לוסיוס קווייטוס

לוסיוס קווייטוס
Lusius Quietus
מדינה פרובינקיית יהודה
לידה מאוריטניה
פטירה 118
נציב יהודה ה-27
תקופת כהונה 117 - 118
הקודם בתפקיד טיבריאנוס
הבא בתפקיד לוקיוס קוסוניוס גאלוס
אירועים בתקופתו מרד התפוצות, פולמוס קיטוס

לוסיוס קווייטוס (לטינית: Lusius Quietus‏; ? - 118) היה מצביא רומאי שהצטיין במלחמות הפרתיות של טראיאנוס, מדכא מרד התפוצות, ונציב יהודה לצורך דיכוי המרד היהודי הידוע בשם "פולמוס קיטוס". בעקבות ניסיון מרידה, הוא הוצא להורג בפקודתו של אדריאנוס.

תולדות חייו

קווייטוס היה נסיך או ראש שבט מאורי ובן לחבל ארץ שטרם הוכנע על ידי הרומאים. המלחמות השבטיות הכשירו אותו לתפקידים צבאיים, והוא הציע את שירותיו לרומאים כבר בימי דומיטיאנוס, קיבל אזרחות רומית, והצטרף למעמד הפרשים. קווייטוס התגייס לצבא הרומאי ועמד בראש יחידת חיל עזר של חיל פרשים מאורית, שבניגוד לחיילות העזר של האימפריה הייתה יחידה אתנית שפעלה מחוץ למסגרת הצבאית הטיפוסית של חילות העזר.

קווייטוס הודח ממשרתו באשמת התנהגות לא נאותה, איבד את מעמדו כפרש והושב לבני שבטו, ככל הנראה בימי הקיסר דומיטיאנוס. הוא ויחידתו הוחזרו לשירות בימי הקיסר טראיאנוס, שנזקק לשירות חיל הפרשים המאורי שלו. הוא שירת בהצטיינות במלחמות הדאקיות בין השנים 101-106[1], ועושרו בא לו מחלקו בשלל המלחמה[2].

לא ברור אם היה לו חלק במלחמה הדאקית השנייה. שיא תהילתו היה על חלקו במלחמות הפרתיות של טראיאנוס נגד האימפריה הפרתית. כהכנה לפלישה למסופוטמיה הוא לקח חלק בכיבוש ארמניה בשנת 114 ושם הכניע את המרדיסטים. לאחר מכן עבר לפעול בצפון מסופוטמיה, שם כבש את סינגרה ללא קרב, וכן ערים אחרות. במלחמה הוא פיקד על הפרשים המאורים שלו ועל יחידות נוספות. בשנת 116 פרץ מרד בצפון מסופוטמיה (שסופחה לא מכבר כפרובינקיה "מסופוטמיה"). הוא הצליחה להכניע את סינגרה, כבש מחדש את נציבין והחריב את אורפה. הצלחתו בלטה מול הכישלון של אפיוס מקסימוס סנטרה, שעמד בראש חיל משלוח רומי וניסה ללא הצלחה לדכא את המרד.

בשנת 115 פרץ מרד התפוצות במצרים, קירנה וקפריסין. בין אם המרד של יהודי מסופוטמיה בא בעקבות מרד התפוצות ובין אם טראיאנוס ניסה למנוע מרד מקביל במסופוטמיה באמצעות מכה מקדימה, הוטל על קווייטוס התפקיד של דיכוי יהודי מסופוטמיה. הוא ביצע תפקיד זה ללא רחמים תוך הריגת יהודים רבים[3].

טראיאנוס גמל לו על הצלחתו, והוא קודם במהירות. תחילה הוכלל בין הפראיטורים, ובשנת 117 מונה לקונסול ממשיך. באותה שנה מונה גם למושל יהודה.[4] (רונלד סיים העלה השערה כי קווייטוס מונה כנציב בשנת 116 ורק לאחר מכן מונה לקונסול בהיעדרו)[5] אוסביוס יוצר את הרושם כי נציבות יהודה ניתנה ללוסיוס קווייטוס כפרס על הטבח שערך ביהודי מסופוטמיה.[6] במהלך שלטונו הוא דיכא באכזריות מרד יהודי.[7]

קווייטוס היה המושל הקונסולרי הראשון ביהודה. יהודה הפכה מפרובינקייה פרטוריאנית שבראשה מושל בדרגת פראיטור, לפרובינקייה קונסולרית שבראשה מושל בדרגת קונסול, שלרשותו שני ליגיונות. אז גם נכנס לגיון שני ליהודה – צעד שמינוי מסוג זה כרוך בו. עם הגיעו ליהודה הביא איתו קווייטוס לגיון נוסף, הלגיון השני טראיאנה, ובכך העלה את חיל המצב ביהודה מלגיון בודד לשנים, והכפיל את כוחות העזר בפרובינקיה.

מותו של טראיאנוס, ועלייתו של אדריאנוס לשלטון בשנת 117, הביאו לסיום הקריירה של קווייטוס. אדריאנוס חשש כי לקווייטוס יש שאיפות לשלטון. בשלב הראשון הוא סולק מהפיקוד על חייליו המאורים, שכנראה שירתו עם קווייטוס ביהודה.[8] באותו הזמן פרצו מהומות במאוריטניה, וייתכן כי לוסיוס קווייטוס עורר אותן. הן דוכאו על ידי קווינטוס מרקיוס טורבו[9], ולאחר מכן הוא הודח מתפקידו כמושל יהודה. שנה לאחר מכן הוצא להורג עם שלושה קונסולארים נוספים באשמת קשירת קשר נגד הקיסר.[10] בפקודת הסנט, הוא נרצח בדרכו למאוריטניה. אף שאדריאנוס טען שהרצח בוצע בניגוד לרצונו, ייתכן שאדריאנוס חשש ממנו כמתחרה מסוכן על השלטון.[11]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • E. M Smallwood, Palestine c. AD 115-118, Historia ii (1962), pp. 500–10
  • Ronald Syme, Consulates in Absence, The Journal of Roman Studies, Vol. 48, No. 1/2 (1958), p. 9

הערות שוליים

  1. ↑ קסיוס דיו סח, 32, 5
  2. ↑ קסיוס דיו סט, 2, 5
  3. ↑ אוסביוס מקיסריה, תולדות הכנסייה, ד, 2, 5
  4. ↑ קסיוס דיו סח, 32, 5
  5. ↑ Ronald Syme, Consulates in Absence, The Journal of Roman Studies, Vol. 48, No. 1/2 (1958), pp. 9, no. 108
  6. ↑ אוסביוס, תולדות הכנסייה, ד, 2, 5
  7. ↑ E. M Smallwood, Palestine c. AD 115-118, Historia ii (1962), pp. 500-10
  8. ↑ ג. אלון, תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, חלק א', עמ' 257-258
  9. ↑ היסטוריה אוגוסטה, חיי אדריאנוס ה, 2, 8, ו, 7
  10. ↑ היסטוריה אוגוסטה, חיי אדריאנוס ז,1
  11. ↑ קסיוס דיו סט, 2, 5
מושלים בפרובינקיית יהודה / סוריה פלשתינה
מגלות ארכלאוס עד המלך אגריפס (41-6 לספירה)
פראיפקטים קופוניוס (9-6) • מרקוס אמביבולוס (12-9) • אניוס רופוס (15-12) • ואלריוס גראטוס (26-15) • פונטיוס פילאטוס (36-26) • מארקלוס (37-36) • מארולוס (41-37)
ממות אגריפס עד פרוץ המרד הגדול (66-44 לספירה)
פרוקוראטורים קספיוס פאדוס (46-44) • טיבריוס יוליוס אלכסנדר (48-46) • ונטידיוס קומאנוס (52-48) • אנטוניוס פליקס (60-52) • פורקיוס פסטוס (62-60) • לוקיוס אלבינוס (64-62) • גסיוס פלורוס (66-64)
בזמן המרד הגדול (70-66 לספירה)
מושלים זמניים אספסיאנוס • טיטוס • מרקוס אנטוניוס יוליאנוס (תאריכים לא ידועים)
מחורבן בית שני עד דיכוי פולמוס קיטוס (117-70 לספירה)
מושלים בדרגת פרו-פראייטורים סקסטוס וטולנוס קריאליס (71-70) • סקסטוס לוקיליוס באסוס (73-71) • לוקיוס פלביוס סילבה (81-73) • סלווידנוס (86-81) • פומפיוס לונגינוס (90-86) • טיטוס פומפוניוס באסוס (93-90) • סקסטוס הרמטידיוס קמפנוס (96-93) • סקסטוס אטיוס סוברנוס (?) • טיבריוס קלודיוס אטיקוס הרודס (102-99) • גאיוס יוליוס קוודראטוס באסוס (105-102) • פומפיוס פלקו (108-105) • טיבריאנוס (117-114 לספירה)
מפולמוס קיטוס עד סוף מרד בר כוכבא (136-117 לספירה)
מושלים בדרגת פרו-קונסולים לוסיוס קווייטוס (118-117) • לוקיוס קוסוניוס גאלוס (120-118) • פאקיוס גארגיליוס אנטיקואוס (125-122) • קווינטוס טיניאוס רופוס (134-130) • יוליוס סוורוס (136-134)
סוריה-פלשתינה: מסוף מרד בר כוכבא (234-136 לספירה)
מושלים בדרגת פרו-קונסולים קאלפורניוס אטיליאנוס (סביב 139) • דומיטיוס סנקה • ד. ואליוס פידוס (סביב 150) • קוינטיאנוס (סביב 152) • דקימוס סיוס סנקה (157-155) • גאיוס יוליוס סוורוס • מקסימוס לוקיליאנוס • יוליוס קומודוס (165-162) • פלויוס בואתוס (עד 170/169) • ארוקיוס קלרוס (שנות ה-70) • יוליוס לפידיאנוס (סביב 186) • מרקוס אולפיוס ערביאנוס (אמצע שנות ה-90) • מרקוס יוניוס מקסימוס (199-198)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.