פמיניזם דתי (יהדות)

על מנת להתאים דף זה למכלול דרוש לבצע בו תיקון כבד. הדף הועבר לטיפולם של עורכי אספקלריה.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית שמימין לתיבת החיפוש, מתחת "רענון" מופיע "בקש טיפול". יש למלא את הסיווג המתאים. אם אין כזה, בחרו: שונות.

ערך זה דורש שכתוב מפני אי התאמת אופיו או תכניו למדיניות המכלול. ייתכן שהמידע המצוי בערך זה מכיל דברי כפירה, כתוב מנקודת מבט חילונית, או שאין בו הבדלה בין קודש לחול ובין דת ישראל לדתות העמים.
ניתן להיעזר בשכתוב ערך זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

פמיניזם דתי הוא כינוי לזרמים אידאולוגים הרואים ביהדות העכשווית מפלת נשים, יש מהם השואפים ליצור תפקידים תורניים נוספים לנשים. ויש מהם הסבורים בכלל כי הפסיקה ההלכתית כולה מפלה נשים ויש לשנותה. הזרמים מבטאים רובם ככולם דעות קונסרבטיביות ורפומיות המעוותות את ההבנה והתפיסה היהודית התורנית בדבר ייחוד ומעמד הנשים.


התפתחות הפמיניזם היהודי

יש הרוצים לראות בייסוד רשת בתי הספר והסמינרים לנשים בית יעקב בפולין שלאחר מלחמת העולם התפתחות פמניסטית-דתית, אף כי הדבר נעשה בברכת גדולי הרבנים ועידודם.

התנועה הרפורמית הייתה החלוצה מבין הזרמים היהודיים-אמריקניים הליברליים להסמיך אישה לרבנות כבר בשנת ‏1972. ב-1983 הוכרע כי גם בתנועה הקונסרבטיבית יכולות נשים להיות מוסמכות לרבנות.[1]

הארגון הפמיניסטי-אורתודוקסי הראשון, המועצה לשיפור המעמד המשפטי של האישה היהודייה, הוקם באנגליה על ידי ליזי הנדס (Lizzie Hands) ב-20 ביולי 1922 לנוכח בעיית הנשים העגונות ומסורבות הגט.[2] לדבריה, עשרים אלף נשים נותרו עגונות לאחר שבעליהם נעלמו ברחבי העולם במהלך מלחמת העולם הראשונה, והתופעה הובילה לחילון ולהגירה. הארגון פעל למען נשים המקבלות על עצמן את ההלכה. יעדן הראשון היה לפרסם את העגינות בכל רחבי העולם ולהעלות מודעות לקשיים העומדים בפני העגונות כדי לגייס אנשים לסייע לפתרונם.[2] במסגרת פעילותה בארגון, הציעה לנדס הוספת תנאי לכתובה או הפקדת גט על תנאי כפתרון לבעיית העגינות וסירוב הגט, וכן תנאים למיגור תופעות החליצה והפוליגמיה. 5 שנים לאחר מכן כבר נפרסה רשת הארגון בערים ברחבי אירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה. הדים לפעילות[דרושה הבהרה] הגיעו גם לפולין, יוגוסלביה ולדרום אפריקה.[2] מחד, הנדס לא תבעה בריש גלי שוויון זכויות גורף לנשים יהודיות, מאידך, הדגישה את מה שראתה כמעמדן נחות על פי ההלכה.[2]

כיום יש אשר בגדילו לטעון כי החינוך למוסד הנישואין המסורתי של איש ואישה הוא "תופעה דכאנית־פטריארכלית שיש לחדול ממנה".[3] בנוסף, "הפמיניזם הדתי דורש 'תיקון עולם' מוסרי תוך עיצוב יהדות שוויונית. דרישה זו מחייבת תיקוני הלכה מתוך שיקולים פמיניסטיים בתחום הגירושין ובתחומים כלכליים". על פי משנתן, הצורך בחידוש ומיגור העולם הישן לתיקונה המוסרי של התורה הוא משימה המוטלת על נשים וגברים כאחד.[4][5]

את שיאה של עזות הפמיניזם הדתי בישראל ניתן לראות בפעולתן של נשים שהקימו לראשונה בישראל מנייני נשים שאף קראו בתורה.

בשלהי שנות ה-90 תאוריית הפמיניזם ההצטלבותי, המדגיש ייחודיות על בסיס זהויות, הובילה קבוצות נשים דתיות לדרישה בהכרתן כתת-קבוצה מיוחדת.[4] בשנת 1997 הוקם ארגון "קולך" על ידי חנה קהת. הארגון מאגד בתוכו לטענתו כאלף חברות (בשנת 2004) הוא קורא ל'שוויון מלא', בעיקר בתחומי הדת. הארגון מוציא עלוני פרשת שבוע שנכתבו בידי נשים, מארגן כנסים, פועל לתיקוני חקיקה לטובת מסורבות גט ועגונות ועוד.

ב-2012 הוקמה קבוצת הפדלחו"שיות ("פמיניסטיות דתיות ללא חוש הומור")[6][7] בפייסבוק.[8] הקבוצה קיימה כנסים ארציים[9] ושימשה מוקד לביקורת ודיון.[10]

השפעה ופעילות של הפמיניזם הדתי

לימוד תורה

ערך מורחב – לימוד תורה לנשים

"כל המלמד ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות" (משניות סוטה ג, ד)

לימוד תורה נחשב כמצווה החשובה ביותר, שבמשך דורות הייתה מוגבלת, ולעיתים אף חסומה, בפני נשים. הכוונת נשים ללימוד תורה – בעיקר תלמוד, שהיה באופן מסורתי נחלתם של גברים – ופתיחת מדרשות תורניות לנשים כדוגמת מדרשות לינדנבאום (ברוריה), נשמת, מתן ומגדל עֹז, משנים את הנורמות המסורתיות. נשים לומדות ומלמדות תורה, באקדמיה ובמוסדות נוספים.

סגנון תפילה

ערך מורחב – תפילת נשים ביהדות

ארגון נשות הכותל לדוגמה, הוא ארגון נשים[11] שמטרתו המוצהרת היא "לאפשר 'חופש תפילה' לנשים בכותל המערבי". ארגון זה מקיים כל העת מאבקים קנטרניים לשינוי המנהג האורתודוכסי המקובל ברחבת הכותל ולאשר התעטפות נשים בטליתות ותפילין, ולקריאת נשים התורה. בניגוד למסורת העתיקה המקובלת במקום.[12]

תפקידים בציבור הדתי

עיסוק של טוענות רבניות בבתי הדין הרבניים נפתח בפני נשים, לאחר מסלול לימודים במסגרת המכון להכשרת טוענות בית דין. נשים שהוכשרו לכך במדרשת נשמת משמשות יועצות הלכה בתחום טהרת המשפחה, ומהוות כתובת נשית לשאלות הלכתיות בנושאים הקשורים לנשים. באוגוסט 2018 מונתה לראשונה אישה לתפקיד עוזרת משפטית בבית הדין הרבני.

נשים השתלבו גם במועצות דתיות, לאחר המאבק הממושך שניהלה לאה שקדיאל באמצעות האגודה לזכויות האזרח. בסוף 2004 מונתה עורכת הדין סמדר גרוס לעמוד בראשות המועצה הדתית כפר סבא מטעם המפד"ל. המהלך נתקל בהתנגדות מצד אישי ציבור ורבנים, שחלקם הוציאו פסקי הלכה נגד מינויה.

אחת ההתנגדויות הבולטות נבעה מכך שגברת גרוס אינה חובשת כיסוי ראש, דבר העומד בסתירה להלכה האורתודוקסית. מה שמגלה אולי על רמת ה'אורתודכסיות' של העומדות בחץ המאבק.

עגינות

ערך מורחב – עגינות

לעיתים גברים מוכנים לתת גט רק בתמורה לתשלום מצד האישה, לעומתם הדיינים נמנעים מלהכריחם מחשש לגט מעושה.[13] האורתודוקסיה המודרנית באמריקה שמה דגש מיוחד על עניין זה. ישנה קואליציה של 12 ארגונים שונים העוסקים בבעיית העגונות ומסורבות הגט[14] לעומת אפס ארגונים העוסקים בבעיית הגברים העגונים ומסורבי הגט.

זכויות משפטיות

מתן עזרה, סיוע וליווי לנשים, גיבוש והחדרת קוד אתי למניעת אלימות במוסדות דתיים, בהתאם לדרישת חוקי המדינה. "אמונה" ו"קולך" הם ארגוני נשים דתיות העוסקים בכך.

פמיניזם בזרמים שונים ביהדות

פמיניזם אורתודוקסי

חלוקה מקובלת בקרב יהדות ארצות הברית היא בין האורתודוקסיה המודרנית והאורתודוקסיה החרדית. האורתודוקסים המודרניים התפתחו על ידי יהודים משתלבים. אלה הם בני מהגרי יהודים שניסו לשלב בין אורח החיים הדתי לבין החברה האמריקאית. במסגרת מאמצי השילוב החלו יהודים אלה לפתח רמות שונות של מחויבות דתית לצד מאפייני התבדלות. האורתודוקסים החרדים צמחו מתוך הישיבות הליטאיות וחצרות החסידות מתוך חוויה הישרדותית ובמטרה להחיות מחדש את שהושמד בשואה, תוך ניתוק מהמגוון וההטרוגניות של מציאותם החדשה.[15]

על פי גישה מקובלת בחברת הלומדים, האישה - עזר כנגדו ונועדה לתמוך בשליחותו הרוחנית תוך דאגתה לניהול הסביבה הגשמית.[16] מאז שנות התשעים התפקיד המסורתי של התמיכה בבעל הלומד תורה אשר הוביל לכניסתן של נשים למעגל העבודה[16] יצר צורך להשכלה רחבה יותר , אתגר שיצר צורך בלמידת מקצועות שאינם בהכרח מזוהים עם תפקידים נשיים מסורתיים של טיפול בילדים והוראה. רכישת השכלה גבוהה ו/או מקצועית העמיקה את המפגש של נשים חרדיות עם ערכים פמיניסטיים חילוניים.

כיום יש זרמים פמיניסטיים דתיים בעלי דגשים שונים שאין ביניהם הסכמה גורפת באשר לאופי וכיוון אחד.[17] הזרמים מתמקדים בהשוואת מעמד האישה בתחומי האוריינות, קידום מעמד האישה בזירת קיום המצוות והקריאה בתורה, שותפות וייצוג במוקדי הכוח הציבוריים, והשוואת המעמד במשפט - כמו למשל במתן גט.[16] בתנועה הפמיניסטית יש המנסים להוביל לשינוי במבנה החברה הגברית החרדית ויש השואפים להקמת מערך חברתי אלטרנטיבי עבור נשים, בו יוכלו לפעול ולהגיע לעמדות כוח לצד המערך הגברי.

פמיניזם בזרמים יהודיים לא אורתודוקסיים

התפתחותן של תנועות פמיניסטיות ספציפיות באנגליה, בארצות הברית ובמידה מסוימת גם בגרמניה, האיצה את השינויים בתפקידיהן של נשים בתנועות רפורמטיות באותן מדינות, במיוחד למן הרבע האחרון של המאה ה-20. מרגע שנוסדה ההתנועה הרפורמית בגרמניה של המאה ה-19, מעמדן של נשים היה בעיני חבריה אחד האתגרים שהציבה המודרניות בפני היהדות. בבתי הכנסת הרפורמיים בארצות הברית התקיימה ישיבה מעורבת בספסלים משפחתיים כבר בשנות החמישים של המאה ה-19, מתוך מענה לצרכים חברתיים ולאו דווקא כצעד אידאולוגי.[18]

ככל הנראה, הפמיניזם לא היה גורם מרכזי בהחלטות להסמיך את ה"רבות" הראשונות בעולם. עד שלב מאוחר יחסית במאה העשרים נמנעו מוסדות רפורמיים ברחבי העולם מההחלטה להסמיך נשים לרבנות. בשנת ‏1972 הייתה סאלי פריסנד (Sally Priesand) האישה הראשונה בארצות הברית שהוסמכה לרבה מטעם ההיברו יוניון קולג'. מכללת מכון ליאו בק בלונדון, המכשירה רבנים הן לתנועה הליברלית והן לתנועה הרפורמית, הסמיכה בשנת ‏1975 את ג'קלין טאביק לרבה הראשונה באירופה לאחר השואה. הנשים בתנועה הרפורמית, ששאבו את השראתן מרעיונות פמיניסטיים, הן שהובילו את המאבק להכרה רחבה יותר של נשים כמנהיגות לא מוסמכות. כפי שציינה קרלה גולדמן (Karla Goldman), נוכחותן הקבועה של הדמויות המרכזיות בפדרציה הלאומית של ארגוני נשים בבתי הכנסת בארצות הברית, וכן פעילויותיהן בשם קהילותיהן ובשם התנועה כולה, הקנו משנה תוקף לדרישתן לאפשר לנשים להשתתף בהנהגה הרוחנית.[18]

השפעת הפמיניזם על היהדות הרפורמית ניכרה בבירור רק משנתקבלה ההחלטה להסמיך אישה לרבנות. בשלהי שנות השישים ובשנות השבעים של המאה העשרים ניצבו בפני התנועה הרפורמית אתגרים חדשים. תנועות יהודיות ליברליות תמכו ברעיון של שוויון מגדרי, אך בפועל רק פעילות פמיניסטיות נאבקו, כאמור, ביעילות ובמרץ למען מינוי נשים לתפקידי "רבות" ו"חזניות" ולעמדות מפתח בבתי הכנסת. המסר של הפמיניסטיות היהודיות - כלומר, הפמיניסטיות שבחרו לפנות אל הקהילה היהודית - התקבל באהדה בקרב החברים בבתי הכנסת הרפורמיים. אנשי התנועה הרפורמית התייחסו למסר זה כאל קריאה לצדק. בהתאם לכך, לטענת מובילות הזרם בתנועה הרפורמית, תובנות פמיניסטיות אינן מיטיבות עם נשים בלבד, אלא משרתות את הקהילה היהודית כולה.[18]

החל משנת ‏1975 הורגשה נוכחותן של נשים, שהוסמכו על ידי מוסדות רפורמיים, ליברליים וקונסטרוקטיביים, לרבות ולחזניות ולמבצעות תפקידים קהילתיים שונים.[18]

כחלק מהפמיניזם הדתי התגבשה ליטורגיה המתחשבת במגדר, תוך פרשנות חדשה של טקסטים מסורתיים, יצירת מדרש נשים וטקסים חדשים לציון רגעים חשובים. הרבה הרפורמית אליז גולדשטיין (Elyse Goldstein) ערכה ופרסמה כתבים העוסקים בקריאה פמיניסטית של התורה ובפרשנות ההפטרות; בתפילה הרפורמית מוזכרות שמותיהן של גיבורות מקראיות כמו מרים, רות, דבורה, בנות צלפחד, ארבע האימהות, אביגיל ואסתר המלכה, וכך מתוקן חוסר האיזון המגדרי ביהדות המסורתית; כן חוברה כתובה שוויונית, בנוסף לטקס חתונה לא-אורתודוקסי (שבישראל איננו תקף משפטית).[18] הסידורים הקונסרבטיביים של מוריס סילברמן (Morris Silverman) ומיכאל גרץ שינו את המלים המסורתיות בברכות השחר מ'שלא עשני אישה', ל'איש/אשה, ישראל וחופשי'.[19][20]

יחס ההנהגה הדתית

הפמיניזם הדתי נתקל מראשיתו בהתנגדות של הממסד הדתי בישראל. ד"ר תמר אלאור טוענת ש"הרדיקלי הפך נורמלי",[21] ומעשים שנחשבו ל"פמיניזם קיצוני" נראים היום נורמטיביים בקרב חלק מן הציבור הדתי-לאומי.

רבים מהרבנים, כולל כאלו המסכימים עם חלק מהטענות הפמיניסטיות, מקבלים מגמה זו בדאגה לא מועטה, כיוון שהם רואים בכך תהליך שמוליך לפגיעה בכוחה של ההלכה. כפי שאומר הרב שלמה אבינר: "הכל תלוי בגישה. אם אשה מאמינה שמשה אמת ותורתו אמת, כל תורה שבכתב וכל תורה שבעל פה, עד הסעיף האחרון, מאמינה שד' פטר אותה ממצווה מסוימת בחכמתו, אך השאיר לה פתח לעשות אם רצונה בכך - הרי יש לה שכר. אבל אם היא חושבת שהזמנים השתנו, ויש לה תרעומת נגד התורה שכבר אינה מתאימה ולכן יש צורך לשדרג אותה – הרי זו כפירה". ולכן, "קדושה כן. נבואה – כן. שייכות לתורה ומצוות – כן. כבוד הדדי – כן. שינויים במנהגי ישראל הקדושים – לא".

רבנים מהזרם המכונה חרדי לאומי יזמו את הקמתו של ארגון "בנין שלם", העוסק בין היתר בהעברת שיעורי תורה לנשים ומתנגד לרבים מהשינויים המוצעים על ידי "קולך". יש רבנים שיזמו מהלכים נגד ארגון "קולך", כמו הרב מרדכי אליהו, שקרא לא להכניס לבתי הכנסת את דפי פרשת השבוע של הארגון, כיוון שלדעתו הם מביאים לזלזול בדברי חז"ל.[22]

לעומת גישות אלו, יש רבנים אורתודוקסים שמעודדים תופעה זו. אחד הבולטים שבהם הוא שלמה ריסקין, רבה של אפרת, שאף היה מעורב במסגרת מוסדות "אור תורה" בפיתוחה של מדרשת לינדנבאום, במערכת ההכשרה לטוענות רבניות ובעמותת "יד לאישה", המעניקה סיוע משפטי לעגונות ומסורבות גט. ריסקין אישר הקמת מנייני תפילה לנשים ביישובו ושילב נשים במועצה הדתית ובהשגחת כשרות. הוא אינו רואה בעיה הלכתית בשילוב נשים בפסיקה, כולל כהונת נשים כדיינות.[23]

נקודות ציון בפמיניזם היהודי בישראל

בעקבות עתירה לבג"ץ של ליאת בר ורבקה לוביץ', פסק בית המשפט העליון ב-2006 כי לחברא קדישא אסור לכפות הפרדה בין המינים בבתי עלמין, וחובתה לאפשר לנשים להספיד.[24] עם זאת, פסיקת בית המשפט לא נתמכה על ידי משרד הדתות עד לשנת 2012, כאשר מועצת הרבנים הראשית של ישראל קבעה כי נשים יכולות להספיד בלוויות, אך על רב הקהילה להחליט על כל מקרה לגופו.[25] בשנת 2013 הבטיחה הרבנות הראשית לישראל להסיר את המכשולים המונעים מנשים לעבוד כמפקחות במערכת הכשרות הממשלתית, וארגון "אמונה" הכריז על קורס הסמכה ראשון לפיקוח לנשים בישראל.[26]

במאי 2013, בעקבות מאבק של קבוצת נשות הכותל, פסק שופט כי פסיקת בית המשפט העליון משנת 2003, האוסרת על נשים לקרוא בתורה או להתעטף בטליתות ברחבת הכותל המערבי, פורשה שלא כהלכה וכי אין איסור חוקי על תפילה שכזו.[27]

בבחירות לכנסת העשרים בשנת 2015 התמודדה מפלגת 'ובזכותן', הראשונה המשלבת נשים וגברים חרדים ברשימתה לכנסת.[28] ב-2016 הפכה כרמית פיינטוך לאישה הראשונה שזכתה לתואר "מנהיגה קהילתית" בבית כנסת אורתודוקסי בישראל, בית כנסת הרמב"ן.[29]

ב-2016 הוכרז שבג"ץ העניק למשרד המשפטים 30 יום לגיבוש תקנות חדשות שיאפשרו לנשים להתחרות באופן שווה בגברים על תפקיד מנהל בתי הדין הרבניים[30]. באוגוסט 2018 מונתה אישה ראשונה כיועצת משפטית לבית דין רבני.[31]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • וינרוט, אבי, פמיניזם ויהדות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000
  • קהת, חנה, פמיניזם ויהדות. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000
  • רוס, תמר, ארמון התורה ממעל לה - על אורתודוקסיה ופמיניזם, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2007
  • רידר אינדורסקי, אסתי, ושאינן נראות: פמיניזם חרדי - המקרה של "לא נבחרות לא בוחרות", הוצאת פרדס, 2018.
  • ארצי סרור חן, הדתיות החדשות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2018

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑
  2. 1 2 3 4 שילה, מרגלית, פמיניזם ואורתודוקסיה: המועצה לשיפור המעמד המשפטי של האישה היהודייה, ציון, החברה ההיסטורית הישראלית, 2006, עמ' 203-224
  3. ↑ רמון, עינת, מחיר החופש, אקדמות כ"ח, 2013, עמ' 43-62
  4. 1 2 קהת, חנה, פורצות גדרות: חינוך ומגדר בשדות שיח מגוונים, תל-אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת גמא, 2017
  5. ↑ Adler, Rachel, Engendering Judaism: An Inclusive Theology and Ethics, Philadelphia: The Jewish Publication Society, 1998
  6. ↑ קפלן, אלעד, "מגדר, יהדות, אינטרנט - סמכות ופמיניזם דתי בסביבות מקוונות", אוניברסיטת בר-אילן תשע"ו
  7. ↑ Hunt, M.E. (2015). From Typewriters to Social Networking: A Feminist Organization's Techno History. Feminism and Religion in the 21st Century: Technology, Dialogue, and Expanding Borders, editor s Messina-Dysert, G and Radford-Ruether, R.. New York: Routledge. 69-76.
  8. ↑ https://www.facebook.com/groups/352850698102983
  9. ↑ מיה בודאי-פרידמן, ‏קונגרס הפמיניסטיות הדתיות: "אנחנו מגזר חדש", באתר כיפה, 6 בינואר 2014
  10. ↑ הרב ברוך אפרתי, ‏הרב אפרתי: פדלחושיות לא, פמינסטיות הלכתיות כן, באתר "סרוגים", 16 בפברואר 2014
  11. ↑ לפי אתר העמותה
  12. ↑ לפי דף המטרות של אתר העמותה
  13. ↑ אליאב שוחטמן, כפייה בגט, באתר "דעת"
  14. ↑ ראו: "THE INTERNATIONAL COALITION FOR AGUNAH RIGHTS"
  15. ↑ Liebman, Charles, Orthodoxy in American Jewish Life, The American Jewish Year Book, 1965, עמ' 21-97
  16. 1 2 3 צרפתי, אורלי ולירן-אלפר, דליה, ניצני שיח נשי-פמיניסטי בעיתונות החרדית המסחרית, קשר 40, אוניברסיטת תל-אביב, 2010, עמ' 126-138
  17. ↑ צרפתי, אורלי, מנשים שקופות לנשים נוכחות: מאבקן של נשים חרדיות על ייצוגן בכנסת ה-20, מגדר 4, 2015, עמ' 1-29
  18. 1 2 3 4 5 היימן, פאולה, פמיניזם ומעמדן של נשים בתנועה הרפורמית, עריכה: אבינועם רוזנק, תל-אביב: מכון ון ליר, 2014, עמ' 509-520
  19. ↑ JTA, Debra Newman Kamin and Alisa Pomerantz-Boro,. "Conservative movement is closing its gender gap, but there is still work to be done". St. Louis Jewish Light (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  20. ↑ מרקס, דליה, שפתיהם דובבות: תפילות מגניזת קהירבסידורי ימינו, גנזי קדם יג, יד בן-צבי, 2017, עמ' 39-74
  21. ↑ תמר אלאור, 1998, "בפסח הבא - נשים ואוריינות בציונות הדתית" הוצאת עם עובד
  22. ↑ בראיון שהתפרסם בראש השנה תשס"ה בכמה עיתונים דתיים
  23. ↑ הרב ריסקין על הסמכת הרבניות: התהליך ההלכתי במלוא תפארתו והדרו /תגובה, www.srugim.co.il
  24. ↑ נחשוני, קובי (17 באפריל 2007). "בג"ץ: גם לנשים מותר להספיד". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  25. ↑ JTA (12 ביוני 2012). "Israeli Chief Rabbinical Council OKs eulogies by women — Jewish Journal". Jewish Journal (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  26. ↑ אטינגר, יאיר (7 במאי 2014). "מאבק הנשים הדתיות הצליח: הרבנות בחנה נשים לתפקיד משגיחות כשרות". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  27. ↑ Rudoren, Jodi. "Israel to Review Curbs on Women’s Prayer at Western Wall" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  28. ↑ "לראשונה: מפלגה של נשים חרדיות תתמודד בבחירות". הארץ (בעברית). 2015. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  29. ↑ "תורתן אמונתן: הנשים שהפכו לרבניות ומנהיגות קהילה בזכות עצמן". mako. 25 במאי 2017. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  30. ↑ יאיר אטינגר, בג"ץ הורה לנסח תקנות שיאפשרו לנשים להתמודד לתפקיד מנכ"ל בתי הדין הרבניים, באתר הארץ, 7 בינואר 2016
  31. ↑ "לראשונה: אישה תכהן בתפקיד משפטי בבית הדין הרבני | כיפה" (בעברית). בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.