יחידה 838

הקמת הבסיס

המיקום נבחר מעגן ראס סודר הנמצא כ-20 מייל ימי מדרום לקצה המפרץ. קו החוף עובר ממזרח למערב עד כף בולט שהגן מגלים נבנו על ידי הרוח הצפונית השלטת. עיירת הנפט הנטושה בראס סודר נראתה מתאימה ביותר לשמש בסיס קדמי כזה.
הקמת היחידה הוטלה על מפקד בסיס חיפה אל"ם יצחק גזית. לבסיס חיפה כבר הייתה יחידה של תצפיתנים לאורך תעלת סואץ, שהוצבו במעוזי צה"ל לאורך התעלה, וניידת מכ"ם בראס סודר. בכוונה שלאחר התבססותה תועבר לאחריות זירת ים סוף שמפקדה באותה עת היה סא"ל זאב אלמוג (אברוצקי).

משימות היחידה

מפת אזור פעילות יחידה 838 בצפון מפרץ סואץ 1968–1975

אזור צפון מפרץ סואץ מקו רוחב 29:35 צפון ועד קו 29:52 צפון נקבע כאזור לסיורי כלי השיט של יחידה 838. ובאזור זה נדרשה היחידה לקיים:

1. הפגנת נוכחות - ביצוע סיורים של 2–3 ספינות ביום ובלילה מראס-סודר ועד האי גרין.
2. מניעת חדירות מודיעין או הברחות ואכן נתפסו מדי פעם סירות שהגיעו מהחוף המצרי ובהן סוכני מודיעין מצרים. וסירות עם מבריחי סמים.
3. סיוע תובלה וסיור לשייטת 13 ויחידה 707 בביצוע פעולות וסיורים בחוף המצרי.
4. חיפוש גופות טייסים שמטוסיהם הופלו לים באש מצרית
5. מעצר ספינות החוצות את קו האמצע במפרץ סואץ או גירושן.
6. תצפיות במוצבים לאורך תעלת סואץ. הפיקוד על התצפיתנים לאורך תעלת סואץ הועבר מבסיס חיפה ליחידה 838.
7. אבטחת המיכליות העובדות בצפון מפרץ סואץ.

• 
  המכלית סירניה עושה את דרכה במפרץ סואץ, כשהיא מעבירה נפט גלמי מראס סודר לאבו רודס, נובמבר 1972.
• 
  בן ארי מיחידה 838 מאבטח את המכלית סירניה בדרכה במפרץ סואץ, נובמבר 1972.
• 
  אברהם לוקסמבורג בשרות אבטחת מיכליות במפרץ סואץ, במילואים 1971.

האיום בצפון המפרץ

הקושי העיקרי בביצוע המשימות היה מצב הים עם רוח צפונית שלטת שהרימה גלים גבוהים והקשתה על השיט בכלי השיט הקטנים.
האיום העיקרי בצפון המפרץ היוו תותחי החוף 130 מ"מ מכווני מכ"ם שהציבו המצרים בראס מחג'רה ונקודות אחרות בחוף המפרץ.
האיום הימי המצרי בגזרת הפעולה היוו זוג ספינות משמר דה קסטרו זוג טרפדות P-183 וזוג טרפדות K-123 שהיו ערוכות בנמל עדביה וסואץ.

• 
  ספינת משמר מצרית תוצרת מספנות דה קסטרו במפרץ סואץ, 1973.
• 
  טרפדת K-123, אחת משתיים שנמצאו בעדביה ואיימו על השיט במפרץ סואץ. נשבתה במהלך מלחמת יום הכיפורים ומוצבת במוזיאון ההעפלה וחיל הים.
• 
  נפילות קרובות של פגזי תותח 130 מ"מ המצרים.

כלי השיט והחימוש

כלי השיט ששירתו את הבסיס בתחילה היו ה'צרעות' . שלש סירות קטנות ומהירות תוצרת ברטרם ארצות הברית.
נתונים טכניים: אורך: 7.62 מטר, רוחב: 2.90 מטר, דחי: 7.5 טון, מהירות: 20 קשר.^{[hebrew 1]} הנעה: 2 מנועים 220 כ"ס כ"א, חימוש: מקלע 0.5 בראונינג על חצובה מאחור ושני מקלעי מאג בשני צגי המבנה, צוות הפעלה: 4 לוחמים בפיקוד קצין בוגר חובלים. .^[2]

• 
  ספינת ברטרם משיטה אורחים בבסיס אילת.
• 
  ספינת ברטרם נישאת על סיפון אח"י בת-ים.
• 
  הורדת סירת ברטרם האמצעות זרוע המנוף מאח"י בת ים
• 
  סיירת ספינות הברטרם משייטת בקרבת ראס סודר, צילום מאח"י בת ים.
• 
  ספינת ברטרם משייטת במפרץ סואץ
• 
  הנחתת 'תרשיש' כמעגן לדבורים בראס סודר.
• 
  נחתת כרציף לדבורים בראס סודר.
• 
  עגינת דבורים צמוד לדופן הנחתת 'תרשיש' בראס סודר.

מוצב הפיקוד

מוצב הפיקוד מוקם באחת הוילות הנטושות. המיק כלל צג מכ"ם שולחן סימון מטרות ואמצעי קשר. חדר המיק איפשר שליטה בכוחות ששייטו בצפון מפרץ סואץ.

• 
  מבנה מפקדת יחידה 838 בראס סודר
• 
  נגד מאיר בן ארי מקיים שליטה בגזרה בחדר המיק של יחידה 838, ינואר 1973.
• 
  מכשיר המכ"ם מסוג קלוין 19 בחדר המיק של ראס סודר
• 
  תמונת המכ"ם של קטע מפרץ סואץ

הטיפול בצרעות

בחוף ראס סודר היה מזח קטן אך לא היה מוגן מסערות. בחודשים הראשונים היו הצרעות קשורות למצופים ואנשי צוות היו שוהים עליהן בתורנות 24 שעות. במספנת חיל הים נבנה מתקן מיוחד מעין עריסת שער על גלגלים. ובעזרת מערכת גלגלות וכבלים היה המתקן מגולגל לים הצרעה נכנסת לעריסה ונקשרת. ראש משאית להובלת טנקים היה מושך את מתקן השער ובו הסירה אל מחוץ למים. (קיבלנו 2 ראשים ונהג).
מיגון הצרעות - כאשר החלה "מלחמת ההתשה" היה צורך להכין מחפורות על מנת להגן על הצרעות כשהן בחוף. אך כל הכלים היו מגויסים לבניית המעוזים בקו התעלה. לפתע הופיעה משאית ועליה מחפרון והנהג שהיה גם המפעיל, שוכנע להוריד את המחפרון בבסיס. תוך חודש ימים ביצע הרבה עבודות עפר למיגון הבסיס, מחפורות לסירות ליד המזח ובתוך הבסיס ועוד.

פינוי הצרעות - סיירת הצרעות המשיכה בשירות קרבי עד סוף אפריל 1973 שאז פונתה ופעילות הימית נעשתה על ידי ספינות דבור שלא התבססו בראס סודר.

• 
  חיילת מהיחידה ליד שלט האזכור סיירת הצרעות וסיום שירות בתאריך 28.4.1973.

מבצע בולמוס 5

הצרעות, בפיקוד אמנון בן ציון, ביצעו סיור מקדים בחופי עדביה והעבירו דיווח: שביעד לא נמצא מכ"ם אלא רק זרקור גדול. בתאריך 21 ביוני 1969, נערכה פשיטה של שייטת 13, בפיקוד שאול זיו, שעברה בהצלחה והזרקור פוצץ.

הפשיטה על האי גרין

במסגרת ההכנות לפשיטה נשלחה פלגת הצרעות בפיקוד אמנון בן ציון ב-25 בינואר 1969 לערוך סיור מסביב לאי גרין. אחת המטלות הייתה להגדיר ולמדוד את הזרם במקום. בצד המזרחי נמצא זרם דרומי, בצד המערבי אותר זרם צפוני. על הצרעות נפתחה אש מתותח 130 מ"מ המצרים מכוון מכ"ם מהסוללה בעתקה. הצרעות שסיימו למעשה את משימתן נסוגו מהשטח במהירות תוך שינויי קורס רבים עד שיצאו מטווח התותח ללא פגע. הממצאים על הזרמים השונים והמידע שאין על האי מכ"ם, הועברו למפקד שייטת 13 ולראש ענף המודיעין הימי.

בעת המבצע - כוח של שתי צרעות בפיקוד אמנון בן ציון יצא לכיוון האי גרין כדי לסייע בגרירת סירות גומי שיפגעו ולשמש בסיס לקצין תצפית קדמי של סוללת התותחים שהוצבה בסיני. בצרעת הפיקוד צורף גם אל"ם אפרים חירם. עם תחילת הקרב התקרבו הצרעות לאי גרין. כאשר החלה הפגזה מצרית על האי נענו באש מתותחי כוחותינו, כאשר אפרים חירם פועל בנוהל קצין חי"ר מטווח. נקלט דיווח שסירת גומי נפגעה והלוחמים שוחים במים. הצרעות יצאו על מנת לחלצם אך לפניהם הגיע מסוק החילוץ ובחירוף נפש הצליח לשלות את הלוחמים מהים. עמי אילון הפצוע יחד עם הרופא הועלו לצרעות שנעו לראס-סודר תוך גרירת סירות הגומי.

• 
  מדידת זרמים נעשית על ידי קשירת הספינה למצוף הכניסה לתעלת סואץ בקרבת האי גרין 25 בינואר 1969.
• 
  סיום מדידות הזרמים ליד מצוף תעלת סואץ ותחילת תנועה חזרה לבסיס ראס סודר 25 בינואר 1969.
• 
  ספינות צרעה מתרחקות מאזור צפון המפרץ בו הן מופגזות 25 בינואר 1969.
• 
  ספינת צרעה חוזרת ממדידת הזרמים בקרבת האי גרין והפגזת התותחים, 25 בינואר 1969.
• 
  צוותי הצרעות בחזרה מהפלגת המדידות וההפגזה 25 בינואר 1969.

מבצע אסקורט

לקראת מבצע רביב הוטלה על שייטת 13 משימה: להטביע את שתי הטרפדות דגם P-183 העוגנות בדרך קבע בעתקה.

התוכנית - שני חזירים ועליהם 4 לוחמים צוללים בכל כלי, יגררו על ידי 2 צרעות מראס סודר לקרבת מעגן הטרפדות. שם הצרעות חוזרות לראס סודר והחזירים ממשיכים בכוחות עצמם. חודרים למעגן הצוללים מדביקים את המוקשים. חוזרים לחזירים שנעים בשיט עצמאי לראס סודר.

הביצוע - בליל 5 בספטמבר 1969 יצאו שתי צרעות, בפיקוד אמנון בן ציון, לכיוון עתקה כשהן גוררות כל אחת חזיר. אך לפני ניתוק החזירים התקבלה הוראה לחזור מאחר שהטרפדות המצריות עזבו את המעגן.

בליל 7 בספטמבר 1969 יצא שוב הכח לכיוון עתקה. הטרפדות המצריות היו במקומם בנמל. החזירים התנתקו מהצרעות שחזרו לראס סודר. המשימה בוצעה בהצלחה אך בדרך חזרה התפוצץ מוקש עלוקה בתוך אחד החזירים ו-3 לוחמים רפי מילוא, עודד ניר ושלמה אשל הי"ד נהרגו. הלוחם אריה יצחק שנפצע, שחה ושמר על גופות שלושת חבריו לידו, עד שפונו מהים במסוק.

מבצע רביב

מבצע רביב היה פשיטה משורינת לאורך כביש החוף המצרי במפרץ סואץ. כלל הובלת כח שריון מורכב מטנקי שלל שיועמסו בראס סודר בשלש נחתות 36 מטר. הנחתת הכח בחוף המצרי של מפרץ סואץ, ואיסופו בנחתות בחוף דרומי יותר.

מבצע תרנגול 53

מבצע גניבת המכ"ם המצרי נעשה על ידי כח צנחנים מובל במסוקים ב-25 בדצמבר 1969 ^{[hebrew 3]}. תפקיד הצרעות הסתכם בהמתנה בנקודה במרכז מפרץ סואץ בכוננות הנצלה במקרה של תקלה באחד המסוקים. המבצע עבר ללא תקלות וקרון המכ"ם הגיע לצד הישראלי מבלי להירטב.

פגיעה בספינת משמר מצרית

ב-5 במאי 1973 יצא סגן צבי שחק באור יום ממעגן ראס סודר עם שתי צרעות והרחיק את ספינת המשמר 'דה קסטרו' באש מבלי להיפגע.
ב-13 באוגוסט 1973 הייתה שוב חדירה של ספינת המשמר המצרית מדגם 'דה-קסטרו' באור יום. שחק ערך את הכוח ונכנס לקרב. הספינה המצרית פתחה ראשונה באש. שחק התקרב לטווח היעיל של תותחי אורליקון ובטווח של 600 מטר נתן פקודת אש בו זמנית משני הדבורים. ירי הדבורים היה מדויק.^[3] ספינת המשמר המצרית ספגה פגיעות רבות והחלה להסתובב במעגלים. לכוח הישראלי היו שני פצועים קל. הצוות המצרי ספג אבידות ה'דה קסטרו' שניזוקה קשה הצליחה לדדות חזרה לנמל עדביה. הועלתה שם למבדוק אך לא הוחזרה לכשירות.^{[hebrew 4]}

• 
  ספינת דיג מצרית שעברה לצד המזרחי ונתפסה.
• 
  מפקד חיל הים אברהם בוצר מפליג בספינת צרעה מראס סודר
• 
  שיחת פרידה של מפקד חיל הים אברהם בוצר עם סגל יחידה 838 אוגוסט 1972
• 
  אלוף אברהם בוצר ורס"ן אורי גולני מפקד יחידה 838 משיקים כוס לברכת פרידה, אוגוסט 1972.

לפני המלחמה

התקופה של לפני מלחמת יום הכיפורים הגזרה הייתה שקטה יחסית. בדיעבד היה זה שקט מדומה שחיפה על הכנות המצרים למלחמה.
בסוף חודש ספטמבר הוחלף פיקוד היחידה מזאב גולדצקי ויואל פלג. במוצב המזח הוחלפו התצפיתנים שהיו באחריות הבסיס. התרעה על פריצת המלחמה – מפקד היחידה החדש יואל פלג נשאר לסוף השבוע הראשון ביחידה. מרבית הסגל הקבוע נמצא בחופשה לקראת יום כיפור. ביום ששי 5/10 בערב התקבל מברק מפיקוד דרום ברפידים "מלחמה תפרוץ מחר בערב."^[4]

• 
  מסדר החלפת הפיקוד בין גולדצקי ליואל פלג 28 בספטמבר 1973.
• 
  ביקור סגל ראס סודר במוצב המזח והחלפת הצופים ^{[hebrew 5]} שבת שלפני המלחמה, 29 בספטמבר 1973.

תחילת המלחמה

בשבת 6 באוקטובר בצהריים נראו בצג המכ"ם מטרות רבות עולות מעדביה עוברות מזרחה וחוזרות. מסתבר שהיו אלה מסוקים שחלקם הופלו. יחידת טילי הנ"מ ומטוסי חיל האוויר.
במלחמת יום הכיפורים הונחתו מהאוויר אזור ראס סודר יחידות קומנדו מצריות. חלק מהמסוקים הופלו על ידי חיל האוויר הישראלי ויחידות ישראליות פגעו בשאר הכוחות. בשעה 1400 הופעלה בבסיס אזעקה נגד מטוסים. בפתיחת המלחמה נמצאו במעגן ליד התרשיש שני דבורים בפיקוד צבי שחק. בהוראת ראש מחלקת הים ממוצב הפיקוד הימי נשלחו לשוטט במפרץ. הדבורים הונחו להיות קרובים לחוף סיני. הדבורים הבהילו את כוחות החטיבה מהחוף שהזעיקו סיוע מטוסי תקיפה בטענה שנחתות מתקרבות. חיל האוויר בדק עם מפקדת חיל הים ומטוסים לא הוזנקו. הדבורים נשלחו לסיור למרכז מפרץ סואץ ובסיס ראס סודר נשאר חשוף לתקיפה מהים.

היחידה במלחמה

בשעה 23:00 הגיעה הודעה ממפקדת חיל הים שהועברה בקוד לדבורים לרדת לזעפרנה ולהטביע סירות דיג במקום. חדר המי"ק בראס סודר שימש כממסר והעביר את ההודעה לדבורים וכך החל קרב מרסא תלמאת.

בהמשך הקרבות הוכפפה ראס סודר למרחב שלמה שעבר לפיקודו של ישעיהו גביש והתקיימו באזור קרבות בין כוחות מצריים שניסו לנוע מכיוון עיון מוסה ובין כוחות ישראלים. חיל הים הישראלי מנע ניסיונות נחיתה מצריים על ידי תקיפת בסיסים מצריים במערב מפרץ סואץ.^[5]
הארמייה השלישית המצרית התקדמה בסיני ונעצרה 10 ק"מ מצפון לבסיס. בגזרה לא היה כח ישראלי שימנע ממנה להתקדם ולשטוף את המוצב. מפקד הבסיס קיבל הודעה שהחי"ר והמודיעין עוזבים. המוכמות פונו לאבו רודס ואחר כך לשארם. פלג נשאר בהרכב מצומצם עם צוות המי"ק. ביום שני קיבלו הודעה שכח צה"לי הכולל תשעה טנקי טירן, יוצא משארם א-שייח' להגנת מחנה הבסיס. רק שני טנקים הגיעו לראס סודר השאר נתקעו בדרך מסיבות טכניות.

פינוי הבסיס

ב-9 באוקטובר 19:15 הגיעה הודעה מרפידים להתפנות מהבסיס היה מידע שהמצרים מתכננים פשיטת קומנדו על הבסיס. ^{[hebrew 6]} פלג דיווח על כך למפקדת חיל הים. וקיבל הוראה"המפקד רוצה שאם יש זמן להטביע את ה-95 לגמרי ואם אין ביכולתם, אז למלא אותה מים ולפוצץ אותה.".^[6] אג"ם מבצעים של צה"ל לא ידע על ההוראה לפנות את ראס סודר. בשעה 22:00 יצאו בשיירה שכללה: אוטובוס, משאית וג'יפ שהם משאירים חלק גדול מהציוד בבסיס. השיירה נעה בלילה בלי אורות עם נשק מוכן לירי. הגיעו לפנות בוקר לאבו רודס. במשך היום ה10/10 הפציץ מטוס טופולב מצרי את המחנה וגרמו לנפגעים בין הצנחנים.^[7] פלג קיבל הוראה להמשיך לשארם א-שייח'. פיקוד דרום החרים את המשאית עם הנהג שנשאר ועסק בהעברת גופות חיילים ישראלים שנפלו.

נסיון לחילוץ אנשי מוצב המזח

תרשים תנועת כוח יחידה 707 לחילוץ אנשי מוצב המזח, 11 באוקטובר .1973^[8]

מוצב המזח בפתח התעלה בצפון מפרץ סואץ נשאר בידי צה"ל כאשר הוא מוקף על ידי כוחות מצריים. במקום היו 42 איש מחציתם פצועים וחלקם הרוגים. ניסיונות חילוץ יבשתי לא צלחו. המטכ"ל פנה לחיל הים לבצע חילוץ על ידי שייטת 13. אך אלה היו עסוקים במבצעי מגבית והמשימה הועברה לדב בר עם יחידה 707. אנשי יחידה 707 הגיעו לבסיס כאשר אנשי יחידה 838 נעדרו ממנו. יחידת חיל הים במקום פונתה יומיים קודם בהוראת פיקוד דרום שחשש שתיפול בידי המצרים. הקשר עם מפקד חיל הים נעשה מהחפ"ק של אל"ם עוזי יאירי, מפקד חטיבת הצנחנים. יאירי שמע את הדברים והבין את ההתלבטות ואמר לדב בר "תצא לים, תראה מה יקרה ותחליט".^[9] עמי איילון, שהגיע לראס סודר עם זוג דבורים, הבטיח לעקוב ולסייע בהכוונה במידת האפשר. יחידה 707 יצאו לחילוץ בשלב מוקדם של התנועה התגלו סירות גומי על ידי המצרים והופגזו בצורה מדויקת על ידי תותחי חוף מכווני מכ"ם. דב בר החליט לחזור ומשימת החילוץ לא צלחה.

בסיס קדמי לכיבוש נמל עדביה

כעבור עשרה ימים חזרו פלג ואנשיו לראס סודר ומצאו הרס מוחלט שביצעו הצנחנים החזרנו לשימוש את המכ"ם והקשר. אח"י בת ים הגיעה ועגנה בקרבת הבסיס כשלצידה נקשרו הדבורים וקיבלו אספקה.^[10] כאשר התברר שכוח שריון כבש את עדביה עברה מפקדת הזירה להתמקם בראס סודר. פלגת הדבורים הגיעו בפיקוד עמי איילון שנעשה מפקד הגזרה הצפונית ופלג המשיך כמפקד המוצב.^[11]

הנחתות שייטו לעדביה והעבירו שבויים מצריים למשמורת היחידה עד שנלקחו על ידי משטרה צבאית. בין השבויים היו חמשה קצינים בכירים מצרים שהתלוננו על כך שהכיבוש נעשה אחרי הפסקת האש. ביניהם היה מפקד הבסיס הימי שהיה גאה בכך שהכיבוש נעשה על ידי השריון. לדבריו "אם הייתם מגיעים בדרך הים היינו מחסלים אתכם עם כל התותחים והמקלעים שהכנו לכך. "^[12]

• 
  רציף נמל עדביה לאחר כיבושו על ידי השריון הישראלי. דבורים בעגינה ליד הרציף
• 
  נמל עדביה בחוף המערבי של מפרץ סואץ
• 
  שבויים מצריים בנמל עדביה.
• 
  אמנון בן ציון בנמל עדביה 24 באוקטובר 1973.
• 

סגירת היחידה

בנובמבר 1975, בעקבות הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975, נסוגה ישראל מהאזור והוא עבר חזרה לשליטת מצרים. מפקד הבסיס מייק אלדר שצבע וסידר את הבסיס נאלץ לחרבו ולנטוש אותו.