוני, ועוד.[9]

ניסיון להשתית את תוקפן ההלכתי של פרקטיקות מודרניות אלו באמצעות דרכי הקניין הקלאסיות, נידון בדרך-כלל לכישלון. שכן, על-פי רוב, פרקטיקות אלו אינן עונות על הדרישות ההלכתיות של דרכי קניין אלה. הדרך המרכזית להכרה בתוקפן ההלכתי של הפרקטיקות החדשות הייתה במשך מאות שנים, ועודנה היום, דרך הקניין המכוּנה בסִפרות ההלכה "קניין סיטוּמתָא".[10]

במרוצת הדורות, למן ראשית תקופת הראשונים ועד ימינו, נעשה על ידי הפוסקים שימוש רב בקניין סיטומתא. ניתן להיווכח בכך מעיון באלפי תשובות של ראשונים ואחרונים ובפסקי דין רבים של בתי הדין הרבניים ובתי הדין לדיני ממונות במדינת ישראל. לאור האמור עד כה יובן כי לפרקטיקות מודרניות רבות, כגון אלו שנזכרו לעיל, אפשר לתת תוקף הלכתי באופן עקרוני באמצעות "קניין סיטומתא".

תוקפו ומקורו

בעניין תוקפו של קניין סיטומתא נחלקו האחרונים; לדעת החתם סופר ופוסקים נוספים לקניין זה תוקף של קניין דאורייתא, ולדעת נתיבות המשפט ופוסקים נוספים קניין זה אינו אלא מדרבנן.[11] לשאלה זו השלכות שונות אשר נידונו בפוסקים כגון: במכירת בהמת ישראל לגוי על מנת לפטור מקדושת בכור, במכירת חמץ לגוי בפסח, ובקידושי אישה אשר נעשו בחפץ שנקנה בקנין סיטומתא.[12]

בקרקע ובמטבע

הב"ח[13] פוסק שאין קניין סיטומתא מועיל בקרקעות. אמנם הש"ך מסביר בדבריו שזה משום שבמקומו לא נהגו בקניין סיטומתא בקרקע, ולכן ממילא אי אפשר לקנות בו. באופן דומה פסק בנתיבות המשפט לעניין מטבעות, שלא מועיל בהם קניין סיטומתא אלא אם כן נהגו בהם בדווקא קניין זה.

בדבר שלא קיים

נחלקו הפוסקים אם מועיל קניין 'סיטומתא' בדבר שלא קיים, לדעת הקצוה"ח ורע"א לא מועיל, אולם לדעת החתם סופר מועיל גם בדבר שלא קיים.[14] ובאולם המשפט[15] (לרבי יוסף הוטנר) דן לומר שאם מועיל 'סיטומתא' מן התורה א"א להחיל אותו על דבר שלא קיים, אבל אם אינו מועיל רק מתקנת חכמים יכולים להחילו גם על דבר שכעת עדיין אינו בעולם.

לדעת כל הפוסקים אפשר להתחייב לעשות דבר שאינו בעולם כי ההתחייבות היא על האדם ומשעבד את עצמו לעשות כהבטחתו.[16]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ לסיכום מקיף בעניין זה ראו: הרב יחיאל וסרמן, ביצוע קנין באינטרנט, (ובמובאות שם), באתר מכון צומת. המאמר המקורי נדפס בתחומין.
  2. ↑ משנה, מסכת קידושין, פרק א', משנה א'-מסכת קידושין, פרק א', משנה ו'; תוספתא, קידושין, א, א-ט
  3. ↑ למשל: קניין ארבע אמות (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף י עמוד א; ירושלמי, גיטין ח, ג, מט ע"ג); מעמד שלושתן (גיטין יג, ע"א)
  4. ↑ על חופש הצדדים להתנות בדיני ממונות ראו: רון ש' קליינמן, דרכי קניין ומנהגי מסחר בהלכה: משפט, ריאליה והיסטוריה, רמת גן, תשע"ג, 40-39.
  5. ↑ ראו: קליינמן, שם, 48-41
  6. ↑ על הפרשנויות השונות בראשונים למונח "סיטומתא", ראו: קליינמן, דרכי קניין, לעיל הערה 3, 97-83; Ron S. Kleinman, Early Interpretations of the Bible and Talmud as a Reflection of Medieval Legal Realia,16 JEWISH LAW ANNUAL 25-50 (2006); ברכיהו ליפשיץ "סיטומתא; בין קניין לבין התחייבות" ספר זיכרון לפרופסור זאב פלק ז"ל 59–69 (רבקה הורביץ ואח' עורכים, תשס"ה).
  7. ↑ על השאלה ההיסטורית ריאלית כיצד היה מתבצע קניין "סיטומתא", ראו: רון ש' קליינמן "'האי סיטומתא קניא' (ב"מ עד, ע"א): פרשנות המימרה וריאליה תלמודית" סידרא יח 103–118 (תשס"ג); הנ"ל, דרכי קניין, לעיל הערה 3, 69-62; ליפשיץ, שם.
  8. ↑ הרא"ש בב"מ שם. וראה רמ"א חו"מ סי' רא
  9. ↑ על תוקפן ההלכתי של פרקטיקות מסחריות אלו ואחרות כדוגמתן ראו: קליינמן, דרכי קניין, לעיל, הערה 3
  10. ↑ דרך נוספת שבה השתמשו פוסקי ההלכה כדי להכיר בתוקפן של דרכי קניין מודרניות, היא הכלל ההלכתי "דינא דמלכותא דינא". ראו: שמואל שילה, דינא דמלכותא דינא (תשל"ה).
  11. ↑ שו"ת חתם סופר, יורה דעה, סימן שיד; נתיבות המשפט, חושן משפט רא, ביאורים, ס"ק א שניהם מצוטטים בחושן משפט, שם בפתחי תשובה. להרחבה ראו: קליינמן, דרכי קניין, לעיל הערה 3, 139-135, ולפי המפתח בסוף הספר
  12. ↑ שו"ת חת"ס חו"מ סי' יב
  13. ↑ חושן משפט, סימן ר"א.
  14. ↑ פתחי תשוה סימן רא
  15. ↑ סימן רא
  16. ↑ ראה פתחי תשובה לעיל, לדעות שהוא מדרבנן שמועיל מדין התחייבות אישית.
דיני ממונות בהלכה
חיובי תשלומין גזל • גניבה • ארבעה אבות נזיקין • אדם המזיק • שור המזיק • בור • אש • קרן • שן ורגל • צרורות • תשלומי חובל (ה' דברים) • בושת
קנסות תשלומי כפל • תשלומי ארבעה וחמישה • שלושים של עבד • אונס • מפתה • מוציא שם רע • חצי נזק • כופר • צרורות • מודה בקנס
שונות גרמא בנזיקין • דינא דגרמי • היזק שאינו ניכר • היזק ראייה • אדם מועד לעולם • הרחקת נזיקין • זה נהנה וזה לא חסר • דיני שומרים • חזקה (הלכה) • קניין רוחני • שעבודא דרבי נתן • הפקר • ייאוש • השאלה • ירושה • אפוטרופוס • שותפות • ספק ממון • אין הולכין בממון אחר הרוב • בית דין לממונות
קניינים קניין כסף • קניין חצר • קניין חזקה • קניין הגבהה • קניין משיכה • קניין מסירה • קניין רכוב • קניין ארבע אמות • קניין הילוך • קניין אגב • קניין אותיות • קניין הבטה • קניין חליפין • אודיתא • סיטומתא • אסמכתא • מעמד שלשתן • סילוק • מחילה
שטרות שטר חוב • גט • שטר שחרור • כתובה • שטר תנאים • שטר אמנה • שטר אדרכתא • קיום שטרות
מצוות ממוניות השבת אבידה • אונאה • ריבית • מצוות הלוואה • הענקה • משכון • שמיטת כספים
דיני טענות טענת ברי • ברי ושמא • ספק וודאי • קים לי • מרא קמא • כופר הכל • מודה במקצת • מיגו • טענו חיטין והודה לו בשעורין • טוען וחוזר וטוען
פסק בית דין המוציא מחברו עליו הראיה • יחלוקו • יהא מונח עד שיבוא אליהו • כל דאלים גבר • שודא דדייני • מי שפרע • פשרה • עביד איניש דינא לנפשיה • הפקר בית דין הפקר • חזקת ממון • תפיסה • גוד או איגוד

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.