רון פרושאור

שירות במשרד החוץ

בשנת 1986 הצטרף לסגל משרד החוץ והחל במילוי תפקידים בנציגויות ישראל בעולם. בתקופת שירותו כדובר השגרירות בבון היה מראשוני הנציגים הישראלים לכונן קשרים עם מזרח גרמניה ולאחר איחודה עם מערב גרמניה פעל לכינון קשרים עם המדינות הפדרליות החדשות בשטחה. לאחר מכן עבר לשמש דובר שגרירות ישראל בלונדון ומאוחר יותר היה יועץ מדיני בשגרירות ישראל בוושינגטון (1998–2002) והשתתף במשלחת הישראלית לניהול המשא ומתן שקדם לחתימת הסכם ואי ובמשלחת לועידת קמפ דייוויד (2000). במטה המשרד בירושלים עבד באגף מערב אירופה, כיהן כדובר המשרד ושימש ראש המטה המדיני לשר החוץ ומשנה למנכ"ל משרד החוץ.

באוקטובר 2004 מונה פרושאור למנכ"ל משרד החוץ. בתפקיד זה שימש בתקופת תוכנית ההתנתקות ועד יוני 2006. בנובמבר 2007 מונה לשגריר ישראל בבריטניה.^[1] בשנת 2011 מונה לשגריר ישראל באו"ם.

שגריר ישראל לאו"ם

פרושאור בעצרת האו"ם

רון פרושאור היה השגריר ה-16 של מדינת ישראל באו"ם. בתקופת כהונתו נמשך תהליך ההכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית בגבולות 1967, חרף התנגדותה של ישראל: ב-29 בנובמבר 2012 החליטה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב גדול להכיר בפלסטין כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה.

פרושאור הרבה לבטא את התנגדותה של מדינת ישראל למשטרו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה. הוא התייחס לנושא זה ברבים מנאומיו בעצרת הכללית ובמועצת הביטחון של האו"ם.^[2]

ביוני 2012 נבחר להיות אחד מ-21 סגני נשיא עצרת האו"ם, והיה לשגריר הישראלי השלישי שמכהן בתפקיד זה.^[3]

ביולי 2014, במהלך כינוס מועצת הביטחון של האו"ם על רקע מבצע "צוק איתן", השמיע פרושאור לנוכחים אזעקת צבע אדום על מנת להמחיש את המצב בעת הזו בערים שונות בישראל שהותקפו בטילים על ידי ארגון חמאס.^[4]

באוקטובר 2015 סיים פרושאור את כהונתו באו"ם, והוחלף על ידי דני דנון.