תמורה (קרבנות)

מצוות התורה שלא להמיר בהמה שהוקדשה לקורבן בבהמה אחרת. אם בהמת הקדש בכל זאת מומרת בבהמה אחרת, שתי הבהמות הן קודש. הבהמה המומרת נקראת תמורה.

מקור המצווה

המצווה מופיעה בתחילת פרשת ההקדשות שבסוף ספר ויקרא:

לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ, וְלֹא-יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע--אוֹ-רַע בְּטוֹב; וְאִם-הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה, וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ.

— ויקרא כ"ז, י

דיני המצווה

דיני תמורה[1] אינם חלים על הקדשים הבאים, שאותם לא ניתן להמיר והם בגדר "אינה עושה תמורה":

  • בהמת תמורה
  • ולד בהמת הקדש
  • קורבן שאינו בהמה - עוף או קורבן מנחה
  • קורבן של גוי - מדין תורה אינה עושה תמורה

המרה בבהמות הבאות אינה חלה כי הן אינן ניתנות להקרבה:

לעומת זאת, המרה בבהמה בעלת מום חלה מכיוון שהוא ממין שמובא כקורבן.

איש או אישה מישראל שהמירו קורבן בידיעת האיסור, בעדות שהתקבלה בבית דין ובהתראה, נענשים במלקות. מדרבנן, גוי שהמיר הבהמה מומרת. אין אדם ממיר בהמתו בקורבן שאינו שלו, אבל אם אמר בעל הקורבן "כל הרוצה להמיר ימיר", ממיר בה כל אדם. והממיר בקר בצאן או צאן בבקר, או כבשים בעזים או עזים בכבשים, או נקבות בזכרים וזכרים בנקבות, או שהמיר בהמה אחת במאה או מאה באחת, בין בבת אחת בין בזו אחר זו הרי אלו תמורה, ולוקה כחשבון הבהמות שהמיר.

דין התמורה שונה מקורבן לקורבן[2]:

  • תמורת קורבן עולה - נקרב כעולה. אם היא נקבה או בעלת מום - תרעה הנקבה עד שייפול בה מום ותימכר, ויובא בכסף קורבן עולה.
  • תמורת קורבן חטאת - אין מה לעשות איתה.
  • תמורת קורבן אשם - תרעה עד שייפול בה מום, ומכספיה ירכש קורבן עולה.
  • תמורת קורבן תודה - נקרב כתודה, אלא שאין צורך להביא איתה לחם כמו בקורבן תודה רגיל.
  • תמורת קורבן שלמים - נקרב כשלמים לכל דיניו.
  • תמורת קורבן הפסח - אם המיר בה קודם חצות י"ד ניסן, אין תמורתו קרבה, אלא תרעה עד שייפול בה מום, ויובא בכספיה שלמים. אם המיר בה אחר חצות י"ד ניסן, התמורה עצמה תקרב שלמים.
  • תמורת הבכור והמעשר - ירעו עד שייפול בהן מום, ויאכלו: תמורת הבכור שייכת לכהנים ותמורת המעשר לבעלים.

טעם המצווה

הקב"ה רצה להטיל מורא בלב בני אדם בכל ענייני הקדש[3]. האדם מטבעו מנסה לחסוך וכך ירצה להחליף בהמה שהקדיש בבהמה פחותת ערך. אם יותר לו להחליף רע בטוב, יבא גם להחליף טוב ברע וכך כל החלפה נאסרה[4].

לקריאה נוספת

  • תלמוד בבלי מסכת תמורה, פרק א

מוני מצוות:

פוסקים:

פרשני מקרא:

  • רש"ר הירש לספר ויקרא פרק כ"ז.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ ספר החינוך, מצווה שנא ו-שנב
  2. ↑ משנה תורה, הלכות תמורה ג
  3. ↑ ספר החינוך, מצווה שנב
  4. ↑ משנה תורה, הלכות תמורה ד, טו
עבודת הקרבנות
סוגי הקורבנות
סוגי הקורבנות היסודיים עולה, מנחה, שלמים, חטאת, אשם, בכור, מעשר
קורבנות ציבור קורבן התמיד, קורבן מוסף, לחם הפנים, מנחת העומר, שתי הלחם, קורבנות יום הכיפורים
קורבנות יחיד במועדים עולת ראייה, שלמי חגיגה, שלמי שמחה, קורבן פסח, חגיגת ארבעה עשר, פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים
קורבנות יחיד נוספים קורבן עולה ויורד, קורבן תודה, קורבן יולדת, קורבן עוף, מנחת חינוך, קורבנות נזיר, קרבן מצורע, מחוסר כיפורים
הקרבת הקורבנות
תהליך ההקרבה לבישת בגדי כהונה, קידוש ידיים ורגליים, סמיכה, שחיטה, מליקה, קבלה, הולכה, זריקה, מליחה, הגשה, קמיצה, תנופה, הקטרה, נסכים
איסורים ופסולים פיגול, נותר, טומאה, תמורה, מעילה, בעל מום, טרפה, ממשקה ישראל
מקום ההקרבה במות, בית המקדש, מזבח העולה, המערכה הגדולה, חידוש עבודת הקורבנות בימינו
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.