רבי צבי מרקוביץ

צבי מרקוביץ
[[קובץ:Zvi markowitz.png|150px|
שגיאות פרמטריות בתבנית:שימוש הוגן
פרמטרי חובה [ ערך, מקור ] חסרים
שימוש הוגן

קובץ זה מוגן בזכויות יוצרים. עם זאת, מעלה הקובץ סבור/ה שהשימוש בו במכלול הנו בגדר שימוש הוגן.

מקור: חסר מקור לקובץ! יש לערוך קובץ זה ולמלא את פרמטר המקור או שהקובץ יימחק במחיקה מהירה.


יש לערוך קובץ זה ולהוסיף לו את שם הערך בו מותר השימוש ההוגן.

This is a fair use file.

שימוש הוגןקובץ זה מוגן בזכויות יוצרים. עם זאת, מעלה הקובץ סבור/ה שהשימוש בו בוויקיפדיה הנו בגדר שימוש הוגן בערך [[{{{ערך}}}]].http://mediawiki/%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%A6%D7%91%D7%99_%D7%9E%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5
מקורמקור התמונה:
]]
הרב צבי מרקוביץ בצעירותו
לידה 1917
פטירה נובמבר 2006 (בגיל 89 בערך)
מקום פעילות ישראל
רבותיו הרב שמעון שקופ

הרב ברוך דב לייבוביץ

הרב מרקוביץ (במרכז, מול הצלם) בישיבת מועצת גדולי התורה בבית הרב שך

הרב צבי מרקוביץ (1917 - נובמבר 2006) היה רב ברמת גן, ראש ישיבת קרלין סטולין בירושלים וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה.

ביוגרפיה

נולד ב-1917 לרב שמואל ולאסתר מרקוביץ. אביו היה חתנו של רבי יוסף יצחק רבינוביץ, מחבר הספר "ברכת יצחק" ורב העיירה טורעץ (Turetz) בליטא. בזמן מלחמת העולם הראשונה שהו אביו ואמו בברדיאנסק (Berdiansk), שלחוף הים השחור, שם שימש אביו כרב המקום. לאחר המלחמה חזרו לטורעץ שהשתייכה בין המלחמות לליטא הפולנית. אביו, אשר מילא את מקום חותנו שנפטר בשנת תרע"ט, היה רבה האחרון של העיירה.[1]

בצעירותו למד בישיבת גרודנה והיה תלמידו המובהק של ראש הישיבה, הרב שמעון שקופ. בשנת 1938, ערב מלחמת העולם השנייה קיבל צו גיוס ועל כן עלה לארץ ישראל, ללמוד בישיבת לומז'ה בפתח תקווה. בתחילת שנות הארבעים נישא לרבקה (נפטרה בכ' בסיון תשע"ז), בתו של הרב שבתי יגל. לאחר חתונתו שימש הרב מרקוביץ כר"מ בישיבת סלונים שהקים חותנו ברמת גן וכרב שכונה בעיר.

בשנת תשכ"ב (1962) נפטר הרב לנדרס ששימש כרב האשכנזי של רמת גן, ותקופה קצרה אחר כך נבחר הרב הספרדי של העיר, הרב אליהו פרדס, לרבה של ירושלים. מתקופה זו ואילך שימשו הרב צבי מרקוביץ והרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי כרבני העיר בפועל[2] (בחירות רשמיות לרבנות העיר התקיימו רק ב-1990 לאחר פרישתו של הרב אושפיזאי מהתפקיד).

ב-1985 עבר להתגורר בירושלים ושימש כראש הישיבה של חסידות קרלין בעיר במשך כעשרים שנה, זאת למרות שיוכו לציבור הליטאי. ב-1988, עם הקמת מועצת גדולי התורה של דגל התורה על ידי הרב שך, מונה להיות חבר במועצה.

נפטר בכ״ג בחשוון תשס"ז (2006) בגיל 89, ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

כתביו

ספרו "בנתיבות האמונה" עוסק בביאור פרקי אמונה ומושגי יהדות אקטואליים. הספר יצא לאור לראשונה בשנת תש"ט מתוך מטרה להסביר גם ל"רחוקים" פרקי אמונה ומושגי יהדות, לשאוב ממקורות מוסמכים ולהסבירם לציבור העברי בשפה המדוברת. חלקו הראשון של הספר היה לנגד עיניו של החזון איש וזכה להסכמתו.[3]

במשך השנים הודפס הספר במהדורות נוספות. המהדורה השנייה הודפסה בסיוון תשכ"ז (1967), מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ובראשה פתיחה המתייחסת לשעה המיוחדת: "כאשר הגיעו ימים גדולים לישראל, הקב"ה פקד את עמו בתשועה גדולה וגלויה... ובירך את מערכות ישראל ובמסירות נפשם העילאית של בניו לוחמי צבא ישראל הנחיל לעמו ניצחון מופלא. יד נס ההשגחה נראית ממש לעין... ארץ קדשינו כולה, על כל חמודיה ומחמדיה נכבשה לפנינו והרינו שומעים בבירור את עת הקץ מתדפקת על דלתנו ועינינו רואות בעליל במימוש שלב גדול נוסף בשיבת ציון...". בהמשך מציין המחבר כי לאותה עת ראה צורך "לתת את הדעת על חיזוק האמונה וביצור יסודי היהדות בתוכנו", על מנת לשמר את ה"רוח הרוממת הפוקדת את האומה".

בספר ארבעה חלקים בהם דן המחבר ב"דרך אל האמונה", במשמעות התורה ומצוותיה בדורנו ובהתמודדות אמונית עם מאורעות השואה. הרב מרקוביץ עצמו איבד בשואה מכרים ובני משפחה בהם אביו ואמו, שני אחיו ואחותו. בחלקו האחרון של הספר מובאים מספר פרקים העוסקים בביקורת על תופעות שליליות אותן זיהה המחבר בחיים הציבוריים בזמנו. בחתימת הספר קורא המחבר ל"יהדות התורה" לשים לב ל"גודל השעה" ולכונן "תנועה רוחנית כבירה - תנועת התשובה".

מאמריו התורניים וההלכתיים של הרב מרקוביץ התפרסמו בכתבי עת תורניים שונים.

בני משפחתו אשר זכו לפרסום

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ ד"ר פנינה מייזליש, רבנים שנספו בשואה. הפרטים מופיעים גם בספר "ברכת יצחק".
  2. ↑ ,, , עמ' 24
  3. ↑ לפי הכתוב בהקדמה לספר
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.