יחסי הפיליפינים–קובה

יחסי הפיליפינים–קובה
הפיליפינים קובה
הפיליפיניםקובה
שטחקילומטר רבוע)
300,000110,860
אוכלוסייה
109,180,81511,059,062
תמ"ג (במיליוני דולרים)
877,200137,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
8,03412,388
משטר
דמוקרטיה נשיאותיתרפובליקה סוציאליסטית

יחסי הפיליפינים–קובה הם היחסים הדו-צדדיים שבין רפובליקת הפיליפינים לבין הרפובליקה של קובה. בין שתי המדינות קיימים יחסים דיפלומטיים, לפיליפינים שגרירות במקסיקו סיטי שאמונה גם על היחסים עם קובה אחרי שסגרה ב-2012 את השגרירות בהוואנה, ואילו לקובה הייתה בעבר שגרירות במנילה, אך גם היא נסגרה ב-2013[1].

לשתי המדינות היסטוריה משותפת לאור העובדה ששתיהן היו מושבות ספרדיות, ששוחררו על ידי ארצות הברית במלחמת ארצות הברית–ספרד ובחוזה פריז הפיליפינים הפכה למושבה אמריקאית ואילו קובה הפכה למדינה עצמאית.

היסטוריה

ראשית היחסים

בקובה ובפיליפינים קיימות צורות התיישבות שונות למשך דורות. בתחילת המאה ה-16 הגיעו ראשוני הפיליפינים לקובה דרך הגליאון של מנילה, שהיה נתיב מסחר בין הפיליפינים לבין מקסיקו. הפיליפינים שהובאו על ידי הספרדים לקובה היו לרוב נערי כנסייה, מדריכי קטכיזם ועובדים בכנסייה. פינאר דל ריו שבקובה מפורסמת בזכות הסיגרים שהובאו אליה מהפיליפינים מאחר שהיא הייתה קרובה ונגישה יותר לאירופה. קובה והפיליפינים נשלטו על ידי הספרדים למשך מספר מאות שנים, עד ההפסד של ספרד במלחמה לארצות הברית. שתיהן, יחד עם פוארטו ריקו, עברו לשלטון אמריקאי תמורת תשלום של 20 מיליון דולר[2]. מספר שנים אחר כך קובה קיבלה עצמאות מארצות הברית, בעוד הפיליפינים נשארה בריבונות אמריקאית עד 4 ביולי 1946. באותו חודש שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים[3][4].

מאז מתן העצמאות לפיליפינים

היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות נקלעו למשבר ב-1961, על רקע הפלישה למפרץ החזירים. רשמית, היחסים בין שתי המדינות הושבו על כנם ב-26 באוגוסט 1975 בטקס החתימה על הצהרה משותפת בידי פידל קסטרו ואימלדה מרקוס[5].

ב-31 באוקטובר 2012 ממשלת הפיליפינים סגרה את השגרירות שלה בהוואנה במקביל לסגירת שגרירויות בסטוקהולם, בוקרשט והלסינקי וכן סגירת הקונסוליה בסאיפאן. סגירת הנציגויות הייתה חלק מקיצוצים וסידור מחדש של מחלקת המדינה הפיליפינית[6][7]. הפיליפינים הצהירו כי לא תהיה לדבר השפעה על היחסים בין המדינות, ודובר נשיא הפיליפינים אמר כי "לא תהיה השפעה, סגירת השירותים הקונסולריים היא עניין פנימי, כך שאין השפעה עליהן (המדינות שהושפעו מהסגירה), ככל שיש לנו נציגות שם... היחסים הדיפלומטיים לא מתמעטים על ידי קיצוץ השירותים הקונסולריים במדינות.

ביוני 2013 הכריז שגריר קובה בפיליפינים שמדינתו תסגור את השגרירות במקאטי לאור קשיים כלכליים שנבעו בחלקם מהאמברגו האמריקאי. כל ענייניה של קובה במדינה הועברו לאחר מכן לשגרירות בקואלה לומפור[8].

יחסים תרבותיים וחברתיים

בין הפיליפינים וקובה עוברים קווי דמיון שקשורים לשלטון הספרדי שהתקיים למשך למעלה מ-300 שנה. שתיהן קתוליות, ובשתיהן נערכים פסטיבלים עירוניים, מנהג ספרדי במקור. גם שמות ספרדיים נפוצים בשתי המדינות[9].

חברה

פיליפינים-קובנים היא קבוצה דמוגרפית בעלת שורשים פיליפינים שהתיישבה בקובה מאז המאה ה-16. עליהם אפשר למנות את מרסלו אסקרגה פאלמרו שהיה ראש ממשלת ספרד הראשון בעל דם הודי.

מחוז פינאר דל ריו בקובה כונה בעבר גם "נואיבה הפיליפינית", מאחר שבמאה ה-18 הייתה הגירה ניכרת של פיליפינים ואסיאתים לאזור בו התפתחה תעשיית טבק משגשגת[10].

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.