יחסי הולנד–סין

יחסי הולנד–סין
הולנד הרפובליקה העממית של סין
הולנדסין
שטחקילומטר רבוע)
41,5439,596,967.75
אוכלוסייה
17,280,3971,394,017,417
תמ"ג (במיליוני דולרים)
924,40025,360,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
53,49418,192
משטר
מונרכיה חוקתיתרפובליקה עממית

יחסי הולנד–סין הם יחסי החוץ בין הרפובליקה העממית של סין לממלכת הולנד. היחסים בין המדינות החלו רשמית בנובמבר 1954.[1] במאי 1972 שודרגה המשלחת הדיפלומטית לרמת השגרירות.

היסטוריה

ראש ממשלת הולנד מארק רוטה עם נשיא סין שי ג'ינפינג בדצמבר 2013

היחסים בין סין להולנדים החלו לפני הקמתה של הרפובליקה העממית של סין במאה ה-17 וה-18 כאשר סוחרים הולנדים של חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC) הקימו עמדת מסחר בגואנגג'ואו וגם בחוף המערבי של טאיוואן.[2] בסכסוכים בין סין להולנד שושלת מינג הביסה את חברת הודו המזרחית ההולנדית במלחמה על איי פנגו בין השנים 16221624. כוחות שושלת מינג בהנהגת ג'נג ג'ילונג הביסו שוב את ההולנדים בקרב מפרץ ליאולו בשנת 1633, ונאמני מינג בפיקודו של ג'נג צ'נגגונג (קוקסינגה) הביסו את ההולנדים וגירשו אותם מטאיוואן במצור על פורט זילנדיה בשנת 1662.

היחסים בין הרפובליקה העממית של סין להולנד החלו בשנת 1954.[3] בשל הסיוע הממשלתי של הולנד שכלל מכירת שתי צוללות לטאיוואן, היחסים הדו-צדדיים הוחלפו במאי 1981 לרמת ממונה על היחסים.[1] ב-1 בפברואר 1984, סין והולנד חידשו את היחסים הדיפלומטיים המלאים כאשר הולנד הסכימה שלא לנהל סחר של כלי נשק הגנתיים עם טאיוואן.

יצוא הולנד לסין כולל פטרוכימיה, מכונות, ציוד תחבורה, מזון, טכנולוגיה גבוהה ודלקים מאובנים.[4] הייצוא של סין להולנד כולל מוצרי אלקטרוניקה, מחשבים וצעצועים, צעצועים ובגדים.[5][6]

במרץ 2014 ערך נשיא סין שי ג'ינפינג את הביקור הממלכתי הראשון של סין בהולנד בהיסטוריה.[7]

היחסים בין שתי המדינות

שגרירות הולנד בסין

הסחר הדו-צדדי בין שתי המדינות גדל עם השנים. הולנד היא השותפה השלישית בגודלה של סין באיחוד האירופי. היקף המסחר קפץ בשנה שעברה גדל ב-44.3 אחוזים. מדובר ב-4.6 מיליארד אירו בשנת 2009.[4] סין ייצאה 36.7 מיליארד דולר להולנד בשנת 2009.[8]

ארגונים הולנדים השקיעו 7.48 מיליארד דולר ל-824 פרויקטים בסין.

ביולי 2019 חתמו שגרירי האו"ם מ-22 מדינות, כולל הולנד, על מכתב משותף למועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם, הכולל גינוי על התנהלותה של סין כלפי האויגורים, כמו גם התייחסות לא נכונה לקבוצות מיעוט אחרות, בקריאה לממשלת סין לסגור את מחנות החינוך מחדש של שינג'יאנג.[9][10]

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. 1 2 "China and the Netherlands". בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2016. 
  2. Author Yong Liu, (2007), The Dutch East India Company's tea trade with China, 1757–1781, Volume 6 of TANAP monographs on the history of the Asian-European interaction, BRILL, ISBN 90-04-15599-6, ISBN 978-90-04-15599-2, 277 pages, 17–89, 91–117
  3. "China Relations with Europe". בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2016. 
  4. 1 2 "More goods exported to China, imports from China down". בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2016. 
  5. "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-18 July 2011. בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2010. 
  6. "Imports from China rising more slowly". בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2016. 
  7. "Historisch bezoek Xi aan Nederland". NOS (בDutch). 22 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2014. 
  8. "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-18 January 2013. בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2013. 
  9. "Which Countries Are For or Against China's Xinjiang Policies?". The Diplomat. 15 ביולי 2019. 
  10. "More than 20 ambassadors condemn China's treatment of Uighurs in Xinjiang". The Guardian. 11 ביולי 2019. 
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.