אגדות רבה בר בר חנה
 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: דרוש ניסוח. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
אגדות רבה בר בר חנה הם אגדות תלמודיות המופיעות בגמרא בבא בתרא תחילת הפרק החמישי המובאות בשמו של האמורא רבה בר בר חנה. האגדות מתאפיינות בתיאור בריות ענקיות ופלאי טבע לא שגרתיים. הפרשנים נחלקו האם קיים לדברים אלו גם פרוש פשטני או שכל האירועים הללו לא היו מעולם ואינם אלא משל בלבד. בתחילת האגדות מדבר רבה על אירועים שונים שבינם לבין היהדות אין קשר או זיקה ברורה. רק בהמשך הוא עובר לתיאורים שונים על ביאת משיח והעתיד לבוא, וכמו כן תיאורים שונים על מראה דור המדבר הר סיני ומקום בליעתו של קורח. סביב מראות אלו נקלע לסכסוכים עם חכמי ישראל.
על היחס לאגדות אלו ופירושם ניטשו מחלוקות עם השנים, מדברי הרשב"ם יש שלמדו שכל הדברים המתוארים בהם אכן אירעו כפשוטם אם כי הרבה מהמקובלים פרשו את האגדות כמשל המתייחס אל עם ישראל והאומות או לתלמידי חכמים ועמי הארצות ועוד. עם השנים נתחברו ספרים רבים לפרש את האגדות הללו, בין המפורסמים שבהם פירושו של הגאון מווילנא. ופירושו של רבי נחמן מברסלב שהעיד שרבה בר בר חנה עצמו גילה לו את פירוש האגדות.
מבנה האגדות
האגדות נפתחות בעשרה מימרות של רבה בר חנה בהם הוא מתאר מעשים שונים עם יצורים ענקיים שלכאורה אין קשר ברור בינם ליהדות, הסיפור העשירי מדבר על האווזים שיאכלו לעתיד לבוא ומהווה מעין מעבר לאגדות הקשורות לסיפורים מקראיים.
החל משלב זה מספר רבה על מעשיו עם נווד ערבי, הוא מספר על ההכרות שלו עם הנווד וכיצד הוא הראה לו את מתי דור המדבר הר סיני ומקום הבליעה של קורח ועדתו. בהמשך הראה לו הנווד את מקום המפגש של השמים והארץ ועוד.
אחרי סיום האגדות של רבה בר בר חנה עצמו מפורטים ארבעה מעשים שונים מפי אמוראים אחרים; רב יוחנן רב פפא ורב יהודה הינדאה המכונים ה"משתעי"[1]. ארבעת המעשים הללו עוסקים ביצורי הים ובמעשים שונים שקרו לאמוראים אלו בזמן שהותם באוקיינוס.
היחס לאגדות
מחלוקת שוררת בין החכמים על היחס לאגדות אלו, מחד גיסא הקריאה השיטחית של הגמרא מלמדת אותנו כי הדברים ארעו, רבה בר בר חנה מעיד על הדברים בגוף ראשון "לדידי חזי לי" ("אני ראיתי" בתרגום חופשי) ואף על אחד הדברים מעיד רב פפא בר שמואל "אילו לא הייתי שם אני - לא הייתי מאמין." דבר המחזק עוד יותר את ההבנה כי הדברים אכן קרו כפשוטם. אבל למרות זאת, אופיים החריג של אגדות אלו גרם לרבים מהראשונים והאחרונים להכריז כי הם אינם כפשוטם ואינם אלא משלים ורמזים סודות עליונים. למרות שמחלוקת זו הינה בת של המחלוקת הכללית בנוגע ליחס לאגדות אופיים החריג של אגדות רבה בר בר חנה גרם רבים שנהגו ללמוד את אגדות הש"ס כפשוטם, כמעשים שהיו, ולא רק כמשלים וסודות קבליים שונים - לחרוג ממנהגם ולפרש זאת אגדות אלו כולם כסודות קבליים בלבד. למרות זאת ראשונים ואחרונים מסוימים כן אמרו כי המעשים אכן אירעו כפשוטם אם כי הם מפרשים פרטים מסוימים על פי כללים שונים.
בין התומכים המובהקים ביותר בפרשנות הפשוטה של האגדות הוא המפרש המרכזי הנדפס בגמרא - הרשב"ם. לאגדות מקדים הרשב"ם הקדמה בה הוא מסביר לשם מה כתב רבה בר בר חנה מעשים אלו שבחלקם אין קשר מהותי בינם לבין ההלכה האמונה והיהדות "כל הני עובדי דקא חשיב משום מה רבו מעשיך ה' ומהן להודיע מת שכרן של צדיקים לעתיד לבוא או לפרש מקראות האמורים בספר איוב המדברים בעופות גדולים ובהמות ודגים גדולים שכל שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד." (רשב"ם בבא בתרא ע"ג.) ההתייחסות של רשב"ם אל המעשים ככאלה שבאים לתאר את כוחו וגדולתו של ה' הביאה רבים להוכיח כי דעתו שהמעשים הללו אירעו כפשוטם[2]. ודברים שאינם נוהגים על פי דרך הטבע ביאר בדרכים שונות כך למשל את המעשה שגל קרא לחברו פירש ש"שמא מלאכים הממונים עליהם הם".
גם המהרש"א[3] כתב ש"אין להכחיש פשטי הדברים", אך גם הוא פירש חלקים נרחבים באגדות על פי דרך הסוד.
רבים מחכמי המחשבה התייחסו לאגדות אלו באריכות, הגאון מווילנא והמהר"ל פירשו את האגדות הללו על פי הקבלה והנסתר, כמו כן רבי נחמן מברסלב הקדיש חלקים מליקוטי מוהר"ן לביאור האגדות על פי החסידות, אם כי אין בכך הוכחה הדברים לא אירעו מעולם כי גם מאורעות היסטוריים מובהקים כדוגמת מעמד הר סיני ויציאת מצריים זכו לפרשנות קבלית ארוכה.
הריטב"א[4] מתייחס באופן מפורש לשאלה ואומר כי חלק מן הדברים המתוארים כאן למרות שנראים כבלתי אפשרים הם אמיתיים ומי שמבין בנושאים הללו (גודל הדגים שבים, למשל) יודע שהם אפשריים[5] אם כי יש דברים שהוא מודה שלא היו מעולם ומה שאמרו החכמים שראו אותם אין הכוונה שראו בעניים אלא בחלום או בחזיונות שונים.
הסיבה שנכתבו הדברים בדרך מסתורית כזו ניתנת להסבר על פי שיטת הריטב"א כי הדברים אכן נראו בחלום - רבה ברב בר חנה העביר את הדברים כמו שהוא קיבל אותם. על פי שיטת הריטב"א עצמו ניתן לתת הסבר נוסף: הריטב"א מפרש את חלק מן האגדות[6] כמדברים על דברים שאירעו בזמנו, שנים רבות אחרי כתיבת אגדות רבה בר רב חנה. וייתכן שרבה בר בר חנה לא רצה לגלות את העתיד באופן מפורש.
האגדות
עשרה אגדות על ים וחיות מופלאות
- גלא דמטבע לספינתא - ספרו לי יורדי הים על הגל שמטביע הספינות נראה כמו לשון של אש לבנה בראשו ומכים אותו באלה שכתוב עליה "א'היה אשר א'היה י'ה ה' צ'באות אמן אמן סלה והוא נח".
- בין גלא לגלא - ספרו לי יורדי הים בין גל לגל שלוש מאות פרסה וגובה הגל שלוש מאות פרסה פעם אחת היינו מהלכים בדרך והרים אותנו גל עד שראינו ת מקום הכוכב הקטן והיה לו כמקום זריעת ארבעים סאה חרדל ואם היינו גבוהים יותר הינו נשרפים מחומו. הרים הגל את קולו ואמר לחברו - "חברי! השארת משהו בעולם שלא שטפת שאבוא אני ויאבדהו?" אמר לו "צא ולמד כוחו של של א'לוהיך - אפילו רוחב החוט חול לא תעבור" שנאמר "האותי לא תראו נאום ה' אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברוהו"
- הורמין בר לילית - אמר רבה בר בר חנה - אני ראיתי הורמין בן לילית שהיה רץ על קצה חומת מחוזא ופרש רכוב סוס שרכב תחתיו לא יכול לו. פעם אחת הכינו לו שני פרדות שעמדו בשני קצות הנהר וקפץ מכאן לכאן ומכאן לכאן. אחז שני כוסות יין ושפך מכאן לכאן ומכאן לכאן ולא נטפה טיפה לריצפה. ואותו היום "יעלו שמים ירדו תהומות" היה. עד ששמעו בבית המלך והרגוהו.
- אורזליתא בר יומא - אמר רבה בר ברב חנה אני ראיתי ראם בן יומו שהיה כהר תבור והר תבור כמה הוא? ארבע פרסאות. ואורך צווארו שלושה פרסאות ומקום מושב ראשו פרסה וחצי. עשה את צרכיו וחסם את הירדן.
- ההוא אקרוקתא - אמר רבה בר בר חנה פעם ראיתי צפרדע שהיתה כמו העיר הגרוניא. והעיר אגרוניא כמה היא? שישים בתים. הגיע תנין ובלע אותה, הגיעה עורבת ובלעה את התנין וישבה על העץ. בוא וראה כמה גדול כוח העץ! על אגדה זו אמר רב פפא בר שמואל "אילו לא הייתי שם לא הייתי מאמין".
- כוורא דיתיב ליה אכלה טינא באוסיייה - אמר רבה בר בר חנה פעם הלכתי בספינה וראיתי לויתן שישב לו דג קטן בנחיריו ומת. ושטפוהו המים לחוף ונחרבו ממנו שישים מחוזות ואכלו ממנו שישים מחוזות ומלחו ממנו שישים מחוזות. ומלאו מגלגל עין אחד שלו שלוש מאות כדי שמן וכשחזרתי אחרי שנה ראיתי שמנסרים את עצמותיו ובונים מהם את אותם מחוזות.
- כוורא דיתיב ליה חלתא אגביה - אמר רבה בר בר חנה פעם אחת היינו הולכים בספינה וראינו את אותו לוויתן שהיה לו חול על גבו וצמחו עשבים על החול. חשבנו שזו יבשה ועלינו ואפינו ובישלנו על גבו וכשהתחמם גבו - התהפך. ואם לא שהיתה ספינתנו קרובה היינו טובעים.
- בין שיצא לשיצא - אמר רבה בר בר חנה פעם היינו הולכים בספיה והלכה ספינתנו בין סנפיר לסנפיר של דג שלושה ימים ושלושה לילות כשאנחנו עם כיוון הרוח. ואם תאמר שספינתו היתה איטית? בזמן שהיית מחמם קומקום היינו נוסעים שישים פרסאות. ופעם פרש ירה חץ - ועקפה הספינה את החץ. אמר רב אשי: זה היה דג קטן שיש לו שני סנפירים.
- ציפורא דקאי עד קרצוליה במיא - אמר רבה בר בר חנה פעם אחת היינו הולכים בספינה וראינו ציפור שעומד על קרסולו במים וראשו ברקיע, ואמרנו "אין שם מים" ורצינו לרדת לקרר את עצמנו ויצאה בת קול ואמרה לנו אל תרדו לפה כי לפני שבע שנים נפל לכאן גרזן ועד היום לא פגע בקרקע ולא כי המיים עמוקים אלא כי המים סוערים.
- אווזי דשמטי גדפייהו משמניהו - אמר רבה בר בר חנה פעם אחת הלכתי במדבר וראיתי אווזים שכנפיהם היו שמוטות מרוב שומן ונחלים של שומן זרמו מתחתיהם.
מעשי הנווד
רבה בר בר חנה פגש נווד שהוכיח גדולה רבה בריחרוח האדמה, אחרי שרבה הפך את האדמה הוא נכשל והזמין אותו לראות את מתי מדבר ורבה מתאר אותם כמו ענקים מבוסמים. הוא הראה לו את הר סיני שנראה מוקף בעקרבים לבנים בגודל של חמורים. מאוחר יותר הראה לו את המקום שנבלעו בו מתי קורח. וכמו כן הראה לו הנווד את המקום בו מתחברים השמיים והארץ.
סביב הנווד נרקמים חמישה אגדות שונות: 1. כיצד הכיר רבה בר בר חנה את הנווד. 3. מראה דור המדבר. 3. הר סיני. 4. בלועי קורח. 5. מקום שמתחברים שמים וארץ.
ה"משתעי"
בסוף חמש עשרה האגדות מופיעות אגדות המשתעי, ארבעה אגדות שנאמרו מפי חכמים סביב יצורי הים ומאורעות באוקיינוס והם נאמרים מפי אמוראים אחרים, שמות האגדות נגזר מהפתיח הקבוע שלהם; "משתעי (=סיפר, אמר) רב יוחנן" וכדומה.
1. רב יוחנן סיפר פעם אחת היינו הולכים בספינה וראינו את אותו הדג שהוציא את ראשו מהמים. עיניו דמו לשתי ירחים ויצאו מים משתי נחיריו כמו שתי נהרות בסורא.
2. רב ספרא סיפר פעם אחת היינו הולכים בספינה וראינו את אותו הדג שהוציא את ראשו מהמים והיה לו קרן והיה חקוק עליה "אני בריה קלה שבים ואני שלוש מאות פרסה ואני הולך אל פי הלוויתן אמר רב אשי זה היה עז-הים שהוא מהיר ויש לו קרניים.
3. רב יוחנן סיפר, פעם אחת הפלגנו בספינה וראינו ארגז שהיו קבועים בו יהלומים והקיפו אותו כרישים. ירד צוללן לקחת את התיבה והכריש ניסה לחתוך את רגלו - זרקו עליו חומץ והכריש ברח. יצאה בת קול ואמרה "מה לכם בארגז זה שהוא של אשת רבי חנינא בן דוסא שעתידה לשרות בו תכלת לצדיקים לעתיד לבוא."
4. רב יהודה הינדוא סיפר: פעם אחת הפלגתי בספינה וראיתי אבן טובה שהקיף אותה תנין. צוללן ירד להשיג את האבן והתנין ניסה לבלוע את הספינה. הגיע עורב וחתך את ראשו אז המים הפכו לדם. הגיע תנין אחר נטל את האבן, תלה אותה, והתנין חי. משקם לתחיה ניסה לבלוע את הספינה שוב והגיעה ציפור וחתכה את ראשו. ונטלו אנשי הספינה את האבן והניחוה על הספינה. היו בספינה שני ציפורים מלוחות איתם - הניחו את האבן עליהם - והם עפו עם האבן.
הפרשנות לאגדות
חיבורים רבים נכתבו על אגדות רבה בר בר חנה, בין היתר חיברו המהר"ל[7] בכלל הגאון מווילנא ורבי נחמן מברסלב חיבורים לפרש באופן שיטתי את רוב האגדות. באופן עקרוני כל מחבר ניצמד לקו אחד כללי ומפרש לפיו את כל האגדות: גלות וגאולת ישראל ומלחמת היצר למשל.
ספרים על האגדות
הערות שוליים
- ↑ על שם הפתיח הקבוע שלהם "משתעי רב יוחנן"
- ↑ יש כאלו[דרוש מקור] שאמרו שכוונת דברי הרשב"ם מדברת על הפרשנות הקבלית של הדברים שהם מגלים את כוחו וגדלותו של בוורא עולם, והם מפרשים את המקראות של ספר איוב.
- ↑ שם
- ↑ בבא בתרא ע"ג.
- ↑ "יש במעשיות שבפרק זה עניינים זרים לבני אדם לפי שלא הורגלו בהם והם דברים קרובים מאוד ליודעים בטבעם כענין גודל הדגים שבים וסערת גלי הים"
- ↑ 'ההיא אקרוקתא', ו'אורזלא בר יומא' למשל
- ↑ בתוך ספרו על אגדות הש"ס