צה"ל במלחמת יום הכיפורים
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
במלחמת יום הכיפורים פרס צה"ל שש אוגדות שריון מלאות.
רקע
כמעט שש וחצי שנים חלפו בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. ניתן לחלק את התקופה הזאת לשתי תקופות דומות באורכן תקופת מלחמת 1,000 הימים שהתאפיינה בעימותים רבים עם המצרים ששיאם מלחמת ההתשה שנמשכה כמעט שנה וחצי.
התקופה השנייה, התאפיינה בעיקר בלוחמה בחזית הסורית, שהייתה קצרה בהרבה מהחזית המצרית. לכן, הספיקו הכוחות הסדירים הלא גדולים שהוצבו ברמת הגולן על מנת לתת מענה הולם לעניין זה.
השקט היחסי שבין מלחמת ההתשה למלחמת יום הכיפורים אפשר לצה"ל להטמיע מערכות נשק חדשות ובעיקר לעבור מחימוש המבוסס על יצור צרפתי לחימוש המבוסס על יצור אמריקאי (בעיקר בחיל האוויר).
השפעת מלחמת ששת הימים על מבנה צה"ל
למלחמת ששת הימים הייתה השפעה מכרעת על המבנה האופרטיבי של צה"ל וגם על תוכניות הרכש הצבאיות. לאור הצלחת היחידות המשוריונות בלוחמת התקפה ניידת בסיוע חיל אוויר, הוצב דגש על חיל השריון על פני כל החילות האחרים בצבא היבשה. כ-50% מהתקציב הצה"לי הופנה לחיל האוויר וכ-30% לחיל השריון, קרי, רק 20% מהתקציב הצבאי הוקצה ליתר החילות. התוצאה הבלתי נמנעת הייתה פגיעה ביכולת הקרב המשולב של צה"ל. הדגש עבר מיחידות רב חיליות ליחידות משופעות בטנקים המגובים בחיל אויר חזק, אך ללא סיוע מספק של חילות אחרים.
השיפור בחיל השריון הביא לגידול הכמותי מכ-1,000 טנקים במלחמת ששת הימים לכ-2,000 במלחמת יום הכיפורים. הגידול הכמותי בכמות הטנקים בא לידי ביטוי גם בגידול במספר היחידות. במלחמת ששת הימים היו בצה"ל שש חטיבות משוריינות ושלוש ממוכנות. זה גדל לכדי 14 חטיבות משוריינות ושש ממוכנות. הגידול היה לא רק כמותי, אלא גם איכותי. טנקים ישנים הוצאו משירות ובמקומם נרכשו טנקים מודרניים רבים. יחד עם זאת, כמה חטיבות עדיין השתמשו בטנקים מיושנים ממלחמת העולם השנייה שעברו שדרוג וטנקי שלל סובייטיים.
גם חיל האוויר זכה לשדרוג גדול ביותר. מספר המטוסים כמעט הכפיל את עצמו וחשוב מכך, מטוסים צרפתים רבים הוחלפו במטוסים אמריקאים מתקדמים בהרבה.
לעומת זאת, מספר חטיבות חיל הרגלים צומצם מ-12 במלחמת ששת הימים ל-4 בלבד במלחמת יום הכיפורים. הפגיעה בחיל הרגלים באה לידי ביטוי לא רק בצמצום מספר החטיבות, אלא גם בצמצום יחידות החרמ"ש בתוך החטיבות המשוריינות. כך קרה שחלק ניכר מחטיבות השריון הגיעו ללא חרמ"ש או עם מצבת חרמ"ש קטנה ביותר למלחמת יום הכיפורים. המצב היה חמור במיוחד ביחידות הסדירות. יחידות החרמ"ש שבכל זאת היו ביחידות השריון סבלו מהעדר כלי רכב זחליים ממונעים בדיזל. מרבית כלי הרכב של החרמ"ש היו הזחל"מים המיושנים השימוש בהם היה נפוץ במלחמת העולם השנייה ולא עברו הסבה לנגמ"שים מודרניים.
היחס לחיל הרגלים הגיע גם לציוד. חיל הרגלים השתמש ברובי סער מסורבלים, נשק הנ"ט שלו היה מיושן ולא מדויק. גם אימון יחידות החרמ"ש היה לוקה בחסר.
מצב החילות האחרים לא היה טוב בהרבה. חילות רבים שיפרו אך במעט את הסד"כ שלהן. כך למשל חיל התותחנים ראה גידול בכמה עשרות קנים בלבד לעומת מלחמת ששת הימים. התותחים היו מעטים ולא הצליחו לסייע בצורה יעילה ליחידות המתמרנות. גם חיל ההנדסה סבל מהזנחה לא מבוטלת.
מבנה צה"ל
הזירה הדרומית
| זירת הדרום אלוף הפיקוד: שמואל גונן מפקד החזית: חיים בר-לב | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אוגדה 143 (אריאל שרון) | אוגדה 162 (אברהם אדן) | אוגדה 252 (אברהם מנדלר/ קלמן מגן) | כח נמר (ששון יצחקי) | מרחב שלמה (ישעיהו גביש) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| חטיבה 14 (אמנון רשף) | חטיבה 217 (נתן ניר) | חטיבה 164 (אברהם ברעם) | חטיבה 11 (אהרן פלד) | חטיבה 99 (טיבי שפירא) | חטמ"ר 275 (פנחס נוי) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| חטיבה 421 (חיים ארז) | חטיבה 460 (גבי עמיר) | חטיבה 401 (דן שומרון) | חטיבה 204 (צבי רם) | חטיבה 35 (עוזי יאירי) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| חטיבה 600 (טוביה רביב) | חטיבה 500 (אריה קרן) | חטיבה 875 (אריה בירו) | חטיבה 274 (יואל גונן) | חטיבה 247 (דני מט) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אגד 214 (יעקב עקנין) | אגד 215 (חיים גרניט) | אגד 209 (יעקב ארז) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אגד גישור (מנשה גור) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הזירה הצפונית
כלי נשק וחימוש
צה"ל הגיע למלחמת יום הכיפורים לאחר שעבר שינויים רבים במבנהו ובספק הנשק העיקרי שלו. עד שנת 1967, היא שנת מלחמת ששת הימים, היחסים הטובים עם צרפת הבטיחו הספקה סדירה של נשק צרפתי איכותי לצה"ל. האמברגו על מכירת הנשק שהטיל שארל דה גול הכריח את צה"ל ואת ראשי מערכת הביטחון הישראליים לחפש ספק נשק אחר. ספקית הנשק החדשה הייתה ארצות הברית שיחסיה עם ישראל השתפרו מאד במהלך שנות ה-60. עסקת הנשק הראשונה בין המדינות נעשתה בשנת 1962, עת סופקו טילי הוק לישראל. עסקאות נוספות הביאו לרכישת טנקים, מטוסי קרב ואמצעי לחימה נוספים.
החילות הקרביים העיקריים
חיל האוויר
בסמוך לפתיחת מלחמת יום הכיפורים הוחלפו מפקדי החיל. האלוף מרדכי הוד פרש מתפקיד מפקד חיל האוויר והאלוף בני פלד תפס את מקומו.
חיל האוויר נהנה מתקציב הגדול ביותר בין הזרועות הצה"ליים. בנוסף, מערך ההגנה האווירית היה בתקופת מלחמת יום הכיפורים חלק מחיל האוויר. לקראת המלחמה הוכפל מספר סוללות ההוק שעמדו לרשות ישראל.
עקב אמברגו הנשק, עיקר אמצעי הלחימה של חיל האוויר בישראלי במלחמת יום הכיפורים התבססו על כלי טיס אמריקאים. חלק אחר היה שאריות גדולות למדי של רכש צרפתי ששרד את השנים ויצור מקומי של כלי טיס על פי תוכניות התעשייה הצרפתית שהוגנבו לישראל.
בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים גדל מאד כוחו של חיל האוויר. אם במלחמת ששת הימים עמדו לרשותו כ-200 מטוסי קרב, כולל דגמים מיושנים הרי שבמלחמת יום הכיפורים עמדו לרשותו למעלמה מ-400 מטוסים, חלקם הגדול מדגמים מתקדמים מייצור אמריקאי, שהיו עדיפים על המטוסים הצרפתיים. לא רק מערך מטוסי הקרב זכה לחיזוק. גם מערך המסוקים ומטוסי התובלה גדל והתחזק מאוד.
כוח האדם שעמד לרשות החיל הוכפל במהלך שש השנים שחלפו ממלחמת ששת הימים עד מלחמת יום הכיפורים.
כמו כן, נרכשו אמצעי לחימה רבים, ביניהם טילים משופרים. הוקמו בסיסי אספקה חדשים ופותחו אמצעים נגד טילי קרקע אויר. אמצעים אלה היו מוגבלים אמנם, אך בשילוב עם פיתוח תורת קרב משופרת עמד לרשותו של חיל האוויר מערך מוטס שהיה ביכולתו לאיים על סוללות הטילים של מדינות ערב.
חיל השריון
חיל השריון היה אחד החילות השדה העיקריים של צה"ל במלחמת ששת הימים. ניצחון המהלומות המשוריינות במלחמת ששת הימים שהושגו בצורה דומה מאד לתורת הלחימה הגרמנית מימי מלחמת העולם השנייה - הבליצקריג הביא לגידול חד במספר החטיבות המשוריינות בצה"ל. כמו כן, נוצרה הקונספציה המוטעית לפיה הטנק הוא "כל יכול".[1]. כתוצאה מכך תהליך מיכון חטיבות החי"ר שהוחל בו הרבה לפני פרוץ המלחמה הביא לביטולן של חטיבות חי"ר רבות והסבתן לחטיבות שריון. כמו כן, הוקמו 10 חטיבות שריון בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, על חשבון חילות יבשה אחרים (חיל הרגלים, חיל התותחנים, חרמ"ש וכו') שתקציבן הופנה לשריון. כך תפח תקציבו של חיל השריון כמעט ל-30% מסך כל תקציב הביטחון.[2]
אמל"ח עיקרי
במלחמה השתמש צה"ל בשני טנקים עיקריים: שוט שהוצב ברמת הגולן ונלחם בעיקר בזירה הצפונית ומגח, שהוצב בחצי האי סיני ונלחם בזירה דרומית. בנוסף לטנקים אלה, שהיו מודרניים וטובים לזמנם, הוצבו גם דגמים ישנים יותר שכללו גם טנקי M4 שרמן ששרתו בחטיבה 8.
בנוסף, הייתה לצה"ל חטיבה משורינת שחומשה בטנקים סובייטים שנפלו שלל בידיים ישראליות וידועים בישראל בכינוי טירן.
יחידות חיל השריון במלחמה
כאמור, מלבד חטיבות היו לצה"ל שש אוגדות משורינות וכן, ו 2 גדודי שריון פיקודיים (גש"פ)
| חטיבה | מפקד | אמל"ח עיקרי | זירת לחימה | יחידות החטיבה | קרבות | אבדות |
|---|---|---|---|---|---|---|
 חטיבה 14 |
אמנון רשף | סיני | גדוד שריון 52 גדוד שריון 154 גדוד שריון 9 (הועבר לחטמ"ר 275) פלוגת חרמ"ש פלוגת סיור |
קרב החווה הסינית | ||
חיל התותחנים
חיל התותחנים הישראלי סבל מנחיתות מספרית כנגד הארטילריה המצרית והסורית. מעט סוללות הארטילריה, שישבו ברמת הגולן, ובקו בר לב שבתעלה לא השתוו לכמות קני הארטילריה של האויב. לפיכך בדומה לשאר מלחמות ישראל משימתו העיקרית הייתה סיוע ארטילרי ישיר לכוחות החי״ר והשריון המתמרנים הצה״ליים בעוד שאת תקיפת ״מטרות האיכות״ קיבל בעיקר חיל האוויר. החיל הורכב בעיקר מתותחים מתנייעים ובאופן מצומצם מתותחים נגררים ומרגמות. במהלך המלחמה השתמש לראשונה החיל בתותח מתנייע M-109. בנוסף כלל החיל את תותח מתנייע M-107, אשר בסוף המלחמה הפגיזה סוללה שלו את פאתי דמשק ואת התותח המתנייע 155 מ״מ L-33. הארטילריה הישראלית לקחה חלק פעיל לאורך כלל המלחמה בשתי החזיתות.
חיל הרגלים
יחידות מיוחדות של חיל הרגלים הישראלי
חיל ההנדסה
במלחמת יום הכיפורים הפעיל חיל ההנדסה הישראלי שני גדודים סדירים 601 גדוד 605. מלבד גדודים סדירים גויסו עוד 8 גדודי מילואים (271, 229, 641, 923, 751 - סדיר בחלקו, 606, 630, 634)
חיל הים
חילות מסייעים
חיל ההספקה
חיל האספקה, המוכר כיום בשמו המודרני חיל הלוגיסטיקה, בפיקודו של יוחנן גור, היה אחראי על שינוע תחמושת ואמצעים אחרים לחזית. היה אחראי גם על שינוע כוחות ואמל"ח.
חיל הרפואה
חיל הרפואה (חר"פ) היה אחראי על הטיפול הרפואי בנפגעים ופינויים ארצה.
הקצונה הבכירה של צה"ל
לקריאה נוספת
- חיים נדל, בין שתי המלחמות, הוצאת מערכות
- עמנואל סקל, הסדיר יבלום? הוצאת מעריב, 2011
קישורים חיצוניים
- דו"ח ועדת קרני הבוחן את תפקוד מחלקת ההסברה של צה"ל במלחמת יום הכיפורים, באתר ארכיון צה"ל
- שמעון גולן, בצל ההפתעה הפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים, מערכות 403-404, דצמבר 2005
הערות שוליים
רישיון cc-by-sa 3.0