ברכת המזון
בִּרְכַּת הַמָּזוֹן היא ברכה אחרונה שיש לומר בסיום כל סעודה בה נאכל לחם בכמות של לפחות כזית. ברכה זו היא מצווה מן התורה, הנלמדת מן הפסוק "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (ספר דברים, פרק ח', פסוק י').
ביסוד ברכת המזון עומדת חובת האדם להודות לבוראו על המזון שממנו הוא מתקיים, ולהכיר בכך שהמזון, הגוף והאדמה ניתנים מידי הבורא ובהשגחתו.
הכמות המחייבת בברכה
כמות האכילה המחייבת מן התורה בברכת המזון היא כדי שביעה, דהיינו אכילת לחם בכמות משביעה.[1] שיעור זה נלמד מהפסוק "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך"[2].
מדרבנן, כל האוכל לחם בשיעור כזית, מתחייב בברכת המזון.
תוכן הברכה
בתורה לא נקבע נוסח מדויק לברכה, אלא הוזכר באופן כללי שתוכן הברכה יהיה הודיה לה' על האוכל ועל נתינת ארץ ישראל לעם ישראל.[3]
ברכת המזון מורכבת מארבעה חלקים שנקבעו במהלך הדורות:
- ברכת הזן: תוכנה הוא הודאה והכרה בכך שה' הוא הנותן מזון לכל ברואיו. ברכת הזן נתקנה על ידי משה בעת שירד להם המן - הלחם השמיימי אותו אכלו בני ישראל במדבר.
- ברכת הארץ: תוכנה הוא הודאה על הארץ, על מצוות ברית המילה ועל התורה ומצוותיה, שגם הן מתנת הבורא. ברכת הארץ נתקנה על ידי יהושע בן נון עם כיבוש ארץ ישראל.
- ברכת בונה ירושלים: תוכנה של הברכה הוא תפילה על מלכות בית דוד ועל בנין ירושלים ובית המקדש. בזמן קיום בית המקדש התפילה הייתה למען המשך קיומו וקיום שושלת בית דוד, ומעת החורבן התפילה היא למען השבתם של המלכות וירושלים ובית המקדש. הברכה כוללת גם בקשה לפרנסה טובה, ומוסיפים לה תוספות מיוחדות בשבת ומועד (ראו להלן). דוד המלך התקין את חלקה הראשון של ברכת בונה ירושלים, ואת חלקה השני התקין בנו, שלמה המלך, כשבנה את בית המקדש הראשון.
- ברכת הטוב והמטיב: בה מודים לה' על הטבתו עם ישראל. ברכת הטוב והמטיב הותקנה על ידי חכמי המשנה לאחר מרד בר כוכבא. הברכה נתקנה כתפילת הודיה ושבח על כך שגופותיהם של הרוגי ביתר, שקבורתם הושהתה, לא העלו סירחון, לא נרקבו ולא נאכלו על ידי בעלי חיים, ועל כך שניתנו בסופו של דבר לבוא לקבורה.
- הרבה נוהגים להוסיף לאחר ברכה זו פסוקים ובקשות שונות ("הרחמן הוא..." וכו'). בקטע זה רבים חילופי הנוסחאות בין עדות ישראל.
המקור החשוב ביותר למקורן של הברכות מצוי בתלמוד הבבלי במסכת ברכות[4]:
אָמַר רַב נַחְמָן: מֹשֶׁה תִּקֵּן לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַת הַזַּן בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם מַן; יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ; דַּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְנוּ בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם: דַּוִד תִּקֵּן "עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ; וּשְׁלֹמֹה תִּקֵּן "עַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ". "הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב" בְּיָבְנֵה תִּקְּנוּהָ כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתַר. דּאָמַר רָב מַתְנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתַר לִקְבוּרָה, תִּקְנוּ ביָבְנֵה "הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב".
תוספות לברכה
מים אחרונים
מים אחרונים, זהו כינוי להלכה של נטילת ידיים בסוף הסעודה לפני שמברכים ברכת המזון. חיוב זה הותקן על ידי חכמי המשנה משתי סיבות: א. ניקיון הידיים לכבוד ברכת המזון. ב. מטעמי בריאות, לנקות את הידיים ממלח סדומית שיכול לסמא את העיניים אם יגע בהן. יש מחלוקת אם גם בזמננו צריך ליטול מים אחרונים. האם כיון שאנחנו אוכלים עם סכו"ם ידינו נקיות, וגם אין משתמשים במלח סדומית אם כן אין צורך ליטול ידיים. או שמא גם כעת הידיים מתלכלכות בשעת אכילה, וכן יש מלחים אחרים עם תכונות של מלח סדומית. לפי הקבלה יש טעמים נוספים ליטול ידיים השייכים גם בזמננו. השולחן ערוך כותב בסימן המדובר[5] ש:"מים אחרונים חובה", אך בהמשך[6] מוסיף: "יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים...".
לפני שנוטלים מים אחרונים, יש שנוהגים לומר את ההלכה הנזכרת בשולחן ערוך: "מים אחרונים חובה" (אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף א'), וזאת כדי לומר דברי תורה בסעודה.
זימון
זימון - חובת הזימון חלה בסעודה שבה סעדו ביחד לפחות שלושה גברים שהם בני מצווה. הזימון הוא קריאה של מברך אחד לחבריו לברך עמו בצוותא "נברך (את) שאכלנו משלו", ותשובתם "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו".
כאשר הסועדים הם עשרה או יותר, חובה להזכיר את שם ה' בברכת הזימון. אזי הפניה היא "נברך אלוקינו שאכלנו משלו", והתשובה בהתאם "ברוך אלוקינו" וכו'.
הוספות מיוחדות
ישנן הוספות מספר לברכה במועדים שונים.
- רצה - בשבת נוספה לברכת "בונה ירושלים" לפני "ובנה ירושלים", הוספה הפותחת במילים: "רצה והחליצנו".
- יעלה ויבוא - תוספת לברכת בונה ירושלים במועדים הבאים: ראש חודש, פסח (חג המצות), שבועות, סוכות, שמחת תורה (שמיני עצרת), ראש השנה (מכונה בנוסח התפילה - יום הזיכרון) וכן ביום כיפור למי שנאסר עליו להתענות.
- על הניסים - תוספת לברכת הארץ הנאמרת בחנוכה ובפורים.
- ברכת האורח - תוספת שאומרים אורחים, ובהם הם מברכים את בעלי הבית. מקומו לאחר ברכת הטוב והמטיב.
ב"חיידר" המסורתי נהגו לסכם את ברכת המזון ביידיש ("אלע מאל בענטשן מיר..."). בקרב יוצאי קהילות כורדיסטן בישראל, יש הנוהגים להוסיף בסיום: "ברוך הזן, ברוך שולחן, ברוך משה בן עמרם; הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, להניח ברכ[ת]ו לעולם אמן ואמן".
ברכת המזון על כוס יין
לאחר ברכת המזון יש שנוהגים לברך את ברכת "בורא פרי הגפן" ולשתות כוס של יין. ברכת המזון בה מברכים ברכה זו נקראת "ברכת המזון על הכוס" וכוס היין נקראת "כוס של ברכה".ישנה מחלוקת מתי יש חיוב לעשות כן. ישנם הסוברים שבכל אכילה שמברכים בה ברכת המזון-חובה לברך על "כוס של ברכה". יש דעות לפיהן אין חיוב ו"כוס של ברכה" היא מנהג. למעשה, נוהגים לברך על "כוס של ברכה" בעיקר בעת שמחות.
לקריאה נוספת
- יהודה לורבר, ביאור חי - ביאור ברכת המזון, בני ברק תשע"ו.
קישורים חיצוניים
- ברכת המזון כל הנוסחאות, באתר ויקיטקסט
- נוסח ברכת המזון: ברכת המזון - נוסח כל העדות, הלכות ומנהגים. ברכת המזון - ברכה אחרונה מכל מקום - מותאם לנייד
- אסופת מאמרים בנושא ברכת המזון, באתר אסיף
- מצגת ומאמרים חסידיים על חשיבות ומעלת אמירת ברכת המזון בכוונה ברכת המזון
- חלק ממערך שיעור בנושא ברכת המזון באתר דעת
- הלכות ברכת המזון - מאתר ישיבההלכות מים אחרונים וברכת המזון בקיצור שולחן ערוך
- הרב עמנואל מזרחי, טעם ברכת המזון, באתר הידברות
- הלכות מים אחרונים וברכת המזון בקיצור שולחן ערוך
- הרב אליעזר מלמד, ברכת המזון באתר פניני הלכה
- ברכת המזון בנוסחי עדות והמזרח ואשכנז - כולל הלכות מהשולחן ערוך והרמב"ם באתר אשובה
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מה עמוד א; משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק א', הלכה א'.
- ↑ ספר דברים, פרק ח', פסוק י'
- ↑ "על הארץ הטובה אשר נתן לך", והכוונה לארץ ישראל, ובפרשה זו מוזכרים גם שבעת המינים שבהם השתבחה הארץ
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מח עמוד ב.
- ↑ או"ח, סימן קפ"א, סעיף א'
- ↑ סעיף י'
רישיון cc-by-sa 3.0
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.