פרדריק וילם דה קלרק

פרדריק וילם דה קלרק Frederik Willem de Klerk
פרדריק וילם דה קלרק, 2012
מדינה	דרום אפריקה  דרום אפריקה
לידה	18 במרץ 1936 (84) יוהנסבורג, דרום אפריקה
מפלגה	המפלגה הלאומית
נשיא דרום אפריקה ה-9
תקופת כהונה	20 בספטמבר 1989 - 10 במאי 1994 (4 שנים ו־33 שבועות)
הקודם בתפקיד	פיטר וילם בותה
הבא בתפקיד	נלסון מנדלה

פרדריק וילם דה קלרק (באפריקאנס: Frederik Willem de Klerk; נולד ב-18 במרץ 1936) היה נשיא דרום אפריקה בשנים 1989–1994, והיה האדם הלבן האחרון שכיהן בתפקיד זה. דה קלרק ידוע בעיקר כרפורמיסט שהיה אחראי לביטול משטר האפרטהייד הגזעני ולהפיכת דרום אפריקה למדינה דמוקרטית מלאה, בה בני כל הגזעים, כולל הרוב השחור, נהנים מזכות הבחירה וזכויות אחרות. דה קלרק הוא חתן פרס נובל לשלום לשנת 1993. במדינתו הוא נקרא בקיצור FW.

קריירה מוקדמת

דה קלרק נולד ביוהנסבורג כבן למשפחת פוליטיקאים אפריקאנרית: אביו יוהאנס דה קלרק היה שר ונשיא הסנט של דרום אפריקה, ודודו יוהאנס סטריידום היה ראש ממשלת דרום אפריקה בין השנים 1954–1958. ב-1958 סיים בהצטיינות לימודי משפטים. ב-1969 נבחר לראשונה כחבר פרלמנט מטעם המפלגה הלאומית – מפלגת השלטון השמרנית-לאומנית של ימי האפרטהייד. בשנת 1978 מונה לשר בממשלה, וב-1982 הועמד בראש המפלגה הלאומית בפרובינציית טרנסוואל.

לאחר קריירה פוליטית ארוכה בה רכש לעצמו מוניטין שמרני, עמד ב-1989 בראש קבוצת ה"נאורים" במפלגה, ובפברואר נבחר לעמוד בראשה. בספטמבר אותה שנה, כאשר אולץ הנשיא פיטר וילם בותה לפרוש בעקבות שבץ מוחי שלקה בו, תפס דה קלרק את מקומו כנשיא המדינה.

דה קלרק כנשיא – ביטול האפרטהייד

דה קלרק לוחץ את ידו של נלסון מנדלה

מיד עם כניסתו לתפקיד התגלה דה קלרק כרפורמיסט נאור, שהבין כי משטר האפרטהייד הגיע אל סוף הדרך ושאין מנוס משיתוף הרוב השחור בשלטון. הרפורמות החלו להתגלגל במהירות, ובנאומו ההיסטורי בפרלמנט ב-2 בפברואר 1990 הודיע דה קלרק כי הוא מכיר בכך שמדיניות האפרטהייד נכשלה. באותו מעמד התיר מחדש את פעילותם של הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC), הקונגרס הפאן אפריקניסטי (PAC), והמפלגה הקומוניסטית, שהיו עד אז מחוץ לחוק. במקביל הודיע על שחרורם של אסירים פוליטיים רבים, ביטל את עונש המוות, והגביל את אורך תקופת מעצרים מנהליים למקסימום 6 חודשים. שבוע מאוחר יותר, ב-10 בפברואר 1990, הסעיר את דרום אפריקה והעולם כולו כשהכריז שלמחרת היום ישתחרר נלסון מנדלה מכלאו. במאי אותה שנה החלה ממשלתו במשא ומתן עם ה-ANC, שבעקבותיו הסכים ANC לנטוש את המאבק המזוין, וביוני 1990 בוטל מצב החירום ששרר במדינה.

ב-1991 ביטל דה קלרק את חוקי האפליה שעוד נותרו בתוקף – החוקים שנגעו לבעלות על קרקעות, לאזורי מגורים, ולסיווג על פי גזע במרשם האוכלוסין. במרץ 1992 נתנו אזרחיה הלבנים של דרום אפריקה במשאל עם, ברוב סוחף, מנדט לדה קלרק לנהל משא ומתן עם ה-ANC ותנועות אחרות על חוקה חדשה למדינה, שתשתף את הרוב השחור בשלטון. ב-1993 קיבלו דה קלרק ונלסון מנדלה את פרס נובל לשלום על פועלם המשותף לביטול האפרטהייד והעברת השלטון בדרכי שלום.

הרפורמות של דה קלרק הקנו לו יריבים מבית, גם מתוך מפלגתו. קבוצה של שמרנים חסידי האפרטהייד עזבו את המפלגה הלאומית והצטרפו למפלגה השמרנית שהתנגדה לרפורמות. התנגדות מחתרתית יותר הייתה גם מצד "תנועת ההתנגדות האפריקאנרית" הימנית-קיצונית. במקביל נמשכו עימותים אלימים ועקובים מדם בין ה-ANC ליריבתה באופוזיציה - מפלגת החופש אינקאתה של בני הזולו.

לאחר הנשיאות

באפריל 1994 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בהן השתתפו בני כל הגזעים במדינה. דה קלרק התמודד באופן סמלי על הנשיאות מול מנדלה, שכצפוי זכה ברוב מוחץ. בממשלת האחדות הלאומית שקמה שימש דה קלרק כסגן-נשיא לצד מנדלה, עד שהכריז על פרישתו בשנת 1996. ב-1997 דה-קלרק ויתר על ראשות המפלגה הלאומית ועזב את החיים הפוליטיים.

בשנת 1998 התגרש דה קלרק מאשתו מזה 38 שנה מריקה דה קלרק, זמן קצר לאחר מכן נשא דה קלרק את אליטה גאוריאדס לאישה.

בשנת 1999 ראתה אור האוטוביוגרפיה של דה קלרק "The Last Trek-A New Beginning".

בדצמבר 2001 הזדעזעה דרום אפריקה מן הרצח הברוטאלי של גרושתו מריקה במהלך שוד אלים. מריקה נמצאה בדירתה בקייפטאון כשעליה סימני דקירה וחנק. באותה העת שהה דה קלרק בשוודיה לרגל אירוע המציין 100 שנים לפרס נובל. הרוצח נתפס ונשפט ונגזרו עליו שני מאסרי עולם.

בשנת 2014, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה^[1].

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

• פרדריק וילם דה קלרק, באתר פרס נובל (באנגלית)   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים

זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925	דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950	בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבינלאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975	ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבינלאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000	ויליאמס, מגוואייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך	האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020)

קרד|פרדריק וילם דה קלרק‎‎}}