רבי שלמה שטנצל
רבי שלמה שטנצל (בכתיב יידי: שטענציל; בפולנית: Szlama SZTENCEL; כ"ה באב תרמ"ד, 16 באוגוסט 1884 - ה' באלול תרע"ט, 31 באוגוסט 1919) שימש כראש ישיבה בסוסנוביץ וכרב של העיירה צ'לדז. מחבר הספרים קהלת שלמה ובית שלמה.
צעירותו
נולד לרבי חיים דב שטנצל, דיין בצ'לדז, בדרום מערב פולין ולפרדיל גיננדיל לבית שוויצר, שאביה היה מעשירי בנדין. אחיו הוא סופר ומשורר היידיש אברהם נחום שטנצל. בני משפחתו היו חסידי רדומסק. סבא רבא שלו, רבי דוב בעריש הרציגר, היה רבה של בנדין.
בשנת תרנ"ה בגיל אחת עשרה הלך ללמוד אצל רבי אפרים צבי איינהורן בישיבת אמסטוב. בקיץ תרנ"ז, כמה חודשים לפני הבר מצווה, הלך ללמוד אצל רבי יעקב יוסף רבינוביץ, בנו של האדמו"ר בעל חסד לאברהם מחסידות ראדומסק. אחר כך חזר לישיבת אמסטוב לשנה אחת, ולמד בישיבתו של האבני נזר במשך חצי שנה. בשנת תרס"א חזר למקום הולדתו, צ'לדז.
חייו הבוגרים
בט' באלול תרס"ב, כשנעשה בן שמונה עשרה, נשא לאישה את מרים ביילא בת הרב אפרים מרדכי צוויגענהאפט, שו"ב ומו"צ בסוסנוביץ שהיה מקורב לאבני נזר. בגיל עשרים ואחת, נתמנה כרב של צ'לדז, בעידודו של בעל הכנסת יחזקאל מרדומסק.
בספר הזיכרון לקהילת סוסנוביץ[1] נאמר עליו: ""בסוסנוביץ התייחסו אליו מלבד כאל רב ודיין העיר, גם כקדוש בעל מופת, והתחשבו בו מאד בכל מקום. הוא נזהר מאד שלא לכעוס על שום אדם, וכן הקפיד, שלא לדבר שקר, משך היום לא ישן מעולם מלבד בשבת." בספר גאוני פולין האחרונים, שפרסם אהרון סורסקי, מסופר שוויתר על רבנותו בנימוק של צדקה: בעקבות תלונות של בני המקום על זקנותו של השוחט וידיו הרועדות, הוא פסל את השוחט, מה שהביא לאיבוד פרנסתו. באותה תקופה, בא אליו בן דודו, רבי אריה צבי פרומר, לימים ראש ישיבת חכמי לובלין, כשהוא מחפש אחר משרת רב פנויה. הרב שטנצל ויתר על תפקידו ברבנות המקום תמורת סכום גבוה[2]. את הכסף נתן לאותו שוחט שהעביר מתפקידו.
בשנת תרס"ח עבר לסוסנוביץ, מקום מגוריו של חותנו, ושם נתמנה לדיין, ולראש ישיבת "יגדיל תורה".
בשנת השלושים וארבע לחייו חלה ונזקק לנסיעה למעיין המרפא שצ'אבניץ, שם טיפל בו אביו, עד שנפטר בה' באלול תרע"ט, בגיל שלושים וחמש. לאחר פטירתו נמצא יומן של חשבון נפש שכתב מדי יום מאז חתונתו, שם תיעד את חטאיו. חלקים מהיומן נדפסו בספר "חידושי הגאון מסוסנוביץ" המאגד שני ספרים קהלת שלמה ובית שלמה[דרוש מקור].
ספריו
- לאחר פטירתו הוציאו ילדיו את הספר קהלת שלמה מכתביו. הספר יצא בשנת תרצ"ב בפיעטרקוב וכולל 900 ערכים לפי סדר א"ב. בן דודו, הרב פרומר, כותב בהסכמה: "ביודעו ומכירו ומוקירו קאמינא, כי הרה"ג זצ"ל היה תלמיד חכם גדול, שקידתו בתורה היה דבר נפלא, ממש לא הלך ד' אמות בלא תורה. ושם לילות כימים ולמד תורה מתוך הדחק, והיה צדיק תמים עניו ושפל ברך, ויראת השם חופף עליו כל היום. והיה ממרי דחושבנא ומן יום חופתו שהיה בשנת שבעה עשר לימי חייו ועד יום עלות נשמתו הטהורה השמימה... רשם לו בכל יום לפני שכיבתו איך עבר עליו כל היום במחשבה, דיבור ומעשה לא הניח דבר קטן ודבר גדול". כמו כן קיבל הספר את הסכמות של הרבי מרדומסק רבי שלמה חנוך הכהן רבינוביץ; רבי מנחם זמבא ורבי חיים עוזר גרודזנסקי.
- בשנת תש"ע יצא הספר בית שלמה המבוסס על כתב ידו. הספר כולל חידושים על מסכתות בש"ס.
צאצאיו
- בנו הגדול, יעקב יוסף שטנצל, שימש כשוחט בעיר סוסנוביץ. נרצח בשואה עם אשתו מירל ברקוביץ וארבעת מילדיהם.
- הרב יונה שטנצל, עלה לארץ ישראל ב-1935 והתגורר בתל אביב. שימש כרבה של שכונת נווה שאנן בתל אביב. מייסד לימוד משנה יומית ולימוד הלכה יומית.
- צבי יהודה (הערש לייב) שטנצל, שימש כיו"ר פועלי אגודת ישראל בסוסנוביץ. נרצח בשואה עם אשתו ובתם התינוקת.
- נחום שטנצל, היגר לאנגליה לפני המלחמה.
- שרה שטנצל, נרצחה בשואה.
- אסתר שטנצל, אשת הרב שלמה זאב צווייגענהאפט, אשר כיהן כראש השוחטים בפולין, ולאחר השואה כרב של הנובר ושל מדינת סקסוניה התחתונה (נידרזאקסן). נרצחה בשואה עם שני ילדיה.
- רחל שטנצל, נרצחה בשואה כרווקה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ ספר סוסנוביץ והסביבה בזאגלמביה, בעריכת מאיר שמעון גשורי ברוקנר, עמוד 471
- ↑ חצי מהנדוניא שקיבל הרב פרומר מחותנו.