ברכת ברוך שפטרני מעונשו של זה
ברכת ברוך שפטרני |
|---|
|
בָּרוּךְ (אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם[1]) שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶל זֶה |
ברוך שפטרני מעונשו של זה, היא ברכה שנהגו שאבי הנער מברך בשעה שבנו הגיע לגיל שלוש עשרה (בר מצווה), המנהג לברך ברכה זו, מיד לאחר שהנער עולה לתורה. שלא כמרבית הברכות, העוסקות בחוויית האדם עצמו, בין אם זו הנאה פיזית, תופעה גשמית, חווייה משמעותית בחיים, קיום מצווה כלשהי, וכך הלאה – ברכת "ברוך שפטרני" קשורה דווקא לבנו של האדם.
מקור הברכה
המקור הראשון לברכה זו היא במדרש רבה על פרשת תולדות. על הפסוק "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"[2], מבאר רש"י שהתכונות השונות של יעקב ועשו משקפות כיוון שונה בחייהם: יעקב פנה ל"אוהלה של תורה", לעבוד את ה’, ואילו עשו פנה לעבודה זרה. על כך כותב המדרש "רבי פינחס בשם רבי לוי:
משל להדס ועצבונית [מין קוץ] שהיו גדלים זה על גבי זה. כיוון שהגדילו הפריחו – זה ריחו וזה חוחיו. כך כל שלוש-עשרה שנה הולכים שניהם לבית הספר ובאים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך לבתי עבודה זרה. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: צריך אדם להיטפל בבנו י"ג שנה, מכאן ואילך צריך שיאמר: ברוך שפטרני מענשו של זה
— בראשית רבה סג, י
דעות הראשונים
מתוך לשון המדרש, לאו דווקא משתמע שרבי אלעזר התכוון לפסק הלכה ממש שיש לברך ברכת "ברוך שפטרני". המילים "מכאן ואילך", ייתכן שמשמעותן שלאורך חיי האדם, מגיל י"ג שנה ואילך, עליו להכיר תודה כלפי הקב"ה – אך לא בהכרח לברך ברכה על אירוע מסוים. אולם, במספר מקורות מוקדמים אנו מוצאים שמדובר בברכה ממש. בדברי רבי אהרן הכהן מלוניל[3], הוסיף לבאר: "ויש אומרים אותה בפעם ראשונה שעולה הבן לקרות בתורה. והגאון רבי יהודאי ז"ל קם על רגליו בבית הכנסת ובירך ברכה זו בפעם ראשונה שקרא בנו בתורה".
בפסקי רבנו יחיאל מפריז[4] הובאה הלכה זו בשם אחד מחכמי אשכנז במאה ה-11, רבי יהודה בן ברוך[5]: "מי שיש לו בן והגיע לשלוש-עשרה שנה, פעם ראשון שעומד בציבור לקרות בתורה צריך האב לברך ברוך אתה ה' אשר פדאני מענשו של זה. והגאון רבי יהודה ברבי ברוך קם בעמידה בבית הכנסת ובירך ברכה זו כשעמד בנו וקרא בתורה תחילה, וברכה זו חובה היא".
יצחק אייזיק מטירנא כתב בדומה בספר המנהגים (קריאת התורה ה) למהרי"ל: "מהר"י סג"ל בזמן שבנו נעשה בר מצוה וקרא בתורה היה מברך עליו בא"י אמ"ה אשר פטרני מענשו של זה".
אחרים חולקים וסוברים שמאחר שברכה זו אינה מוזכרת בתלמוד אין לברך אותה בשם ומלכות. למשל, כך נכתב בספר לקט יושר (ח"א עמוד מ עניין ה).
מעבר למקור במדרש, נראה שמדובר במנהג אשכנז עתיק. אמנם, הברכה לא מוזכרת אמנם בגדולי ראשוני הפוסקים[6] ואף לא בספרות הגאונים, אך היא מובאת, בהתאם למסורת אשכנז, בדברי הרמ"א[7].
טעם הברכה
עונשו של מי?
המגן אברהם[8] כתב שני פירושים לבאר את הלשון "שפטרני מעונשו של זה":
- הפירוש הראשון - הכוונה שעד עכשיו האב נענש כאשר הבן חטא, בגלל שלא חינך את הבן להתנהג כראוי. מהגיעו לגיל מצוות נעשה הבן אדון לעצמו, ושוב אין האב נענש על מעשי בנו, כי "מחויב הוא להתחזק בעצמו למצוות השי"ת"[9]. נמצא אם כן שכיון שנעשה פטור מעונש, מברך האב "שפטרני מעונשו של זה". במשנה ברורה הוסיף שעדיין מוטלת על האב אחריות מסוימת עבור בנו: "ודע דאע"פ ששוב אין עליו עניין חינוך, מכל מקום יש על האב מצות הוכחה כשרואה שאינו מתנהג כשורה, וכשאינו מוחה בידו נענש עליו". אולם, אין בכך כדי לעכב ברכת "ברוך שפטרני", שכן אחריות זו אינה מיוחדת רק לבנו, אלא משותפת לכל ישראל: "דלא גרע משאר ישראל".
- הפירוש השני - מביא המגן אברהם בשם הלבוש, שעד עתה נענש הבן בעוון האב, ואילו מכאן ואילך שוב אין הבן נענש בעוון האב. לפי ביאור זה, לכאורה היה על הבן לברך את הברכה, ולא על האב, שכן הבן נפטר מעוון אביו, ולא האב מעוון בנו. אישוש לטעם זה נמצא בדברי רבי חיים בן עטר בספרו אור החיים[דרושה הבהרה]
מי מברך?
לפי הפירוש הראשון ברור שהאב הוא המברך, ואכן לפי המדרש וכל הראשונים המזכירים את הברכה מפורש שהאב הוא זה שמברך.
אכן לפי הפירוש השני, היה על הבן לברך את הברכה. ואכן, בשו"ת שואלים ודורשים[10] הובא מפירוש הש"ך[11] שהבן מברך ברכה זו בהגיעו למצוות.
ביאור מקורי מובא בספר דברי חמודות, שהכוונה היא שאם נענש הבן בשביל עוון האב, בוודאי שגם האב נענש עבור כך (כלומר, שנענש עבור מה שבנו נענש עבורו), שכן כל מי שחברו נענש בגללו - אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה[דרוש מקור], ואף הוא מסיים שפירוש זה דחוק.
ברכה על בת
לאור שני הטעמים של המגן אברהם המפורטים בפסקה הקודמת, עולה השאלה אם יש לברך ברכה זו אף על בת שהגיעה לגיל בת מצווה, או כפי שמשמע מהמדרש, שהברכה מוגבלת לבן.
מתוך נידון זה מסתעף נדון נוסף: האם יש טעם ומקור לחוג את בת המצוה, כשם שחוגגים את בר המצוה, והאם סעודת בת מצוה נחשבת לסעודת מצוה?
הפרי מגדים (סימן רכה, אשל אברהם ס"ק ה), כתב כי השאלה אם אומרים ברכת ברוך שפטרני על בת בהגיעה לגיל מצוות תלויה בשני הטעמים דלעיל: ולכן לפי הטעם שעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בגלל שלא חנכו, יוצא שאין מברכים על בת[12]. אולם, לפי טעם הלבוש, שהברכה היא על כך שעד עתה נענש הבן בעוון האב, יוצא שצריך לברך גם בבת, מפני שגם הבת נענשת בעוון האב.
הרד"ל (בהגהותיו על המדרש) מצדד שאכן שאם הטעם בברכת ברוך שפטרני הוא בגלל שעד עכשיו האב נענש על עוונות הבן, הוא הדין שגם על הבת צריכים לברך. ומכיון שמדברי המדרש עולה שאין מברכים על הבת[13], הסיק שמתברר שטעם הברכה הוא מפני חובת האב ללמד את בנו תורה.[14]
מנגד, בכף החיים (רכה, ס"ק טו) נקט שלפי שני הטעמים אין לברך ברכת "ברוך שפטרני" בבת, וביאר שאין הבת נענשת בחטא האב כמו הבן.
אמנם בשו"ת יביע אומר[15], לאחר שהביא את דברי הפרי מגדים שתלה את דין ברכת ברוך שפטרני בבת בשני הטעמים, כתב הרב עובדיה יוסף שלפי דברי הראשונים הסוברים שיש חיוב לחנך את הבת[16] נמצא שגם לפי טעמו הראשון של המגן אברהם יש לברך ברכה זו גם בבת, כיון שאף בבת יש חובת חינוך מוטלת על האב. לפי דבריו נמצא שלפי שני הטעמים יש לברך ברוך שפטרני על בת. הרב עובדיה מסיק שיש לומר ברכת "ברוך שפטרני" על בת, ללא שם ומלכות. אך בכל קהילות אשכנז, וגם רבים מקהילות בני ספרד, אין המנהג כדבריו.
להלכה
בשולחן ערוך לא הוזכר כלל קיומה של ברכה זו, אך בהגהות הרמ"א בהסתמכו על מנהג המהר"י סגל, הנ"ל, כתב: "יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצווה יברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה". אך הרמ"א עצמו הסתייג מהברכה והוסיף מדעת עצמו "אך טוב לברך בלא שם ומלכות".
רבי יחיאל מיכל אפשטיין בספרו ערוך השולחן כתב "והרבה נהגו לברכה בשם ומלכות בעת קריאת התורה שקוראים נער בר מצווה לעלות לתורה".
הגאון מווילנא בביאורו לשולחן ערוך (סימן רכה ג) כתב למעשה שיש לברך בשם ומלכות.
דעה נוספת ומפשרת כתב בספר בן איש חי "ביום הראשון של שנת י"ד יתפוס האב את בנו בידו ויאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה, ויהרהר שם ומלכות בלבבו".
הברכה כיום
מנהג רוב האשכנזים לברך ברכה זו בלא שם ומלכות, כפי הכרעת הרמ"א, ויש המברכים בשם ומלכות כדעת הגר"א. לגבי מנהג בני ספרד, יש שכתבו שלא נתקבלה ברכה זו כלל, אך יש שנהגו לברך בלא שם ומלכות, וכן פסק ביביע אומר[17].
זמן הברכה
יש שכתבו שיש לברך הברכה מיד שנעשה בן י"ג.[18]
מנהג האשכנזים הוא לברך בשעה שהנער עולה לתורה, כפי המובא בספר אורחות חיים (ברכות סימן יח). הטעם למנהג זה כתב במגן אברהם (אורח חיים סימן רכה ב), מפני שאז נודע לרבים שהוא בר מצווה.
טעם מחודש למנהג הברכה לאחר קריאת התורה, כתב אחד האחרונים מאחר שצריך לברך ברכה זו בפני עשרה גדולים, ודינה כברכת הגומל שאף אותה נוהגים לברך בשעת קריאת התורה.[19]
נידונים שונים
- תאומים - בספרי הפוסקים דנו בבר מצווה של תאומים, יש שכתבו שיברך האב פעמים את הברכה, אך יש שכתבו שיכול לברך בפעם אחת בלשון רבים 'ברוך שפטרני מעונשם של אלה'. לדעת החולקים אין לברך בלשון זה מאחר שאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים בברכות[דרוש מקור].
- נכד- דנו בפוסקים האם סב צריך לברך ברכה זו על נכדו שנעשה בר מצווה או לא[דרוש מקור].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- סוגיית ברוך שפטרני בעיון, באתר עולמות
- ברוך שפטרני , מאת פרופ' יצחק גילת באתר דעת
הערות שוליים
- ↑ ראו להלן שכיום לא נוהגים לברך ברכה זו בשם ומלכות
- ↑ בראשית כה, כז
- ↑ ארחות חיים, הלכות ברכות, סימן נח, דף מ ע"ג
- ↑ הוצאת מכון ירושלים, תשל"ג, הוראות מרבני צרפת, סימן כג - מצורף לפסקי רבינו יחיאל מפאריש
- ↑ היה תלמידו של רבנו גרשום מאור הגולה
- ↑ הרי"ף, רמב"ם, רא"ש, הטור, ושולחן ערוך
- ↑ סימן רכה, סעיף ב
- ↑ אורח חיים, סימן רכה, ס"ק ה
- ↑ לשון המשנה ברורה, שם ס"ק ז
- ↑ סימן ה
- ↑ מתלמידי האר"י, פרשת לך לך
- ↑ שכן לפי צד אחד בדברי המגן אברהם (סימן שמג, ס"ק א) חיוב חינוך הוא רק לבן, ולא לבת
- ↑ וכלשון המדרש שחייב האב "לטפל לבנו"
- ↑ כיון שאין חיוב על האב ללמד את בתו תורה (חוץ ממה שנוגע לה לקיום המצוות), מובן שאין לברך את הברכה בהגעת הבת למצוות.
- ↑ אורח חיים, ח"ו, סימן כט
- ↑ ראה בכך בספר "פתח הדביר", או"ח סימן רכה, ס"ק ד
- ↑ ח"ו, כט
- ↑ בן איש חי, שנה ראשונה פרשת ראה יז
- ↑ הרב מלכיאל צבי טננבוים, בספרו דברי מלכיאל, אורח חיים סימן ד
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
רישיון cc-by-sa 3.0