ערב יום הכפורים
| ערב יום הכיפורים | ||
|---|---|---|
 | ||
| חגים | ||
| נחגג | ט' בתשרי | |
| מתקשר ל | ראש השנה, יום הכיפורים | |
ערב יום הכיפורים הוא ט' בתשרי ויש בו הלכות ומנהגים הקשורים ביום הכיפורים הסמוך לו. וכן הוא היום התשיעי מתוך עשרת ימי תשובה.
הכנה
כפרות
מנהג קדמון לעשות כפרת באשמורת הבוקר ולסובב תרנגול סביב הראש ג' פעמים ואומרים עליו זה "חליפתי זה תמורתי זה כפרתי זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום". רבים הנהגים להקדים ולעשות זאת באחד מעשרת ימי תשובה.
סליחות י"ג מידות
בערב יום כיפור לא מאריכים באמירת סליחות, כדי להיות פנויים לענייני היום. אך בשחר שלפניו, אומרים את הסליחות האחרונות בהתעוררות מרובה, ואמרים "סליחות י"ג מידות", על שם הי"ג מידות של רחמים שאומרים לאחר כל בית של הפיוט וכן שמוזכר בו "תמכתי יתדותיי בשלוש עשרה תיבות". הפיוט פותח ב"אזכרה אלוקים ואהמיה" והוא חובר על ידי רבי אמיתי בן שפטיה, (חי באיטליה במאה השביעית לאלף החמישי).
התרת נדרים
רבים מבני ספרד נוהגים לעשות התרת נדרים גם בערב יום כיפור. ולבני אשכנז, רק מי שלא הספיק לעשות בערב ראש השנה ובעשרת ימי תשובה.
צדקה
מרבים לתת צדקה בערב יום הכיפורים לקיים: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". אומרים בשם הבעל שם טוב ש"מצלילי המטבעות המשקשקים בקערות האוספים לצדקה, מתפרדים המקטרגים."
בקשת מחילה וסליחה זה מזה
עבירה שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו[1] שנאמר[2] כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' גו' כלומר חטאתיכם שהם לפני ה' לבד יום הכיפורים מכפר אבל מה שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו [3] לפיכך יתן כל אדם אל לבו בערב יום הכיפורים לפייס לכל מי שפשע כנגדו[4] ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לילך ולפייסו ולבקש ממנו שימחול לו[5] ובשעת בקשת מחילה צריך לפרט החטא שחטא לחבירו[6] ואם חבירו מתבייש בזה לא יפרט החטא[7].
הטבילה במקווה
מנהג ותיקין לטבול במקווה בערב יום הכיפורים לטהרה ולתוספת קדושה. יש לטבול קודם תפלת מנחה כדי להתוודות (במנחה) בטהרה[8] ויש טובלין אחר סעודה המפסקת כדי שיהא סמוך ליום הכיפורים[9].
מנהג המלקות
מנהג עתיק שמתאספים בבית הכנסת וכל אחד כורע ברך וסופג ל"ט מלקות בגב ובחזה, זכר לעונש המלקות. בדרך כלל המצליף משתמש ברצועה מעור של עגל. גם בימנו יש הנהגים בזה. לפי תיאורו של הרב יוסף יואל ריבלין, בקרב אנשי העיר העתיקה היו נוהגים לערוך מעיין ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק.
הליכה לבית הקברות ולקברות צדיקים
הליכה לבית הקברות הוזכר ברמ"א סימן תרו שנהגו לילך בערב ראש השנה ויום הכיפורים לקברות קרובים וצדיקים. ומקורו ממהרי"ל וכלבו.
וידוי
קודם הסעודה המפסקת מתפללים מנחה, ובתפילת המנחה, אומרים וידוי ומפרטים החטאים ועוונות אשר עליהם אנו מבקשים מבורא "סלח לנו, מחל לנו כפר לנו."
אכילה בערב יום הכיפורים
נאמר בפסוק "בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", מפסוק זה למדו חז"ל ש"כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי"[10]. מסופר על הגר"א שנהג לאכול צימוקים במשך כל היום, כדי לא להפסיק ממצוות האכילה.
סעודה מפסקת
אכלים בערב יום הכיפורים קודם כניסת היום הקדוש סעודה מפסקת. בני אשכנז נוהגים לאכול "קרעפלך" (הסיבה לכך הינה מכיוון שברצונינו לכבד את היום באכילת בשר אך מכיוון שאין זה יום טוב ממש אנו מכסים את הבשר בבצק, (וכן ביום הפורים המנהג והסיבה כנ"ל)) ובני תוניס נהגים לאכול ריבת חבושים.
אם הפסיק מאכילתו בעוד היום גדולמ אע"פ שהסכים בדעתו שלא לאכול עוד היום אעפ"כ מותר לו לחזור ולאכול כיון שלא הוציא כן בשפתיו דדברים שבלב אינן דברים ואם הוציא כן בשפתיו אסור לו לאכול מדין נדר (ולא מחמת איסור יום הכיפורים) כיון שאמר בפירוש שלא יאכל עוד היום.
אבל אם קיבל עליו תענית של יום הכיפורים בסתם ולא אמר בפירוש שלא יאכל עוד אם הוא עדיין קודם פלג המנחה אין קבלתו כלום ומותר לחזור ולאכול ואם (עיין סי' רס"אנה טעם על זה) הוא אחר פלג המנחה אזי מועלת קבלתו וחל עליו כל חומר של יום הכיפורים ואסור במלאכה וברחיצה וסיכה חוץ מנעילת הסנדל. וטוב להחמיר ולהתנות בסעודה המפסקת שיהא רשאי לאכול ולשתות עוד אחר הסעודה.
הערות שוליים
- ↑ משנה פה, ב. טור ושו"ע ס"א
- ↑ ויקרא טז, ל
- ↑ רבי אלעזר בן עזריה במשנה שם. לבוש ס"א
- ↑ רא"ש פ"ח סי' כד. טור ולבוש שם
- ↑ גמרא פז, א. טור ושו"ע שם
- ↑ ב"ח ד"ה מצאתי, בשם דרשות מהר"ש סי' שלג. מ"א ריש הסי'
- ↑ מ"א שם.
- ↑ מהרי"ל מהרי"ל הל' ליל יוה"כ . מ"א שם. ט"ז סק"ד
- ↑ מהרי"ל שם. מ"א שם
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח עמוד ב