מלאכת מלבן
מְלֶאכֶת הַמְּלַבֵּן היא אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, ביום טוב וביום כיפור, ותכליתה ניקוי הצמר לאחר גזיזתו והפיכתו ללבן על מנת שיוכל לשמש כחומר גלם לבגדים. במלאכת המשכן היה שימוש במלאכה זו כשלב בהכנת היריעות, הפרוכות ובגדי הכהונה. פעולת הליבון נעשית על ידי שטיפה מסיבית להסרת הלכלוך הדבוק בצמר, ושימוש במלבינים לחיזוק הגוון הלבן.
ממלאכה זו נגזר איסור בדרגות חומרה שונות על כיבוס וניקוי בגדים בשבת.
הלכות כיבוס
איסור מלאכת הכיבוס הוא אם היה הבגד מלוכלך, וניקה את הבגד על ידי מים או רוק. לעומת זאת, שפיכת מים על בגד נקי אינה נחשבת לכיבוס, שהרי דרך הכיבוס היא דווקא בבגד מלוכלך, אך יש מהראשונים הסבורים כי אדם ששפך מים על בגד נקי במטרה לנקותו עבר על איסור מכבס. עם זאת, ברור ומוסכם כי דווקא בדרך ובאופן כיבוס נאסרה המלאכה, אבל כאשר אדם מנגב את ידיו או את גופו במגבת במעט המים שעל ידיו אין הדבר נחשב לכיבוס, מכיוון שהפעולה נעשית בדרך לכלוך ונחשבת למלכלכת ומזהמת את המגבת, ואין עליה שם וצורת כיבוס[1].
דרך הכיבוס היא דווקא בלכלוך שדבוק ומובלע בבגד, אבל אדם המסיר נוצות למשל מבגדו אינו עובר על כיבוס אלא על איסור מוקצה אם הוא מסירם בידו ולא בנפיחה. מסיבה זו, לכלוך גס ועבה שנדבק לבגד ומסירו בידו או בשפשוף שני צידי הבגד כשהוא אוחז בצד החיצוני של הבגד בצורה שאינה בדרך כיבוס, מותר.
דרך הכיבוס היא דווקא בבגד, אבל לא בכלי עור כמו בנעל, ולכן אין איסור מהתורה לכבס נעל בשבת, ולמרות זאת אסרו חכמים את הדבר מכיוון שהדבר דומה לכיבוס, והדבר עלול לגרום שבני אדם יבואו לכבס גם בגדים רגילים בשבת.
איסור מלאכת מלבן, הוא בכל דבר שקלקל את מראית הבגד והיה דבוק ומולע בבגד, ואפילו במים, אם הם נחשבות ללכלוך לגבי בגד זה, כך למשל בגד שנפלו עליו טיפות מים באופן שהם מקלקלות את מראית הבגד, דבר שמצוי בעיקר בבגד חדש, המנערו חייב משום מלאכת מכבס.
קישורים חיצוניים
- הערך "מלבן", באתר ויקישיבה
- אסופת מאמרים בנושא מלאכת מלבן, באתר אסיף
- סדרת שיעורים מאת הרב אביעד כהנא, באתר של ישיבת מקור חיים: שיעור 1, שיעור 2, שיעור 2 (הרחבות), שיעור 3
הערות שוליים
- ↑ ראו את הדעות השונות בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן שב, סעיף ט .
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
רישיון cc-by-sa 3.0