כי אשמרה שבת

"כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת" הוא פיוט לשבת שחיבר רבי אברהם אבן עזרא במאה ה-12. הפיוט הפך פופולרי בקהילות ישראל השונות, וחוברו לו לחנים רבים.

תוכן הפיוט נסוב על אודות הדברים שאסור לעשות בשבת, כדוגמת דיבור בענייני חולין וסחורה – למול המעשים החיוביים, כדוגמת הגייה בתורה ואכילת מאכלים משובחים. הפיוט בנוי מחמישה בתים ובצורת אקרוסטיכון, כך שחמש האותיות הראשונות שבכל אחד מחמשת הבתים יוצרות את המילה "אברהם", שם המחבר. הרפרן (הפזמון החוזר) של הפיוט הוא "כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת אֵל יִשְׁמְרֵנִי, אות הִיא לְעולְמֵי עַד בֵּינו וּבֵינִי".

מבנה

הפיוט בנוי כשיר אזור מסוג זג׳ל, כלומר מדריכו בן שני טורים ואזוריו בני טור אחד [א/א//ב/ב/ב/א], משקלו שתי תנועות, יתד, ארבע תנועות, יתד ותנועה [— — ◡ — — — | — — ◡ — —]. הפיוט הוא בעצם מעאראצ׳ה של על אהבתך של רבי יהודה הלוי.

בתי השירהסבר והקשרים
אָסוּר מְצֹא חֵפֶץ עֲשוֹת דְּרָכִים

גַּם מִלְּדַבֵּר בּוֹ דִּבְרֵי צְרָכִים.
דִּבְרֵי סְחוֹרָה אַף דִּבְרֵי מְלָכִים
אֶהְגֶּה בְּתוֹרַת אֵל וּתְחַכְּמֵנִי:

 שלוש השורות הראשונות מכילות הרמז לפסוק בישעיהו "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר."[1]
ההגייה בתורה ביום השבת מקורה בתלמוד הירושלמי: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה."[2]
בּוֹ אֶמְצָא תָמִיד נוֹפֶשׁ לְנַפְשִׁי

הִנֵּה לְדֹר רִאשׁוֹן נָתַן קְדוֹשִׁי.
מוֹפֵת בְּתֵת לֶחֶם מִשְׁנֶה בַּשִּׁשִּׁי
כָּכָה בְּכָל שִׁשִּׁי יַכְפִּיל מְזוֹנִי:

 "דור ראשון" הוא דור המדבר שיצאו ממצרים, להם נעשה נס וירד להם מן מן השמיים. ביום שישי הנס הוכפל והם קיבלו פעמיים מנת מן, כדי שלא יצטרכו לאסוף את המן בשבת.[3]
סיפור מקראי זה הוא המקור למנהג ברכה על לחם משנה בשבת.
רָשַׁם בְּדַת הָאֵל חוֹק אֶל סְגָנָיו

בּוֹ לַעֲרוֹךְ לֶחֶם פָּנִים בְּפָנָיו.
עַל כֵּן לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ עַל פִּי נְבוֹנָיו
אָסוּר, לְבַד מִיּוֹם כִּפּוּר עֲוֹנִי:

 ה"חוק" המדובר הוא הציווי לערוך את לחם הפנים בשבת.[4]
האיסור בשתי השורות האחרונות נסוב על האיסור ההלכתי לצום בשבת.[5]
הוּא יוֹם מְכֻבָּד הוּא יוֹם תַּעֲנוּגִים

לֶחֶם וְיַיִן טוֹב בָּשָר וְדָגִים
הַמִתְאַבְּלִים בוֹ אָחוֹר נְסוֹגִים
כִּי יוֹם שְמָחוֹת הוּא וּתְשַמְחֵנִי:

 בית זה נסוב על המצווה הכללית להתענג ולחגוג ביום השבת, כפי שנכתב בישעיהו: "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג".[1] אכילת בשר ודגים נחשבת לתענוג מיוחד לשבת.[6]
מֵחֵל מְלָאכָה בוֹ סוֹפוֹ לְהַכְרִית

עַל כֵּן אֲכַבֵּס בּוֹ לִבִּי כְּבוֹרִית
וְאֶתְפַּלְּלָה אֶל אֵל עַרְבִית וְשַׁחֲרִית
מוּסַף וְגַם מִנְחָה הוּא יַעֲנֵנִי:

 בהקשר זה, "מלאכה" היא אחת מל"ט מלאכות שבת, שמי שעושה אחת מהם בשבת חייב עונש כרת, ככתוב במקרא: "כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ".[7]
שתי השורות האחרונות בבית זה נסובות על התפילות של יום השבת - ערבית, שחרית, מוסף ומנחה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1 2 ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק י"ג.
  2. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ט"ו, הלכה ג'.
  3. ↑ ספר שמות, פרק ט"ז.
  4. ↑ ספר ויקרא, פרק כ"ד.
  5. ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף לא עמוד ב.
  6. ↑ בשר מוזכר במשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ל', הלכה י', ולגבי דגים נכתב בספר מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רמב, סעיף א , בפסקה תיקוני שבת: "נהגו לאכול דגים בכל אחת משלוש סעודות שבת".
  7. ↑ ספר שמות, פרק ל"א, פסוק י"ד.
זמירות שבת
זמירות לליל שבת שלום עליכם • ריבון כל העולמים • אשת חיל • אזמר בשבחין • כל מקדש שביעי • מנוחה ושמחה • מה ידידות • מה יפית • יום שבת קדש הוא • קה ריבון • צמאה נפשי • צור משלו אכלנו • יום זה לישראל • קה אכסוף
זמירות ליום השבת אסדר לסעודתא • חי ד' וברוך צורי • ברוך ד' יום יום • ברוך קל עליון • יום זה מכובד • יום שבתון • כי אשמרה שבת • שמרו שבתותי • דרור יקרא • שבת היום לה'
זמירות לסעודה שלישית בני היכלא • מזמור לדוד • ידיד נפש • אודה לא-ל לבב חוקר
זמירות למוצאי שבת המבדיל בין קודש לחול • במוצאי יום מנוחה • חדש ששוני • אגיל ואשמח בלבבי • אלקים יסעדנו • קלי חיש גואלי • אדיר איום ונורא • איש חסיד היה • אמר ד' ליעקב • אליהו הנביא • לנר ולבשמים
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.