רבי יחיאל ממוש
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כתוב באופן הגיוגרפי. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
| רבי יחיאל ממוש | ||
|---|---|---|
| לידה | ה'תקכ"ח - ה'תק"ל גרמניה | |
| פטירה | י' בטבת ה'תרי"ב | |
| תפקידים | רבה של העיר מוש שבליטא | |
רבי יחיאל ממוש (בכינוי האידי 'רבי יחיאל מושער') היה רבה של העיר מוש שבליטא במשך ארבעים שנה עד לפטירתו בעשרה בטבת ה'תרי"ב. גאונותו הגדולה בתורה מפורסמת פחות מעובדת היותו מגדולי צדיקי דורו. היה מגדולי תלמידיו של רבי מרדכי מלכוביץ האדמו"ר הראשון בשושלת לכוביץ - קוברין - סלונים.
תולדותיו
רבי יחיאל נולד לאביו רבי מנחם בגרמניה, בין השנים ה'תקכ"ח - ה'תק"ל. הוא היה מצאצאי רבי מאיר אייזנשטאט מחבר הספר פנים מאירות.
בילדותו גדל בעיר קלצק שם הכיר אחד מחסידי רבי שלמה מקרלין, וכעבור שנים סיפר שהיה צופה באותו חסיד כשהוא קורא שתים מקרא ואחד תרגום בערב שבת בבית הכנסת והוא חש שהוא השריש בו קדושה. מאוחר יותר במהלך חייו נעשה לחסיד ולתלמידו של רבי מרדכי מלכוביץ, ונחשב לאחד מגדולי תלמידיו.
רבי יחיאל היה גאון ובקיא עצום, וסיפורים רבים מסופרים סביב גדלותו בתורה. בערך בגיל ארבעים התמנה לרבה של העיר מוש (היישוב היהודי בעיר מוש נחרב במלחמת העולם הראשונה, ופליטיה של מוש השתלבו לאחר המלחמה בעיר ברנוביץ שבמיקום סמוך). בעיר הייתה אוכלוסיה כללית וגם קבוצה של חסידי לכוביץ. רבי יחיאל סירב להתפלל בבית הכנסת המרכזי של העיר כיון שלא היה יכול לסבול את הכבוד הרב שחלקו לו שם, ובמקום זאת היה מתפלל בשטיבל של חסידי לכוביץ.
מסופר כי תושבי העיר מוש התרגלו כל כך למציאות חיים של רב בעל רוח הקודש ובעל מופת, עד שכאשר נפטר רבי יחיאל ומונה רב אחר במקומו, תמהו בני העיר לגלות שלרב החדש אין רוח הקודש וטענו כי אם כן אינו ראוי לשמש כרב.
סיפורים רבים אודותיו עברו מדור לדור בשושלת החסידית לכוביץ-קוברין-סלונים, שם נשמר זכרונו כדמות פלאית של איש אלוקים, צדיק עצום ונשגב, דורות רבים חונכו לאור זכרו ואמרותיו, ושמו נערץ מאד עד היום[1].
נפטר בעשרה בטבת ה'תרי"ב, כשהוא בן למעלה משמונים שנה, ולא זכה להשאיר אחריו זרע. ציונו עומד עד היום בבית הקברות העתיק שבעיר מוש. המצבה העתיקה שרדה, ובשנים האחרונות שופץ הציון מחדש[2].
מעט חידושי תורה שלו נדפסו בתוך שו"ת כנפי שחר של רבי דב בר אייזנשטט, שם מספר המחבר כי זהו מעט מ'כתבי חידושי תורה שלו הרבים והעצומים'. רבות מאמרותיו ותולדותיו מסופרים בספרים: כתבי ר' יאשה שו"ב, כתבי רבי משה מידנר, תורת אבות (סלונים), סיפורי מרן הרמ"ח, אשרי האיש ועוד. בשנת ה'תשע"ו נכתב ספר תורה לזכרו, ואז גם יצא לאור קונטרס בשם 'גדול מרבן שמו' ובו ליקוט של אמרותיו וסיפורים אודותיו ומעט מחידושי תורתו.