קרבן עוף

קרבן עוף בהלכה הוא תור או יונה המובאים כקרבן בבית המקדש. קרבן עוף בא רק בתור קורבן עולה ("עולת העוף") או קרבן חטאת ("חטאת העוף"), ולא כקרבן שלמים או קרבן אשם.

חטאת העוף לעולם אינה באה לבדה, אלא היא תמיד מלווה בעוף ממין זהה הבא כקרבן עולה, וזוג עופות כזה מכונה בשם קן. המקרים המחייבים להביא קן מפורטים בספר ויקרא: יולדת, זב, זבה, ומצורע עני. כמו כן, זוהי האפשרות האמצעית עבור החייבים בקרבן עולה ויורד.

עולת העוף יכולה לבוא כבת זוג של חטאת העוף, אך יכולה גם לבוא לבדה כקרבן נדבה. כמו כן, גר שמתגייר חייב להקריב זוג עופות הבאים שניהם לעולה. לדעת הרמב"ם ניתן לקיים גם את מצוות עולת ראיה בעולת העוף.

ישנו הבדל משמעותי בין דיני חטאת העוף לבין דיני עולת העוף, ולכן הייתה חשיבות בהבדלה ביניהם ובמניעת עירבובם. מסכת קינים עוסקת במקרים שונים בהם התערבבו הקינים כך שלא ידוע איזו עוף הוא חטאת העוף ואיזו הוא עולת העוף.

הטעם בבחירה של התורים ובני היונה בייצוג כלל העופות

בגמרא מובא שיסוד הדבר שנבחרו התורים ובני היונה לייצג את כלל העופות, נעוצה היא בעובדה שהם העופות החלשים והנרדפים ביותר, כמובא בשמו של רבי אבהו;

"אמר רבי אבהו לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה והכשירן הכתוב לגבי מזבח"

— תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צג עמוד א

.

לקריאה נוספת

זהר עמר, "קרבן העוף - ביאור ריאלי בשולי גופי ההלכות, בטאון מעלין בקודש, ד, ירושלים תשס"ב, עמ' 117-144.

עבודת הקרבנות
סוגי הקורבנות
סוגי הקורבנות היסודיים	עולה, מנחה, שלמים, חטאת, אשם, בכור, מעשר
קורבנות ציבור	קורבן התמיד, קורבן מוסף, לחם הפנים, מנחת העומר, שתי הלחם, קורבנות יום הכיפורים
קורבנות יחיד במועדים	עולת ראייה, שלמי חגיגה, שלמי שמחה, קורבן פסח, חגיגת ארבעה עשר, פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים
קורבנות יחיד נוספים	קורבן עולה ויורד, קורבן תודה, קורבן יולדת, קורבן עוף, מנחת חינוך, קורבנות נזיר, קרבן מצורע, מחוסר כיפורים
הקרבת הקורבנות
תהליך ההקרבה	לבישת בגדי כהונה, קידוש ידיים ורגליים, סמיכה, שחיטה, מליקה, קבלה, הולכה, זריקה, מליחה, הגשה, קמיצה, תנופה, הקטרה, נסכים
איסורים ופסולים	פיגול, נותר, טומאה, תמורה, מעילה, בעל מום, טרפה, ממשקה ישראל
מקום ההקרבה	במות, בית המקדש, מזבח העולה, המערכה הגדולה, חידוש עבודת הקורבנות בימינו