עמנואל לסקר

עמנואל לסקר Emanuel Lasker (24 בדצמבר 1868 – 11 בינואר 1941)
עמנואל לסקר 1895
הישג בולט	אלוף עולם בשחמט 1894–1921
הדרגה הגבוהה ביותר	רב-אמן (משנת 1914)
מד כושר מרבי	2878 (מאי 1894), היסטורי
מקצוע נוסף	מתמטיקאי
ארצות מגורים	גרמניה
הערות	יהודי

עמנואל לַסְקֶר (בגרמנית: Emanuel Lasker;‏ 24 בדצמבר 1868 – 11 בינואר 1941) היה שחמטאי ומתמטיקאי יהודי גרמני, אלוף העולם השני בשחמט.

נולד ב-1868 בברלינכן (Berlinchen) שבברנדנבורג, פרוסיה (כיום בפולין), בנם של החזן אדולף לסקר ואשתו רוזליה, בת משפחת חזנים בשם ישראלסון. סבו של עמנואל, מצד אביו, היה רב בעיר לֶסֶן (Lessen) שבפרוסיה ונחשב לעושה נסים. למשפחה, שהתפרנסה בקושי, היו עוד שלושה ילדים, ברתולד, המבוגר בשמונה שנים מעמנואל והבנות תאופיליה ועמליה. ברתולד לסקר, שלמד רפואה, היה בעצמו שחמטאי מצטיין ובתקופת לימודיו התפרנס משיעורי שחמט ומשחקי קלפים. כשעמנואל חלה, בגיל שמונה, לימד אותו ברתולד לשחק שחמט. עמנואל למד מתמטיקה בארלנגן (Erlangen) וזכה להצלחות בתחרויות שחמט בהיותו בן 21. הוא זכה במקום הראשון בתחרות שנערכה בברלין ואחר כך גם בברסלאו; בעקבות תחרויות אלו הוענקה לו דרגת אמן שחמט. בתחרות הבאה, באמסטרדם, שבה זכה עמוס ברן במקום הראשון, זכה לסקר במקום השני המכובד.

לסקר החל לנצח בתחרויות בינלאומיות, כך ניצח בזה אחר זה את ז'אק מיזס, בירד, בלקברן, גונסברג ומייסון, שנחשבו לשחקנים החזקים ביותר באנגליה. הוא נסע לארצות הברית וניצח גם שם את גדולי השחקנים.

התמודדויות על תואר אלוף העולם

עמנואל לסקר

שטייניץ - לסקר, אליפות העולם 1894

שטייניץ - לסקר, אליפות העולם 1894

שטייניץ - לסקר, אליפות העולם 1896

בשנת 1894, בהיותו בן 25, קיבל את הזכות להאבק מול אלוף העולם וילהלם שטייניץ, שהיה אז בן 58 וכושרו היה בסימן ירידה.

בקרבות על האליפות ניצח לסקר +10 -5 =4, ובכך היה לאלוף העולם השני. לסקר החזיק בכתר 27 שנים (יותר מכל אלוף עולם אחר). ההתמודדות מול שטייניץ התקיימה בניו-יורק, פילדלפיה ומונטריאול.

בשנת 1896 ניצח גם בדו-קרב גומלין מול שטייניץ, התמודדות שנערכה במוסקבה. 12.5-4.5

היו שטענו כי לסקר זכה בניצחון רק הודות למצבו הבריאותי הקשה של שטייניץ. לסקר עצמו נפל למשכב שנה לאחר הקרבות וכאשר חזר לשחק ב-1895 בתחרות בינלאומית באנגליה, הגיע רק למקום השלישי; בדיעבד מסתבר שזה היה כשלונו התחרותי הגדול ביותר. באותה שנה נערכה בסנקט פטרבורג תחרות שבה השתתפו ארבעת שחקני השחמט הטובים בעולם: שטייניץ, מיכאל צ'יגורין, פילסברי ולסקר, ובתחרות זו זכה לסקר במקום הראשון.

לסקר החל להרצות על שיטותיו ברחבי אנגליה; ב-1896 ניצח בתחרות בינלאומית בנירנברג, שבה השתתפו גדולי השחמטאים: שטייניץ, פילסברי, מארוצי, זיגברט טאראש, שלכטר, צ'יגורין ועוד. לסקר פרש מהשחמט למספר שנים אותן השקיע במחקריו המתמטיים, אך ב-1899 הסכים להשתתף בתחרות בינלאומית בלונדון, שם השיג ניצחון בהפרש עצום של 4.5 נקודות מהמקום השני. ב-1904 השתתף בתחרות שבה זכה רק במקום השני, כאשר פרנק מרשל, אלוף ארצות הברית הקדים אותו.

בעקבות תוצאה זו נערך דו-קרב בין השניים בשנת 1907 ולסקר הביס את מרשל 11.5-3.5.

פרנק מרשל-לסקר, אליפות העולם 1907

מרשל נקט בהגנה הצרפתית בשחקו בצבע השחור, והשיג ארבע תוצאות תיקו ושלושה הפסדים. מרשל בחר בהסתעפות MacCutcheon בה משחקים 3. פג3 פו6 4. רז5 רב-4. בחירה זו לא הייתה יכולה להפתיע את אלוף העולם, אשר שיחק שני משחקי שחמט בהתכתבות שהחלו מעמדה זו נגד מפתח ההסתעפות, MacCutcheon עצמו. התוצאות היבשות מטעות, שכן מרשל היה קרוב לזכות במשחק השביעי, בו הגיע לסיום זכוי.

בשנת 1908 ניצח לסקר בדו-קרב על אליפות העולם מול טאראש 10.5-5.5.

זיגברט טאראש-לסקר, אליפות העולם 1908

בשנת 1909 קיים לסקר דו-קרבות על אליפות העולם מול דוד ינובסקי שהסתיימו בתוצאה 4–10.

דוד ינובסקי-לסקר, אליפות העולם 1909

דוד ינובסקי-לסקר, אליפות העולם 1909

בשנת 1910 קיים לסקר דו-קרב נוסף על אליפות העולם מול ינובסקי, לסקר ניצח 9.5-1.5.

דוד ינובסקי-לסקר, אליפות העולם 1910

בשנת 1910 קיים לסקר דו-קרב על אליפות העולם מול קרל שלכטר, שהסתיים בתיקו 5-5, ולכן לסקר שמר על תוארו אך ראה בתוצאה זו כישלון.

קרל שלכטר-לסקר, אליפות העולם 1910

בשנת 1914 נערכה תחרות בין לסקר לבין שני שחקנים שטענו לכתר – חוזה ראול קפבלנקה ורובינשטיין. בתחרות השתתפו גם אלכין, טאראש ומרשל והיא התקיימה בסנקט פטרבורג. לסקר זכה במקום הראשון וקפבלנקה במקום השני. תוצאה זו זיכתה אותו בתואר החדש רב-אמן בשחמט.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הופסקו התחרויות, ורק ב-1921 התחדשה הפעילות השחמטאית, כאשר האירוע הראשון היה דו-קרב על האליפות בין לסקר לקפבלנקה. המשא ומתן על דו-קרב זה החל בשנת 1912 אך הופסק עקב מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1920 הציע לסקר לוותר על תוארו לטובת קפבלנקה, אך זה סירב וביקש להתמודד בדו-קרב.

דו-קרב על אליפות העולם בין קפבלנקה ללסקר, מרץ-אפריל 1921 בהוואנה

		01	02	03	04	05	06	07	08	09	10	11	12	13	14	תוצאה
1	חוסה ראול קפבלנקה	½	½	½	½	1	½	½	½	½	1	1	½	½	1	9
2	עמנואל לסקר	½	½	½	½	0	½	½	½	½	0	0	½	½	0	5

קפבלנקה ניצח בקרב בתוצאה 0–4 ו-10 תיקו וזכה באליפות, אך לסקר טען שתנאי המשחק שהתרחש בהוואנה במזג אוויר טרופי הפריעו לו. קפבלנקה השתמט מקרב גומלין וכך לסקר לא הצליח להשיב לעצמו את הכתר, אולם בתחרויות הבאות המשיך לנצח גם את קפבלנקה ואלכין.

הגירה מגרמניה

בשנת 1933 נאלצו לסקר ואשתו מרתה כהן לעזוב את גרמניה בשל יהדותם. הם עברו לאנגליה, ולאחר שהייה קצרה בברית המועצות שם ויתר לסקר על אזרחותו הגרמנית השתקעו בניו יורק.

גם בגיל מבוגר מאד לשחמטאי (בן 68) הוכיח לסקר כי עדיין כוחו במותניו.

מוסקבה 1936

		01	02	03	04	05	06	07	08	09	10	תוצאה
1	חוסה ראול קפבלנקה	x	1½	½½	1½	1½	½1	½½	1½	½1	11	13
2	מיכאל בוטביניק	0½	x	1½	1½	1½	1½	½½	½½	11	1½	12
3	סאלו פלור	½½	0½	x	1½	½0	1½	½0	11	½0	½1	9.5
4	אנדור לילינטל	0½	0½	0½	x	½½	1½	½1	½½	½1	½½	9
5	ויאצ'סלאב רגוזין	0½	0½	½1	½½	x	1½	½1	0½	0½	½½	8.5
6	עמנואל לסקר	½0	0½	0½	0½	0½	x	1½	½1	½½	1½	8
7	גריגורי לבנפיש	½½	½½	½1	½0	½0	0½	x	10	½½	½0	7.5
8	אריך אליסקסיס	0½	½½	00	½½	1½	½0	10	x	½½	½½	7.5
9	איליה קאן אברמוביץ'	½0	00	½1	½0	1½	½½	½½	½½	x	½0	7.5
10	ניקולאי ריומין	00	0½	½0	½½	½½	0½	½1	½½	½1	x	7.5

בשנת 1936 הוזמן לתחרות השחמט בנוטינגהאם 1936 הנחשבת עד היום לאחת התחרויות החזקות שהתקיימו אי פעם. זו הייתה התחרות האחרונה בה השתתף לסקר.

יישום שיטות פסיכולוגיות במשחק

על לסקר נאמר כי ניצל שיטות פסיכולוגיות כדי להכריע את יריביו. נטען כי הוא מנתח את האיכויות הסובייקטיביות של היריב, וזאת בנוסף לדרישות האובייקטיביות של העמדה על גבי הלוח. ריצ'רד רטי העריך אף שלעיתים לסקר בוחר במכוון במסע נחות אם הוא סבור שיגרום אי נוחות ליריבו. לסקר הכחיש טענות אלו, ומרבית הכותבים המודרניים מסכימים עם לסקר. המאפיינים שעשו את משחקו מסתורי לבני תקופתו נראים עכשיו לעיתים תכופות במשחקים מודרניים: ההתקפה ז4 כנגד הסתעפות הדרקון בהגנה הסיציליאנית, הקרבות שנועדו להשיג יתרון עמדתי, בחירת המסע המעשי ביותר ולא לנסות למצוא את המסע הטוב ביותר, התקפה נגדית וניסיון לסבך את המשחק לפני שעמדה לא טובה נהפכת לקשה. Why Lasker Matters דן בנושא. ולדימיר קרמניק אומר "לסקר הבין שסוגים שונים של יתרון ניתנים להחלפה זה בזה: יתרון טקטי ניתן להמיר ליתרון אסטרטגי ולהפך" דבר שנראה מסתורי לבני זמנו שהיו אמונים על התאוריות של שטייניץ או טאראש.

הניצחון המפורסם שלו נגד קפבלנקה בסיבוב האחרון של התחרות בסנקט פטרבורג בשנת 1914, ניצחון לו היה זקוק כדי לנצח בתחרות, מוצג כעדות לסגנון הפסיכולוגי שלו. במשחק זה שיחק לסקר בלבן, ובחר בנוסח של חילופים בהגנה הספרדית, נוסח שבמרבית המקרים נוקטים בו כאשר מנסים להבטיח תיקו בלבן. קרמניק טוען שמשחקו הוכיח הבנה עמדתית עמוקה, ולא פסיכולוגיה בלבד. מכל מקום במשחק זה ניתן לראות מעין מיקרו-קוסמוס של סגנונו של לסקר: הוא השקיע לימוד מועט של שלב הפתיחה, היה יצירתי ביותר ורב-תושייה בשלב המציעה ושיחק את שלב הסיום ברמה הגבוהה ביותר. גם כשהיה לסקר בשנות ה-60 המאוחרות של חייו, עדיין נחשב ליריב מסוכן ביותר בכל משחק נתון.

אחד המשחקים המפורסמים של לסקר הוא נגד באואר, מתחרות אמסטרדם בשנת 1889, שם הקריב לסקר שני רצים בתמרון שהופיע לאחר מכן במספר משחקים נוספים. מספר הסתעפויות בפתיחה קרויות על שמו, למשל הגנת לסקר בגמביט המלכה (1. ד4 ד5 2. ג4 ה6 3. פג3 פו6 4. רז5 רה7 5. ה3 0-0 6. פו3 ח6 7. רח4 פה4).

בשנת 1895 הציג לסקר חידוש שקטע את השימוש בגמביט אבנס הפופולרי במשחקים תחרותיים. 1. ה4 ה5 2. פו3 פג6 3. רג4 רג5 4. ב4 ר:ב4 5. ג3 רא5 6. ד4 ד6 7. 0-0 רב6 8. ד:ה5 ד:ה5 9. מה:ד8+ פ:ד8 10. פ:ה5 רה6 . החידוש של לסקר מסכל את הכוונות ההתקפיות של הלבן ולדברי ראובן פיין העמדה המתקבלת היא "מדכאת מבחינה פסיכולוגית עבור השחקן הלבן שבחר בגמביט" ובאופן אובייקטיבי היא טובה לשחור, שלו יתרון קל בשלב הסיום.

שחמטאים שניצחו את לסקר

רשימה זו מתייחסת לשחמטאים שניצחו את לסקר במשחק תחרותי רגיל (לא סימולטני ולא משחק בו קיבלו יתרון חומרי מלכתחילה):
אלכסנדר אלכין - ציריך 1934
קורט פון ברדלבן - ברלין 1889 דו-קרב +1 -2 =1, הייסטינגס 1895
אוסיפ ברנשטיין - מוסקבה 1914 דו-קרב +1 -1 =0, סנקט פטרבורג 1914
הנרי בירד - ליברפול 1890 דו-קרב +2 -7 =3, לונדון 1892
ג'וזף הנרי בלקבורן - הייסטינגס 1895, לונדון 1899
יפים בוגוליובוב - ציריך 1934
מיכאל בוטביניק - מוסקבה 1936
גיולה ברייר - בודפשט 1911
חוסה ראול קפבלנקה - הוואנה 1921 +4 -0 =10, ניו-יורק 1924, מוסקבה 1936
הורציו קארו - ברלין 1890
רודולף שארושק - נירנברג 1896
מיכאל צ'יגורין - הייסטינגס 1895, ברייטוון 1903 (דו-קרב +2 -1 =3)
פיודור דוס-חוטימירסקי - סנקט פטרבורג 1909
ראובן פיין - נוטינגהאם 1936
סאלו פלור - נוטינגהאם 1936, מוסקבה 1936
דוד ינובסקי - נירנברג 1896, פריז 1909 (דו-קרב +2 -2 =0, דו-קרב +1 -7 =2)
גריגורי לבנפיש - מוסקבה 1925
אנדור לילינטל - מוסקבה 1936
גיולה מקובץ - גראץ 1890
פרנק מרשל - פריז 1900, ניו-יורק 1940 (דו-קרב +1 -0 =1)
ג'יימס מורטימר - לונדון 1892
אהרון נימצוביץ' - ציריך 1934
הרי נלסון פילסבורי - סנקט פטרבורג 1895/96 (פעמיים), נירנברג 1896, אוגסבורג 1900, קיימברידג' ספרינגס 1904
איגנץ פון פופיל - ברסלב 1889
ויאצ'סלאב רגוזין - מוסקבה 1936
שמואל רשבסקי - נוטינגהאם 1936
עקיבא רובינשטיין - סנקט פטרבורג 1909
קרל שלכטר - קיימברידג' ספרינגס 1904, וינה-ברלין 1910 (דו-קרב +1 -1 =8)
ג'קסון שוואלטר - דו-קרב +2 -6 =2
גדעון סטולברג - ציריך 1934
וילהלם שטייניץ - ניו-יורק, פילדלפיה, מונטריאול (דו-קרב +5 -10 =4), סנקט פטרבורג 1895/96, מוסקבה 1896/97
זיגברט טאראש - הייסטינגס 1895, דו-קרב בדיסלדורף-מינכן 1908 (+3 -8 =5)
קרלוס טורה רפטו - מוסקבה 1925
לואיס ון וליט - אמסטרדם 1889

התמודדויות

לסקר המתמטיקאי

לסקר היה גם מתמטיקאי מכובד. את עבודת הדוקטורט במתמטיקה, עשה בשנים 1900–1902 באוניברסיטת ארלנגן, בהנחייתו של דויד הילברט. עבודת הדוקטורט שלו Über Reihen auf der Convergenzgrenze פורסמה בשנת 1901 בכתב העת "Philosophical Transactions".

לסקר היה זה שהציע את המושג אידאל פרימרי, המכליל את מושג החזקה של מספר ראשוני מן המספרים השלמים לחוגים כלליים. תרומתו החשובה ביותר למתמטיקה היא משפט לסקר-נתר, המספק, עבור כל אידאל של חוג קומוטטיבי נותרי, פירוק בתור חיתוך של מספר סופי של אידאלים פרימריים. לסקר הוכיח את המשפט עבור חוגי פולינומים בכמה משתנים מעל שדה; מאמרו בנושא, Zur Theorie der Moduln und Ideale, פורסם בשנת 1905 בכתב העת "Mathematische Annalen". את ההכללה לחוגים קומוטטיביים נותריים, שלהם תפקיד מרכזי בגאומטריה אלגברית, הוכיחה אמי נתר.

צדדים אחרים בחייו

לסקר עסק בפילוסופיה, והיה חבר טוב של אלברט איינשטיין. בשלב מאוחר בחייו היה להומניטר וכתב בלהט על הצורך בהשכלה מובנית ומעוררת השראה לצורך ייצוב והבטחת ביטחון האנושות. הוא החל לשחק ברידג' ונהיה לאמן במשחק זה, בנוסף למשחק הלוח היפני גו אותו חקר.

הוא המציא את המשחק לאסקה, משחק דמוי דמקה, בו במקום לסלק את הכלים שנלקחו מהלוח מניחים אותם מתחת לכלי הלוכד.

המשוררת אלזה לסקר שילר הייתה גיסתו, אשת אחיו, ברטולד לסקר, שהיה שחמטאי ורופא.

אדוארד לסקר, אמן בינלאומי לשחמט טען שהוא קרוב משפחה של לסקר. שניהם שיחקו בתחרות הגדולה שהתקיימה בניו יורק בשנת 1924.

ד"ר לסקר עסק רבות בפיתוח "תורת המאבק". הוא שאף להכללה וניסוח מתמטי של רעיון המאבק לצורותיו. במסגרת זו, בחן משחקי לוח שונים כגון את שיטתו בשחמט סיכם בספר "תורת השחמט", שיצא גם בעברית.

פרסומים

פרסום של עמנואל לסקר שיצא לאור בין השנים 1904–1907

• "המדריך של לסקר" משנת 1925, היה מפורסם בחוגי השחמט הן בשל הטון הפילוסופי שלו והן בשל תוכנו.

לקריאה נוספת

• Schach und Schalom (שחמט ושלום) מאת Ludwig Steinkohl (לודוויג שטיינקוהל) שיצא ב-1995 בהוצאת Rochade Europa, בגרמניה.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

• ביוגרפיה של עמנואל לסקר, באתר MacTutor (באנגלית)
• מבחר תחבולות ממשחקיו,wtharvey.com
• פילסבורי-לסקר משנת 1895 הקרבה מבריקה במסע ה-17 מובילה לניצחון, chessgames.com
• לסקר-קפבלנקה בסיבוב האחרון של התחרות בסנקט פטרבורג בשנת 1914, chessgames.com

אליפות העולם בשחמט
עד הקמת פיד"ה	1886, 1889, 1891, 1892 (וילהלם שטייניץ) • 1894, 1897, 1907, 1908, 1910 (ינואר-פברואר), 1910 (נובמבר-דצמבר) (עמנואל לסקר) • 1921 (חוסה ראול קפבלנקה) • 1927, 1929, 1934 (אלכסנדר אלכין) • 1935 (מקס אויבה) • 1937 (אלכסנדר אלכין)
לאחר הקמת פיד"ה	1948, 1951, 1954 (מיכאל בוטביניק) • 1957 (וסילי סמיסלוב) • 1958 (מיכאל בוטביניק) • 1960 (מיכאל טל) • 1961 (מיכאל בוטביניק) • 1963, 1966 (טיגראן פטרוסיאן) • 1969 (בוריס ספאסקי) • 1972 (בובי פישר) • 1975, 1978, 1981, 1984 (אנטולי קרפוב) • 1985, 1986, 1987, 1990 (גארי קספרוב)
תקופת הפילוג	גרסת איגוד השחמטאים 1993, 1995 (גארי קספרוב) • 2000, 2004 (ולדימיר קראמניק) גרסת פיד"ה 1993, 1996, 1998 (אנטולי קרפוב) • 1999 (אלכסנדר חליפמן) • 2000 (וישוואנתן אנאנד) • 2002 (רוסטם קסימג'אנוב) • 2004 (רוסלן פונומריוב) • 2005 (וסלין טופאלוב)
לאחר האיחוד תחת פיד"ה	2006 (ולדימיר קראמניק) • 2007, 2008, 2010, 2012 (וישוואנתן אנאנד) • 2013, 2014, 2016, 2018 (מגנוס קרלסן)