יחסי הולנד–שוודיה

ראשית היחסים

בעקבות מלחמת קלמאר אסרה שוודיה על תנועה הולנדית אליה, ובשל הרצון ההולנדי לכניסה חופשית למי הים הבלטי היא חתמה בשנת 1614 על ברית עם שוודיה^[1].

מלחמת טורסטנסון

מלחמת טורסטנסון הייתה תקופה קצרה של סכסוך בין שוודיה לדנמרק-נורווגיה שהתרחשה בשנים 1643 עד 1645 במהלך הימים הקשים של מלחמת שלושים השנים. האימפריה ההולנדית הייתה באותה העת בעלת ברית עם שוודיה^{[2][3][4][5][6]}.

מלחמת הצפון השנייה

בשנת 1657, במהלך מלחמת הצפון השנייה, דנמרק פתחה במלחמת נקמה נגד שוודיה שהפכה לאסון מוחלט. המלחמה הפכה לאסון משתי סיבות: בעיקר, מכיוון שבעלת בריתה החזקה החדשה של דנמרק, הולנד, נותרה נייטרלית שכן דנמרק הייתה התוקפנית ושוודיה המגן. שנית, הנהרות קפאו במקרה נדיר במהלך חורף 1657–1658, ואיפשרו לקרל העשירי גוסטב, מלך שוודיה להוביל את צבאותיו על פני הקרח כדי לפלוש לזילנד. בחוזה רוסקילדה, דנמרק-נורווגיה נכנעה ומרוב בהלה ויתרה על כל סקונהלנד בנוסף למחוזות של בהוסיה וטרנדלג בנורווגיה. הולשטיין-גוטורף נקשרה גם היא לשוודיה, והעניקה שער לפלישות עתידיות מדרום. אך מלחמת הצפון השנייה עדיין לא הסתיימה. שלושה חודשים לאחר חתימת הסכם השלום, קרל העשירי גוסטב, מלך שוודיה קיים מועצת מלחמה בה הוא החליט פשוט למחוק את דנמרק מהמפה ולאחד את כל סקנדינביה תחת שלטונו. שוב הצבא השוודי הגיע אל מחוץ לקופנהגן. עם זאת, הפעם הדנים לא נבהלו ולא נכנעו, במקום זאת הם החליטו להילחם והתכוננו להגן על קופנהגן. פרדריק השלישי, מלך דנמרק שהה בבירתו ועידד כעת את אזרחי קופנהגן להתנגד לשוודים באומרו שהוא ימות בבית שלו. יתרה מזאת, הכרזת מלחמה בלתי מוכתרת זו של שוודיה עוררה לבסוף את הברית שקיימה דנמרק-נורווגיה עם הולנד. צי הולנדי רב עוצמה נשלח לקופנהגן עם אספקות וחיזוקים חיוניים, מה שהציל את העיר מנפילה במהלך ההתקפה השוודית. יתר על כן, ברנדנבורג-פרוסיה, האיחוד הפולני-ליטאי ומלוכת הבסבורג אספו כוחות גדולים כדי לסייע לדנמרק-נורווגיה והלחימה נמשכה עד 1659. קרל העשירי גוסטב, מלך שוודיה נפטר לפתע ממחלה בתחילת 1660, בעת שתכנן פלישה לנורווגיה. בעקבות מותו, שוודיה חתמה על הסכם קופנהגן, שבו החזירה רק את טרנדלג לנורווגיה בורנהולם לדנמרק, אך שמרה על בהוסיה וטרה סקאניה, בעיקר בגלל שהולנד מעצמות אירופה אחרות לא רצו שליטה דנית משני צידי מצר סקניה. וכך התבססו הגבולות בין נורווגיה, דנמרק ושוודיה שקיימים עד היום^[7].

מלחמת סקאניה

מלחמת סקאניה (1675–1679) הייתה חלק מהמלחמה הצפונית הגדולה שכללה את האיחוד של דנמרק-נורווגיה, ברנדנבורג והאימפריה השוודית. המלחמה פרצה בעקבות המעורבות השוודית במלחמת הולנד–צרפת. שוודיה הייתה בעלת ברית של צרפת כנגד כמה מדינות באירופה. הרפובליקה ההולנדית, שהותקפה על ידי צרפת, ביקשה תמיכה מדנמרק-נורווגיה. לאחר היסוס מסוים, החל כריסטיאן החמישי את הפלישה לסקאניה בשנת 1675, בעוד השוודים היו עסוקים במלחמה נגד ברנדנבורג. הפלישה לסקניה שולבה בחזית נורווגית בו זמנית בשם "מלחמת גילדנלווה", ואילצה את השוודים המגנים להילחם במלחמה דו-חזיתית בנוסף להסתבכויותיהם כנגד האימפריה הרומית הקדושה. המטרה הדנית הייתה להחזיר את סקונהלנד שניתנה לשוודיה באמנת רוסקילדה, לאחר המלחמה הצפונית הגדולה. למרות שהמתקפה הדנית זכתה בתחילה להצלחה גדולה, מתקפות נגד שוודיות שהובלו על ידי קרל האחד עשר, מלך שוודיה בן השבע-עשרה, ביטלו חלק גדול מהישגיהם.

זו הייתה מלחמה ללא ניצחון מובהק; הצי השוודי נחל תבוסה בים, הצבא הדני הובס בסקניה על ידי השוודים, אשר בתורם הובסו בצפון גרמניה על ידי הברנדנבורגים. המלחמה והלחימה הסתיימו כאשר בעלת בריתה של דנמרק, הרפובליקה ההולנדית, התיישבה עם בעלת בריתה החזקה של שוודיה, צרפת, והמלך השוודי קרל האחד עשר נישא לנסיכה הדנית אולריקה אלונורה, אחותו של כריסטיאן החמישי. השלום נעשה על ידי צרפת בהסכמי פונטנבלו, לונד וסנט ז'רמן, שהחזירו את מרבית השטחים האבודים לשוודיה^[8].

המאה ה-21

כיום שתי המדינות חברות במועצת אירופה ובאו"ם.