פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה

פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה

אמיל אדולף פון בהרינג (1854–1917), הזוכה הראשון בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, על פיתוח נוגד הרעלן לטיפול בדיפתריה.

פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה מוענק מדי שנה, החל משנת 1901, לאנשים אשר תרמו תרומה ייחודית או ביצעו מחקר יוצא דופן בתחום הפיזיולוגיה או הרפואה. הפרס מוענק על ידי מכון קרולינסקה השוודי.

בין השנים 1901–2020 הוענקו 111 פרסי נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. הפרס הוענק ל-222 זוכים.

חתני פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה

1901 – 1910

שנה	מקבלי הפרס	מוסד^[1]	נימוקים
1901	אמיל אדולף פון ברינג	אוניברסיטת מרבורג	על עבודתו בטיפול בעזרת נסיוב בייחוד כנגד דיפתריה
1902	רונלד רוס	אוניברסיטת ליברפול	מחקרו על המלריה בו הראה כיצד היא נכנסת לגוף
1903	נילס ריברג פינסן	מכון פינסן לאור רפואי	פוטותרפיה למחלת שחפת העור (lupus vulgaris)
1904	איוואן פבלוב	האקדמיה לרפואה צבאית בסנקט פטרבורג	על הבנת הפיזיולוגיה של מערכת העיכול
1905	רוברט קוך	המכון למחלות מידבקות	על גילוי הגורם למחלת השחפת
1906	קמילו גולג'י	אוניברסיטת פאביה	מחקרם על מבנה מערכת העצבים
1906	סנטיאגו רמון אי קחאל	אוניברסיטת מדריד	מחקרם על מבנה מערכת העצבים
1907	שארל לואי אלפונס לבראן	מכון פסטר	על תפקיד הפרוטוזואה כמחולל מחלות
1908	איליה מצ'ניקוב	מכון פסטר	על חקר מערכת החיסון
1908	פאול ארליך	אוניברסיטת גטינגן, המכון המלכותי לטיפול נסיוני	על חקר מערכת החיסון
1909	אמיל תאודור קוכר	אוניברסיטת ברן	מחקרו על הפיזיולוגיה, הפתולוגיה וניתוח בלוטת התריס
1910	אלברכט קוסל	אוניברסיטת היידלברג	תרומתו להבנת הכימיה של התא, דרך מחקרו על חלבונים כולל החומרי הגרעין

1911 – 1920

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוקים
1911	אלבר גולסטרנד	אוניברסיטת אופסלה	עבודתו על הדיופטריקה של העין
1912	אלכסיס קארל	מכון רוקפלר למחקר רפואי	עבודתו על תפירת כלי דם והשתלות כלי דם ואיברים
1913	שארל רובר רישה	סורבון	על גילוי האנפילקסיס.
1914	רוברט באראני	אוניברסיטת וינה	עבודתו על הפיזיולוגיה והפתולוגיה של מערכת שיווי המשקל
1915 1916 1917 1918	לא הוענק
1919	ז'ול בורדה	אוניברסיטת בריסל	גילוי מערכת המשלים כחלק ממערכת החיסון
1920	שק אוגוסט סטינברג קרוג	אוניברסיטת קופנהגן	על גילוי המכניזם של מנוע הבקרה הנימי

1921 – 1930

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוקים
1921	לא הוענק
1922	ארצ'יבלד ויויאן היל	יוניברסיטי קולג' לונדון	גילוייו לגבי יצירת החום בשריר
1922	אוטו פריץ מאירהוף	אוניברסיטת קיל	על גילוי היחס הקבוע בין צריכת החמצן לבין המטבוליזם של חומצה לקטית בשריר.
1923	פרדריק בנטינג	אוניברסיטת טורונטו	על גילוי האינסולין^[2]
1923	ג'ון מקלאוד	אוניברסיטת טורונטו	על גילוי האינסולין^[2]
1924	וילם איינטהובן	אוניברסיטת ליידן	גילוי מנגנון האלקטרוקרדיוגרם
1926	יוהנס אנדראס גריב פיביגר	אוניברסיטת קופנהגן	גילוי התולעת הנימית Spiroptera carcinoma
1927	יוליוס ואגנר-יאורג	אוניברסיטת וינה	על ריפוי "השיתוק הכללי המתקדם" של חולי עגבת על ידי הדבקה במלריה
1928	שארל ז'ול הנרי ניקול	מכון פסטר	מחקר על טיפוס
1929	כריסטיאן אייקמן	אוניברסיטת אוטרכט	על גילוי הוויטמין האנטי-נאוריטי
1929	פרדריק גואולנד הופקינס	אוניברסיטת קיימברידג'	גילוי הויטמינים מעוררי הגדילה
1930	קרל לנדשטיינר	מכון רוקפלר למחקר רפואי	על גילוי סוגי הדם האנושי

1931 – 1940

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוקים
1931	אוטו היינריך ורבורג	מכון הקייזר וליהלם לביולוגיה	גילוי והאנזים האחראי על צריכת החמצן של תאים
1932	צ'ארלס סקוט שרינגטון	אוניברסיטת אוקספורד	גילויים על תפקוד הנוירונים
1932	אדגר דאגלס אדריאן	אוניברסיטת קיימברידג'	גילויים על תפקוד הנוירונים
1933	תומאס האנט מורגן	המכון הטכנולוגי של קליפורניה	גילוי תפקיד הכרומוזומים בתורשה
1934	ג'ורג' הויט ויפל	אוניברסיטת רוצ'סטר	גילוי טיפול בעזרת כבד לריפוי מאנמיה
	ג'ורג' ריצ'רדס מיינוט	אוניברסיטת הרווארד
	ויליאם פרי מרפי	אוניברסיטת הרווארד, בית החולים בריגהאם
1935	האנס שפמן	אוניברסיטת פרייבורג	על גילוי המארגנים בהתפתחות העוברית
1936	הנרי דייל	המכון הלאומי למחקר רפואי	תכליותיהם על ההעברה הכימית של אותות עצביים
1936	אוטו לוי	אוניברסיטת גראץ	תכליותיהם על ההעברה הכימית של אותות עצביים
1937	אלברט סנט-גיירגי	אוניברסיטת סגד	גילוייו לגבי תהליכי הבעירה הביולוגית ובייחוד תפקידם של וויטמין סי ושל החומצה הפומרית.
1938	קורניי ז'אן פרנסואה היימנס	אוניברסיטת גנט	גילוי התפקיד של גופיפים בעורק תרדמני ובאבי העורקים בבקרה על מערכת הנשימה
1939	גרהרד דומק	אוניברסיטת מינסטר	על גילוי ההשפעות האנטי-בקטריאליות של פרונטוזיל
1940	לא הוענק

1941 – 1950

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוקים
1941 1942	לא הוענק
1943	הנריק דאם	המכון הפוליטכני של קופנהגן	על גילוי ויטמין K
1943	אדוארד אדלברט דויזי	אוניברסיטת סנט לואיס	על גילוי התכונות הכימיות של ויטמין K
1944	הרברט ספנסר גסר	מכון רוקפלר למחקר רפואי	על גילוי ההבדלים בתפקוד של סיבים עצביים
1944	יוסף ארלנגר	אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס	על גילוי ההבדלים בתפקוד של סיבים עצביים
1945	אלכסנדר פלמינג	אוניברסיטת לונדון	על גילוי הפניצילין והאנטיביוטיקה לריפוי מחלות זיהומיות מידבקות
	ארנסט בוריס צ'יין	אוניברסיטת אוקספורד
	הווארד וולטר פלורי	אוניברסיטת אוקספורד
1946	הרמן מולר	אוניברסיטת אינדיאנה	על גילוי יצירת מוטציות גנטיות באמצעות קרני X
1947	קארל פרדיננד קורי	אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס	על גילוי מסלול ההמרה הקטליטית של גליקוגן
	גרטי תרזה קורי	אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס	על גילוי מסלול ההמרה הקטליטית של גליקוגן
	ברנרדו אלברטו הוסיי	המכון לביולוגיה ורפואה ניסוייות	על גילוי תפקיד הורמון בלוטת יותרת המוח הקדמית במטבוליזם של סוכר
1948	פאול הרמן מילר	מעבדות מפעל הצבעים גייג'י	על גילוי יעילות הדי די טי כרעל מגע כנגד כמה פרוקי-רגליים
1949	וולטר רודולף הס	אוניברסיטת ציריך	על גילוי הארגון התפקודי של מוח הביניים כמתאם הפעילות של האיברים הפנימיים.
1949	אנטוניו אגש מוניש	אוניברסיטת ליסבון	על גילוי הערך של לובוטומיה עבור טיפול פסיכוזות מסוימות
1950	אדוארד קלוין קנדל	מאיו קליניק	על גילוי ההורמונים של בלוטת יותרת הכליה, המבנה שלהם, והשפעתם הביולוגית
	פיליפ שווולטר הנץ'	מאיו קליניק
	טדאוס רייכשטיין	אוניברסיטת בזל

1951 – 1960

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוקים
1951	מקס תיילר	המחלקה לרפואה ובריאות הציבור של קרן רוקפלר	על תגליותיו לגבי קדחת צהובה וכיצד להילחם בה
1952	סלמן אברהם וקסמן	אוניברסיטת ראטגרס	על גילוי הסטרפטומיצין, האנטיביוטיקה היעילה הראשונה נגד שחפת
1953	הנס אדולף קרבס	אוניברסיטת שפילד	על גילוי מעגל החומצה הציטרית
1953	פריץ אלברט ליפמן	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, בית החולים הכללי של מסצ'וסטס	על גילוי קואנזים A, וחשיבותו למטבוליזם התאי
1954	ג'ון פרנקלין אנדרס	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, בית החולים לילדים של בוסטון	על גילוי האפשרות של וירוס שיתוק ילדים לגדול בתרבית בסוגי רקמות שונות
	תומאס הקל וולר	בית החולים לילדים של בוסטון
	פרדריק צ'פמן רובינס	אוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב
1955	אקסל הוגו תאודור תאורל	מכון קרולינסקה	על גילוייו לגבי האופי ודרכי הפעולה של אנזימים מחמצנים
1956	אנדרה פרדריק קורנאן	אוניברסיטת קולומביה, בית החולים בלוויו	על תגליותיהם לגבי צנתור לב ושינויים פתולוגיים במערכת הדם
	ורנר פורסמן
	דיקינסון וו. ריצ'רדס	אוניברסיטת קולומביה
1957	דניאל בובה	אינסטוטו סופיריורה די סניטה	על גילוי תרכובות מלאכותיות שמעכבות פעולה של חומרים מסוימים בגוף, ובייחוד את פעולתם על מערכת הדם ושרירי השלד
1958	ג'ורג' וולס בידל	המכון הטכנולוגי של קליפורניה	על הגילוי שגנים פועלים על ידי פיקוח על אירועים כימיים מוגדרים
	אדוארד לורי טטום	מכון רוקפלר למחקר רפואי
	יהושע לדרברג	אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון	תגליותיו לגבי רקומבינציה גנטית והארגון ל החומר הגני של חיידקים
1959	סברו אוצ'ואה	הקולג' הרפואי של אוניברסיטת ניו יורק	על הסינתזה של חומצות הגרעין RNA ו-DNA
1959	ארתור קורנברג	אוניברסיטת סטנפורד	על הסינתזה של חומצות הגרעין RNA ו-DNA
1960	פרנק מקפרלן ברנט	מכון וולטר ואלייזה הול למחקר רפואי	על גילוי סבילות חיסונית נרכשת
1960	פיטר בריאן מדאוור	יוניברסיטי קולג' לונדון	על גילוי סבילות חיסונית נרכשת

1961 – 1970

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוקים
1961	גאורג פון בקשי	אוניברסיטת הרווארד	הבהרת המנגנון הפיזי של הגירוי בשבלול האוזן
1962	פרנסיס קריק	המעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי	על גילוייהם לגבי המבנה המולקולרי של חומצות הגרעין וחשיבותו בהעברת מידע בחומרים חיים
	ג'יימס ווטסון	אוניברסיטת הרווארד
	מוריס וילקינס	אוניברסיטת לונדון
1963	ג'ון קריו אקלס	האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה	על תגליותיהם לגבי המנגנונים היוניים המעורבים בעירור ובעיכוב של החלקים הקיצוניים והמרכזיים של קרום תא העצב
	אלן לויד הודג'קין	אוניברסיטת קיימברידג'
	אנדרו פילדינג הקסלי	יוניברסיטי קולג' לונדון
1964	קונרד אמיל בלוך	אוניברסיטת הרווארד	על תגליותיהם לגבי מנגנון המטבוליזם של כולסטרול ושל חומצות שומן
1964	פאודור לינן	מכון מקס פלאנק לכימיה תאית
1963	פרנסואה ז'קוב	מכון פסטר	על תגליותיהם לגבי הבקרה הגנטית על יצירת אנזימים ווירוסים
	אנדרה לווף
	ז'ק מונו
1966	פייטון רוס	אוניברסיטת רוקפלר	על גילוי וירוסים הגורמים לגידולים
1966	צ'ארלס ב. הגינס	אוניברסיטת שיקגו	על גילוי הטיפול לסרטן הערמונית באמצעות הורמונים
1967	רגנר גרניט	מכון קרולינסקה	על תגליותיהם לגבי תהליכי הראייה הפיזיולוגיים והכימיים הראשוניים בעין
	הלדן קפלר הרטליין	אוניברסיטת רוקפלר
	ג'ורג' וולד	אוניברסיטת הרווארד
1968	רוברט וו. הולי	אוניברסיטת קורנל	על הפרשנות של הקוד הגנטי וביטויו בסינתזה של חלבון
	הר גובינד קוראנה	אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון
	מרשל וורן נירנברג	המכונים הלאומיים לבריאות
1969	מקס דלבריק	המכון הטכנולוגי של קליפורניה	על תגליותיהם בתחום מנגנון השכפול והמבנה הגנטי של וירוסים
	אלפרד הרשי	מכון קרנגי למדע
	סלבדור לוריא	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
1970	ברנרד כץ	יוניברסיטי קולג' לונדון	על עבודתם בתחום מוליכים עצביים
	אולף פון אוילר	מכון קרולינסקה
	ג'וליוס אקסלרוד	המכונים הלאומיים לבריאות

1971 – 1980

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוקים
1971	ארל וו. סת'רלנד, הבן	אוניברסיטת ואנדרבילט	על גילוי פעולת הורמונים, באופן מיוחד אפינפרין, דרך שליחים שניוניים
1972	ג'רלד אדלמן	אוניברסיטת רוקפלר	על גילוי המבנה הכימי של נוגדנים
1972	רודני ר. פורטר	אוניברסיטת אוקספורד	על גילוי המבנה הכימי של נוגדנים
1973	קארל פון פריש	המכון הזואולוגי של אוניברסיטת מינכן	על חקר התנהגות חיות חברתיות, במיוחד הסבר שפת הריקוד של הדבורה ועל תופעת ההחתמה בעופות
	קונרד לורנץ	מכון קונרד לורנץ של האקדמיה האוסטרית למדעים
	ניקולאס טינברגן	אוניברסיטת אוקספורד
1974	אלבר קלוד	אוניברסיטת לוון	על תיאור המבנה והפעולה של האברונים בתאים ביולוגיים
	כריסטיאן דה דוב	אוניברסיטת רוקפלר, אוניברסיטת לוון
	ג'אורג'ה אמיל פאלאדה	אוניברסיטת ייל
1975	דייוויד בולטימור	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס	על ההסבר כיצד וירוס מחולל גידול משפיע על החומר הגנטי של התא
	רנאטו דולבקו	הקרן האימפריאלית לחקר הסרטן
	הווארד מרטין טמין	אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון
1976	ברוך שמואל בלומברג	המכון לחקר הסרטן, פילדלפיה	על גילוי נגיף הצהבת מסוג B
1976	דניאל קרלטון גאידושק	המכונים הלאומיים לבריאות	על תיאור מחלת קורו הנגרמת על ידי קניבליזם
1977	רוז'ה גימן	מכון סאלק למחקרים ביולוגיים	על תיאור הורמון פפטידי המופק במוח
	אנדרו שלי	בית החולים של מנהל הווטרנים, ניו אורלינס	על תיאור הורמון פפטידי המופק במוח
	רוזלין זוסמן יאלו	בית החולים של מנהל הווטרנים, ברונקס	על פיתוח שיטת רדיו-אימונואסיי למדידת כמויות זעירות של הורמון פפטידי על ידי שימוש בנוגדנים מסומנים רדיואקטיבית
1978	ורנר ארבר	אוניברסיטת בזל	על גילוי אנזימי הגבלה השימושיים בגנטיקה מולקולרית
	דניאל נתנס	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס
	המילטון או. סמית'	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס
1979	אלן מקלוד קורמאק	אוניברסיטת טאפטס	על פיתוח הטומוגרפיה הממוחשבת
1979	גודפרי האונספילד	מעבדות המחקר של EMI	על פיתוח הטומוגרפיה הממוחשבת
1980	ברוך בנאסרף	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד	על גילוי הגנים של MHC ‏(Major Histocompatibility Complex)
	ז'אן דוסה	סורבון
	ג'ורג' ד. סנל	מעבדות ג'קסון

1981 – 1990

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוקים
1981	רוג'ר ספרי	המכון הטכנולוגי של קליפורניה	מחקרו על ההתמחות הפונקציונלית של המיספירות המוח
	דייוויד הובל	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד	מחקרם על עיבוד מידע במערכת הראייה
	טורסטן ויזל	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד	מחקרם על עיבוד מידע במערכת הראייה
1982	סונה ברגסטרם	מכון קרולינסקה	על גילוייהם לגבי פרוסטגלנדינים
	בנט סמואלסון	מכון קרולינסקה
	ג'ון ר. ויין	קרן ולקם
1983	ברברה מק'קלינטוק	מעבדת קולד ספרינג הארבור	על גילוי הניידות של אלמנטים גנטיים ("הגנים הקופצים" -הטרנספוזונים)
1984	נילס ק. ג'רן	מכון בזל לאימונולוגיה	עבודתם על מערכת החיסון וייצור נוגדנים מונקלוניים (נוגדנים חד שבטיים)
	ז'ורז' קלר	מכון בזל לאימונולוגיה
	סזר מילשטיין	המעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי
1985	מייקל ס. בראון	המרכז הרפואי סאות'ווסטרן של אוניברסיטת טקסס	על תיאור ויסות מטבוליזם הכולסטרול
1985	ג'וזף גולדשטיין	המרכז הרפואי סאות'ווסטרן של אוניברסיטת טקסס	על תיאור ויסות מטבוליזם הכולסטרול
1986	סטנלי כהן	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ואנדרבילט	על גילוי גורמי הגדילה
1986	ריטה לוי-מונטלצ'יני	המכון לביולוגיה של התא במועצת המחקר הלאומי של איטליה	על גילוי גורמי הגדילה
1987	סוסומו טונגאווה	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס	על גילוי המנגנון הגנטי המוביל למגוון הנוגדנים
1988	סר ג'יימס וו. בלאק	בית הספר לרפואה של קינגס קולג' לונדון	עלגילוי עקרונות חשובים בטיפול תרופתי שהובילו ליצירת תרופות חדשות
	גרטרוד עליון	מעבדות המחקר של בורוז וולקם
	ג'ורג' ה. היטצ'ינגס	מעבדות המחקר של בורוז וולקם
1989	ג'. מייקל בישופ	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו	על גילוי המקור התאי של אונקוגנים רטרו וירוסיים
1989	הרולד א. ורמוס	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו	על גילוי המקור התאי של אונקוגנים רטרו וירוסיים
1990	ג'וזף א. מורי	בריגהאם אנד וימנ'ס הוספיטל	על עבודתם בשטח השתלות איברים ותאים
1990	דונל תומאס	מרכז פרד האצ'ינסון לחקר הסרטן	על עבודתם בשטח השתלות איברים ותאים

1991 – 2000

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוקים
1991	ארווין נהר	מכון מקס פלאנק לכימיה ביופיזיקלית	על פיתוח שיטות המדגימות כי תעלות יונים קיימות בכל קרומי התא ומאפשרות לימוד תכונותיהם
1991	ברט זקמן	מכון מקס פלאנק למחקר רפואי
1992	אדמונד ה. פישר	אוניברסיטת וושינגטון	על הגילוי כיצד הוספת זרחה (PO₄) לחלבונים מאפשרת ויסות תהליכים ביולוגיים
1992	אדווין ג. קרבס	אוניברסיטת וושינגטון
1993	ריצ'רד ג'. רוברטס	ניו אינגלנד ביולבז	על הגילוי כי גנים באיקריוטיים אינם שרשרות רציפות אלא מכילים אינטרונים וכי הקטיעה של mRNA כדי להוריד את אותם אינטרונים יכולה להתרחש בדרכים שונות, כך נוצרים חלבונים שונים מאותו רצף DNA
1993	פיליפ א. שרפ	המרכז לחקר הסרטן של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
1994	אלפרד ג. גילמן	המרכז הרפואי סאות'ווסטרן של אוניברסיטת טקסס	על גילוי חלבון G ותפקידו בתרגום אותות בתא
1994	מרטין רודבל	המכון הלאומי למדעי הבריאות הסביבתית	על גילוי חלבון G ותפקידו בתרגום אותות בתא
1995	אדוארד ב. לואיס	המכון הטכנולוגי של קליפורניה	על גילוי מנגנוני בקרה גנטית בשלבים עובריים מוקדמים, בעזרת מחקרים על זבוב הפירות
	כריסטיאנה ניסליין-פולהרד	מכון מקס פלאנק לביולוגיה התפתחותית
	אריק פ. וישהאוס	אוניברסיטת פרינסטון
1996	פטר ס. דוהרטי	בית החולים המחקרי לילדים סנט ג'וד	על הגילוי כיצד נעשה שימוש במולקולות MHC בתאי הדם הלבנים כדי לאתר ולהרוג תאים הנגועים בנגיף
1996	רולף מ. זינקרנגל	המכון לאימונולוגיה ניסויית של אוניברסיטת ציריך
1997	סטנלי פרוזינר	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו	על גילוי הפריון, חלקיקי חלבון מדבקים
1998	רוברט פרשגוט	המרכז למדעי הבריאות של אוניברסיטת מדינת ניו יורק	על גילוי תכונות האיתות של חנקן חמצני (NO) במערכת הקרדיווסקולרית
	לואיס איגנרו	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
	פריד מורד	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת טקסס ביוסטון
1999	גינתר בלובל	אוניברסיטת רוקפלר	על הגילוי כי חלבונים שזה עתה סונתזו מכילים "תוויות כתובת" המכוונות אותם למיקום הנכון בתא
2000	ארוויד קרלסון	אוניברסיטת גטבורג	על שהוכיח כי דופמין הוא מוליך עצבי במוח שחסרונו מוביל לתסמינים של מחלת פרקינסון
	פול גרינגרד	אוניברסיטת רוקפלר	על שהראה כי מוליכים עצביים פועלים על התא ויכולים להפעיל מולקולה מרכזית הידועה בשם DARPP-32
	אריק קנדל	אוניברסיטת קולומביה	על שתיאר כיצד זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך מתבטאים ברמה המולקולרית

2001 – 2010

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוקים
2001	לילנד ה. הרטוול	מרכז פרד האצ'ינסון לחקר הסרטן	על גילוי משפחת חלבוני הציקלין וקינאזות תלויות ציקלין, מולקולות מרכזיות בויסות מחזור התא
	טים הנט	הקרן האימפריאלית לחקר הסרטן
	פול נרס	הקרן האימפריאלית לחקר הסרטן
2002	סידני ברנר	המכון למדעים מולקולריים	על תגליותיהם לגבי בקרה גנטית של התפתחות איברים ומוות תאי מתוכנת (אפופטוזה) על ידי מחקרים בתולעת Caenorhabditis elegans
	רוברט הורביץ	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
	ג'ון א. סולסטון	מכון סנגר של קרן ולקם
2003	פול לוטרבור	אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין	על תגליותיהם ביחס ל-MRI
2003	פיטר מנספילד	בית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה של אוניברסיטת נוטינגהאם	על תגליותיהם ביחס ל-MRI
2004	ריצ'רד אקסל	אוניברסיטת קולומביה	על גילוי קולטני ריח וארגון מערכת חוש הריח
2004	לינדה באק	מרכז פרד האצ'ינסון לחקר הסרטן	על גילוי קולטני ריח וארגון מערכת חוש הריח
2005	בארי מרשל	המרכז הרפואי QEII, אוניברסיטת מערב אוסטרליה	על גילוי חיידק הליקובקטר פילורי שגורם לדלקות בקיבה, לכיב קיבה, לכיב תריסריון, ולמחלות סרטן בקיבה ובתריסריון
2005	רובין וורן
2006	אנדרו פייר	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד	על הגילוי של "הפרעת RNA" - השתקת גנים על ידי סליל כפול של RNA
2006	קרייג מלו	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת מסצ'וסטס
2007	מריו קפקי	אוניברסיטת יוטה	על גילוי העיקרון שבשינוי גנטי מכוון בעכברים על ידי שימוש בתאי גזע
	מרטין אוואנס	אוניברסיטת קארדיף
	אוליבר סמיתיס	אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל
2008	הרלד צור האוזן	המרכז הגרמני לחקר הסרטן	על גילוי הקשר בין נגיף הפפילומה האנושי לסרטן צוואר הרחם
	פרנסואז בארה-סינוסי	המחלקה לוירולוגיה במכון פסטר	על זיהוי וירוס ה-HIV שגורם לאיידס
	לוק מונטנייה	הקרן העולמית למחקר ולמניעת איידס	על זיהוי וירוס ה-HIV שגורם לאיידס
2009	אליזבת בלקברן	אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו	על הגילוי כיצד כרומוזומים מוגנים על ידי טלומרים והאנזים טלומראז
	קרול גריידר	אוניברסיטת ג'ונס הופקינס
	ג'ק שוסטק	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, בית החולים הכללי של מסצ'וסטס, מכון הווארד יוז לרפואה
2010	רוברט אדוארדס	אוניברסיטת קיימברידג'	על פיתוח ההפריה החוץ-גופית

2011 – 2020

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוקים
2011	ברוס בויטלר	המרכז הרפואי סאות'ווסטרן של אוניברסיטת טקסס, מכון סקריפס למחקר	על תגליותיהם לגבי הפעלת מערכת החיסון המולדת על גילוי התא הדנדריטי ותפקידו במערכת החיסון הנרכשת
	ז'ול הופמן	אוניברסיטת שטרסבורג
	רלף שטיינמן	אוניברסיטת רוקפלר
2012	ג'ון גרדון	מכון גרדון	על הגילוי שניתן להפוך תאים בוגרים לתאי גזע פלוריפוטנטים
2012	שיניה יאמאנקה	אוניברסיטת קיוטו, מכון גלדסטון	על הגילוי שניתן להפוך תאים בוגרים לתאי גזע פלוריפוטנטים
2013	ג'יימס רותמן	אוניברסיטת ייל	על הגילוי המנגנון השולט על תנועת בועיות, כלי מרכזי להעברת חומרים בתאי הגוף
	רנדי שקמן	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מכון הווארד יוז לרפואה
	תומאס שודוף	אוניברסיטת סטנפורד, מכון הווארד יוז לרפואה
2014	ג'ון אוקיף	יוניברסיטי קולג' לונדון	על עבודתם לזיהוי התאים המעניקים את תחושת ההתמצאות במרחב במוח האנושי.
	מיי-בריט מוסר	האוניברסיטה הנורווגית למדעים וטכנולוגיה
	אדוורד מוסר	האוניברסיטה הנורווגית למדעים וטכנולוגיה
2015	ויליאם קמפבל	אוניברסיטת דרו	על טיפול חדש נגד זיהומים הנגרמים על ידי תולעים נימיות
	סטושי אומורה	אוניברסיטת קיטסאטו	על טיפול חדש נגד זיהומים הנגרמים על ידי תולעים נימיות
	טו יויו	האקדמיה הסינית לרפואה סינית מסורתית	על טיפול חדש נגד מלריה
2016	יושינורי אושומי	המכון הטכנולוגי של טוקיו	על גילוי מנגנונים לאוטופגיה
2017	ג'פרי סי. הול	אוניברסיטת מיין	על גילוי המנגנון המולקולרי המשפיע על השעון הביולוגי
	מייקל רוסבאש	אוניברסיטת ברנדייס, מכון הווארד יוז לרפואה
	מייקל יאנג	אוניברסיטת רוקפלר
2018	ג'יימס אליסון,	מרכז מ.ד. אנדרסון לסרטן באוניברסיטת טקסס, מכון פרקר לאימונותרפיה	על גילוייהם בתחום הטיפול בסרטן באמצעות אינהיביציה של רגולציה חיסונית שלילית
2018	טסוקו הונג'ו	אוניברסיטת קיוטו
2019	ויליאם קיילין	אוניברסיטת הרווארד	על תגליותיהם בנושא הסתגלות התאים לזמינות משתנה של חמצן
	פיטר ג'יי. רטקליף	אוניברסיטת אוקספורד
	גרג ל. סמנזה	אוניברסיטת ג'ונס הופקינס
2020	הארווי אלטר	המכונים הלאומיים לבריאות	על גילוי נגיף הפטיטיס C
	מייקל האוטון	אוניברסיטת אלברטה
	צ'ארלס רייס	אוניברסיטת רוקפלר

טריוויה

111 פרסי נובל לפיזיולוגיה או לרפואה הוענקו בין השנים 1901–2020.
222 זכו בפרס
12 נשים זכו בפרס
ברברה מקלינטוק היא האישה היחידה שקיבלה פרס נובל מלא לשנת 1983 שלא חולק.
חתן הפרס הצעיר ביותר - פרדריק בנטינג, היה בן 32 כשזכה בפרס הרפואה לשנת 1923 על גילוי האינסולין.
חתם הפרס המבוגר ביותר - פייטון רוס, היה בן 87 כאשר הוענק לו פרס הרפואה לשנת 1966 על גילוי נגיפים הגורמים לגידולים.
סכום הפרס לשנת 2020 נקבע על 10 מיליון קרונות שוודיות לפרס נובל מלא.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

אתר האינטרנט הרשמי של פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
חתני פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, באתר פרס נובל (באנגלית)
פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

↑ המוסד או המוסדות אליהם השתייך הזוכה בעת קבלת הפרס
↑ שניהם חלקו את הפרס עם צ'ארלס בסט וג'יימס קוליפ שהיו שותפים לגילוי אך לא הוכרו על ידי הוועדה

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.

[1] המוסד או המוסדות אליהם השתייך הזוכה בעת קבלת הפרס

[2] שניהם חלקו את הפרס עם צ'ארלס בסט וג'יימס קוליפ שהיו שותפים לגילוי אך לא הוכרו על ידי הוועדה